שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    חשיפה: בקרוב תיבחר המערכת ליירוט טילים
    בשביל שדרות ותושבי הצפון זה מגיע באיחור גדול: אבל החודש, תציג סוף סוף ועדת מומחים של משרד הביטחון את המלצותיה בדבר מערכת ליירוט רקטות וטילים. ה"נאוטילוס" אמנם גוועה, אבל ישנן חלופות אחרות – והזמן דוחק. במיוחד בהתחשב בעובדה שבסוריה הפנימו את לקח מלחמת לבנון השנייה: העורף הישראלי פגיע לירי רקטי

    בסוריה למדו משהו בשנה האחרונה. על פי ההערכות האחרונות, דמשק החליטה לאמץ את האסטרטגיה של חיזבאללה נגד ישראל, שאחד מעמודי התווך שלה הוא הפגזת העורף הישראלי במאות רקטות זולות, פשוטות להפעלה ונוחות להסתרה. אם להסתמך על ניסיון העבר, סביר גם להניח שרקטות כאלה יגיעו במוקדם או במאוחר לידי חיזבאללה במקום רקטות הזילזאל והפאג'ר האיראניות המיושנות שישראל השמידה במלחמת לבנון השניה.

     

    אלו החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שגם מערכת הביטחון הישראלית אינה שוקטת על שמריה. אחרי 4,000 רקטות שנחתו בצפון ישראל בקיץ האחרון וכ-1,000 קסאמים בשנה שעברה על שדרות והנגב המערבי, מתחיל סוף סוף להתגבש פתרון טכנולוגי. ועדה מקצועית של משרד הביטחון, שדיוניה מתקיימים תחת מעטה כבד של חשאיות, משלימה בימים אלה בחינתם של לפחות חמישה פרויקטים, חדשניים ומבטיחים ביותר, של מערכות ליירוט רקטות וטילים לטווח בינוני וקצר.

     

    בעוד שבועיים שלושה יגישו המדענים ואנשי הצבא החברים בוועדה את מסקנותיהם לאישורם של מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל.) גבי אשכנזי והרמטכ"ל דן חלוץ. אחר כך יוצגו החלופה, או שתי החלופות, שתבחר הוועדה לשר הביטחון ולראש הממשלה ואם אלה יאשרו אותן אפשר יהיה, להתחיל בפיתוח ראשוני.

     

    אבל מוקדם עדיין לשמוח. מדובר בפרוייקטים שהפיתוח וההצטיידות בהם יעלו מאות מיליוני דולרים. אם הכל יתנהל כשורה, הם ימשכו בין שנתיים לארבע שנים לפני שנראה תוצאות בשטח. אולם למערכת הביטחון שום דבר לא בוער. עובדה. שר הביטחון ומנכ"ל משרדו, שהתניעו את תהליך פיתוח המענה לרקטות, לא כללו בתקציב הביטחון ל-2007 את הפרויקט האסטרטגי הזה.

     

    אולי הדוד מאמריקה יעזור

    קשה להבין את המחדל הזה, אף כי זקני מערכת הביטחון רומזים בקריצה שאין כאן שום מחדל. זה טריק פשוט, הם אומרים ומסבירים: בתחילת פברואר, כשיהיו בידי השר, הרמטכ"ל והמנכ"ל המלצות הוועדה המקצועית, הם יבואו לממשלה ולעומד בראשה וידרשו תקציב מיוחד לפיתוח המענה לרקטות - ונראה מי יעז לסרב להם. יתכן גם שאז תפנה ממשלת ישראל לוושינגטון ותבקש מהדוד מאמריקה להשתתף בהוצאות.

     

    אבל בצה"ל אין הרבה שותפים להערכה האופטימית הזו. קצין בכיר אמר השבוע בגלוי כי הוא חושש שעשרות מיליוני הדולרים שידרשו השנה לפיתוח הראשוני של פרויקט האנטי-רקטות יילקחו מתקציב המוכנות וההתכוננות של צה"ל. צעד שיפגע, לדבריו,בביצוע תכנית העבודה של הצבא שנועדה להחזיר אותו לכשירות ולתקן את ליקויי המלחמה. עוד קומבינה תקציבית של ממשלת ישראל, שאת מחירה נשלם כולנו בסופו של דבר בדרך זו או אחרת. אבל אם וכאשר יימצא הכסף יהיה זה אולי תחילת הסוף של המחדל החמור והממושך ביותר של מערכת הביטחון הישראלית לדורותיה. אותה מערכת שעד מלחמת לבנון השנייה ומטחי הקסאמים האחרונים על שדרות, לא השכילה להבין את מלוא המשמעות האסטרטגית של איום הרקטות על העורף האזרחי של מדינת ישראל.

     

    ההתמודדות עם האיום הזה החלה כבר בשלהי שנות השישים, כשקטיושות ששיגרו הפלסטינים מלבנון החלו למרר את חייהם של תושבי קריית שמונה ואצבע הגליל. מאז ועד עצם היום הזה ממשיכים ארגוני הטרור והגרילה הפועלים נגדנו להטריד את העורף האזרחי בישראל ולגרום לו נזקים פיזיים, מוראליים ונפשיים. נזקים, שבהצטברם, נושאים אפקט אסטרטגי: אזרחים החיים בפחד מתמיד ומאיימים לנטוש ישובים; סכנה מתמדת לפגיעה בבתי הזיקוק, במפעלים המייצרים חומרים כימיים מסוכנים, בתחנות כוח חשמלי ובמאות אלפי התושבים המתגוררים בקרבתם; הרקטות הן שגררו את ממשלת ישראל למלחמת לבנון הראשונה בשנות השמונים, למבצעי "ענבי זעם" ומבצע "דין וחשבון" בשנות התשעים ולאחרונה גם לפשיטות המשוריינות לתוך רצועת עזה. יוזמות צבאיות, שכמעט כולן התנהלו בלב אוכלוסיה לא-לוחמת ערבית, ולא רק שלא הועילו - הן הסבו נזק מדיני קשה לישראל בזירה הבינלאומית.

     

    הרקטות גם הגבילו את חופש הפעולה המדיני והצבאי של מדינת ישראל. בגללן, למשל, נאלץ רה"מ אולמרט לזנוח את תכנית ההתכנסות שלו. מטחי הרקטות במלחמת לבנון השנייה והקסאמים על שדרות הבהירו לו שפינוי הגדה עלול להפוך אותה לבסיס קסאמים שיאיים על נתב"ג ועל מרכז מדינת ישראל.

     

    האכזבה מה"נאוטילוס"

    כל זה לא נעלם מעיני ראשי מערכת הביטחון שהחלו לחפש מענה טכנולוגי לרקטות כבר בראשית שנות התשעים. רה"מ נתניהו אף חתם על הסכם עם הנשיא קלינטון לפיתוח משותף, אמריקני-ישראלי של מערכת ליירוט רקטות המבוססת על טכנולוגיית לייזר, "נאוטילוס" שמה. במערכת הושקעו עד היום כ-400 מליון דולר. היא אף נוסתה והצליחה ליירט קטיושות ופגזים. אבל לפני כשלוש שנים איבדו האמריקנים עניין. ה"נאוטילוס" הייתה גדולה, כבדה ויקרה. קשה היה לנייד אותה על הקרקע, לא כל שכן להטיסה לאזורי לחימה בחו"ל כפי שדרש צבא ארה"ב.


    נותרה על הנייר. מערכת הנאוטילוס (צילום: יח"צ)

     

    גם בישראל הצטננה ההתלהבות מה"נאוטילוס" כיון שנמצא שקרן הלייזר איבדה הרבה מיעילותה בתנאי מזג אויר סגרירי ואבק ובגלל מיליארדי הדולרים שאמורה לעלות ההצטיידות בכמה עשרות מערכות, הדרושות להגן על יישובי הצפון והדרום של מדינת ישראל. כשנזנחה ה"נאוטילוס" פרסמה מערכת הביטחון "קול קורא" לתעשיות הביטחוניות בישראל ובארה"ב להגיש לה הצעות למערכות יירוט רקטות. התעשיות נענו לאתגר והגישו הצעות למערכות טילי-יירוט שנפסלו בזו אחר זו. כולן בגלל אותה קונספציה שמערכת הביטחון הישראלית הייתה שבויה בה עד לפני שישה חדשים: הרקטות, כך אמרו שם במשך שנים, הן בעצם 'צינורות מעופפים וטיפשים' שאינן גורמות לאבידות כבדות כמו, למשל, פיגועי המתאבדים. גם נזקן מועט. לכן אין טעם להשקיע בפיתוח טיל מיירט שמחירו יגיע לעשרות ומאות אלפי דולרים כדי 'להרוג' קסאם או קטיושה שמחירם כמה עשרות דולרים.

     

    הקונספציה הזו, שזלזלה באיום הרקטות קצרות הטווח, חלחלה גם לצבא. הרמטכ"ל הציג אמנם את האיום לממשלה בדיון שקדם ליציאה למלחמת לבנון השנייה, אבל אפילו לא טרח להציע מענה לבעיה. רק אחרי שבועיים של מלחמה, שהייתה הארוכה במלחמות ישראל מאז 1949 בגלל שלא היה מענה למאות הרקטות ששיגר חיזבאללה מדי יום, הבינו סוף סוף בצבא ובמערכת הביטחון שמדובר באיום אסטרטגי שני בחומרתו רק לאיום הטילי והגרעיני האיראני על ישראל. איום ששיקולי עלות תועלת תקציביים רגילים אינם רלוונטיים לגביו.

     

    אגרוף על השולחן ושינוי תודעתי

    לזכותו של עמיר פרץ צריך לומר שהוא הכיר בחשיבותו של הנושא עוד לפני מלחמת לבנון השנייה. כתושב שדרות מוכת הקסאמים הוא חווה את איום 'הצינורות הטיפשים' על בשרו והבין את מלוא משמעותו האנושית והפוליטית. לכן, מייד כשהתיישב בכורסת שר הביטחון כינס דיון דחוף והורה להעניק עדיפות עליונה לטיפול בנושא. אבל למען הדיוק ההיסטורי, צריך לציין שראש הממשלה אריק שרון עשה זאת לפניו, בצרוף אגרוף על השולחן, חודשים אחדים לפני ששקע בתרדמת.


    צינור טיפש ומעופף? (צילום: אלמוג סובקר) 

     

    האגרוף הזה הוא שכנראה ילד במאי 2006 את פרויקט "קלע דויד" (SRBM) ליירוט טילים לטווח בינוני - כלומר, לא קטיושות או קסאמים, אלא טילים כבדים יותר, אלה שמדינת ישראל ספגה לראשונה במלחמת לבנון. כדי לבצע פיתוח ראשוני של הפרוייקט, שהיה כולו על הנייר, חתם משרד הביטחון חוזה עם רפא"ל ויצרנית הנשק האמריקנית ריית'און. הפנטגון שותף בפרוייקט והקונגרס האמריקני הקציב לו עוד לפני מלחמת לבנון השניה 10 מיליון דולר. במהלך המלחמה הקציב הקונגרס סכום נוסף לפיתוח הפרוייקט. הרקע למהלך זה הוא החלטה עקרונית שקיבלה מפא"ת (מנהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות) הפועלת במסגרת משרד הביטחון. עוד לפני המלחמה הוחלט להפריד בין החיפוש אחרי מענה לאיום הרקטות הכבדות לטווח בינוני (בין 40 ק"מ ל-250 ק"מ) לבין המענה לרקטות ה'קלות' לטווח קצר (בין 5 ק"מ ל50-70 ק"מ).

     

    כשהסתיימה מלחמת לבנון השניה היה כבר למשרד הביטחון פרויקט שהבטיח מענה לרקטות הכבדות לטווח בינוני. אבל אז, כאמור, חל מהפך תודעתי במערכת הביטחון שנתן עדיפות לפיתוח מענה לרקטות הקצרות, לקטיושות ולקסאמים. תעשיות הביטחון של ישראל, כמו גם יצרניות הנשק האמריקניות, הבחינו במהפך ובפוטנציאל הכלכלי שלו ומיהרו לעלות לרגל לקריה עם שפע של הצעות לפיתוח מערכות ליירוט טילים קצרי טווח.

     

    כפי שהדברים נראים כעת, אפשר שלמדינת ישראל תהייה סוף כל סוף הגנה מפני רקטות בעוד 3-4 שנים, אולי אפילו פחות. זאת בתנאי אחד - שמערכת הביטחון וממשלת ישראל יפסיקו את משחקי התקציב והקומבינות ויקצו לפרוייקטים שיבחרו את המימון הדרוש. תחילה, לפיתוח ראשוני שימשך עד סוף 2007 ואם הכל ילך כשורה – עד לגמר הפיתוח, הניסויים וההצטיידות. וכדאי לדעת, כשיהיה למדינת ישראל מענה טוב לרקטות אפילו איום הטילים והגרעין האיראני יהיה הרבה פחות מסוכן.


    פורסם לראשונה 12/01/2007 15:02

     

    בחלק ב' של התחקיר: סוגי האיומים והפתרונות המוצעים
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: התעשייה האווירית
    הנאוטילוס. נזנח
    צילום: התעשייה האווירית
    צילום: שלום בר טל
    יקבל לידיו מסקנות. אשכנזי
    צילום: שלום בר טל
    צילום: צפריר אביוב
    מוקדם לשמוח. קסאם בשדרות
    צילום: צפריר אביוב
    צילום: איי אף פי
    הבין את הפטנט. אסד
    צילום: איי אף פי
    מומלצים