מה הקשר בין קבוצת צסק"א לביון הסובייטי?

מדי יום מגיעות למערכת האנציקלופדיה עשרות שאלות בתחומים שונים ומשונים. מדי יום שלישי נציג בפניכם חמש שאלות נבחרות ואת התשובות שניתנו להן. האמת, לא ממש אותן תשובות כי במציאות אנחנו הרבה הרבה יותר מנומסים, אבל הבנתם את הרעיון הכללי.  

שאלה 1: כמה חיילים נהרגו במלחמת לבנון? וכמה נהרגו בלבנון בין השנים 1985 ל-2000?

תשובה: לגולשת היקרה שלום. סוגיית מספר ההרוגים במהלך מלחמת לבנון שנויה במחלוקת מחקרית וציבורית וישנן מספר הערכות הנבדלות ביניהן בעיקר באופן הספירה. לדוגמה, האם חייל בתפקיד עורפי שנהרג במהלך המלחמה ייספר או לא? האם חייל שנהרג במהלך חופשה ייספר או לא? וכו'. כמו כן קיימת מחלוקת לגבי תחימתה הכרונולוגית של המלחמה. על פי נתוני משרד הביטחון מספר החללים הישראלים במהלך שלוש שנות שהותו של צה"ל בלבנון (1982 - 1985) עומד על 1217. כאמור ישנן גם הערכות נוספות המציגות מספרים נמוכים יותר במידה ניכרת (בין 500 ל-600 חללים). 

מחלוקת דומה מתקיימת לגבי הנתון הנוסף שביקשת לדעת. ההערכות לגבי מספר חיילי צה"ל שנפלו בלבנון בשנים 1985 - 2000, נעות בין כ- 1,500 למספרים נמוכים יותר, 700 - 900 לערך.

לסיום תשובתי אציין כי אסכים איתך, אם תאמרי כי מחלוקת שכזו, בסוגיה טרגית כל כך, אין בכדי להוסיף כבוד לגופים המעורבים בדבר. ולבטח תסכימי איתנו, אם נקבע כי במקרה זה ראוי להוסיף - גם הרוג אחד, הוא אחד יותר מדי.

שאלה 2: אם על הסירה של כ"ג יורדי הסירה היו 24 אנשים כמו שכתבתם בערך, אז למה קוראים להם כ"ג?

תשובה: לגולשת היקרה שלום. ב-18 במאי 1941 יצאה הספינה "ארי הים" ובה כ"ג יורדי הסירה לפעולת חבלה בעיר טריפולי בלבנון. על סיפון הספינה אכן היו, ככתוב בערך, 24 לוחמים: 23 חברי ארגון ההגנה וקצין בריטי אחד (הפעולה בוצעה בשיתוף פעולה עם הצבא הבריטי). עם זאת, בזיכרון ההיסטורי זכתה הפרשה לכינוי "כ"ג יורדי הסירה" מכיוון שעיקר תשומת הלב ביישוב הציוני הוקדשה לחברי ההגנה שהשתתפו במבצע, תוך התעלמות קלה מהשתתפותו של הקצין הבריטי.

מכל מקום, כל יורדי הסירה נעלמו, ולמרות עדויות שונות שנשמעו במהלך השנים (ככתוב בערך), אין איש יודע בוודאות מה עלה בגורלם.

שאלה 3: שמעתי שקבוצות הספורט של ברית המועצות היו למעשה מסווה לפעילות ריגול וחבלה בארצות המערב. האם זו אמת?

תשובה: לגולש היקר שלום. אכן שאלה שהרבו לעסוק בה, עוד לפני התמוטטות ברית המועצות ב-1991. נתחיל מהעובדות: ראשית, מועדוני הספורט שנשאו את השם צסק"א אכן השתייכו לצבא ברית המועצות, ומועדוני דינמו אכן השתייכו לקג"ב. המצב השתנה (אבל רק בחלקו) אחרי ההפרטה ההמונית של מוסדות סובייטיים רבים ברוסיה החדשה. אבל בימים ההם, הספורטאים במועדונים אלה היו אנשי צבא או קג"ב לכל דבר, וקיבלו דרגות ועיטורים לפי הישגיהם הספורטיביים. באופן טבעי נשאלת השאלה, לשם מה מימנו הארגונים המכובדים האלה פעילות ספורטיבית כה עניפה? יש לזכור שהם עסקו לא רק בכדורגל ובכדורסל, אלא בכל ענפי הספורט, כגון שחייה, התעמלות, הרמת משקולות וכו', ובכלל זה מה שאולי משמעותי יותר מבחינת השאלה שנשאלה, קליעה למטרה וצניחה חופשית.

שנית, לברית המועצות אכן היו יחידות עילית חשאיות, גם של הצבא וגם של הקג"ב, שנקראו בשם המשותף ספצנאז – יחידות למבצעים מיוחדים. בין משימותיהן החשובות ביותר היו הסתננות מאחורי קווי האויב, במקרה שתפרוץ מלחמה בין-גושית על אדמת אירופה, לשם איסוף מודיעין, פגיעה במפקדות ובהנהגה הפוליטית, ניתוק קווי תקשורת, חבלה במתקנים חיוניים וכיו"ב. יחידות אלה עדיין קיימות היום, אגב, בגלגול חדש. אחד המפורסמים מבין מבצעי ספצנאז היה חיסול צמרת השלטון באפגניסטן ב-1979, כהכנה לפלישה הסובייטית (הרת האסון, בדיעבד) לארץ זו.

שלישית, הואיל ואזרחי ברה"מ כמעט לא הורשו לצאת לביקורים במערב, ספורטאי הצמרת של ארץ זו היו בין המעטים שזכו לבקר באירופה המערבית, באמריקה הצפונית ובמקומות אחרים, ולהכיר – אפילו במקצת – את אורחות החיים שם.

מכאן הספקולציה: מדוע החזיקו הצבא האדום והקג"ב במועדוני ספורט כה רבים? על מנת להכשיר אנשים (וגם נשים), הן במה שנוגע לכושר גופני, הן במה שנוגע להיכרות עם ארצות המערב. אך בלא שידע זאת איש, אותם ספורטאים היו גם קצינים ומש"קים ביחידות ספצנאז, ואילו פרצה מלחמה באירופה באותם ימים, היה טקצ'נקו הענק מוצא את דרכו בלי קושי רב בערים כמו מינכן, פריס או מילנו, שהיו מוכרות לו אך לא לשאר חיילי ברית המועצות – מלבד חבריו לספורט ולמבצעים חשאיים.

כמה אמת יש בסיפור הזה? לא הרבה, כנראה. הסיבה העיקרית לקיומם של מועדוני ספורט במסגרת הצבא והמשטרה החשאית היתה העלאת הכושר הגופני של מועמדים לשירות ושל המשרתים בפועל בגופים אלה. ועוד מטרה, משנית אך חשובה, היתה רימום יוקרתה הבינלאומית של ברה"מ על ידי זכייה במדליות ובתארים ספורטיביים. אין להוציא מכלל אפשרות שאחדים מחבריהם של מועדוני הספורט האלה היו אנשי ספצנאז, אם כי אין מידע ודאי על שום שם, מוכר או לא-מוכר. אבל ודאי שזו לא היתה תכלית קיומם של המועדונים. מקורו של כל המידע בנושא זה הוא באנשי מודיעין ואחרים שערקו מברה"מ למערב, וכבר הוכח בתחומים אחרים כי רבים מהסיפורים שסיפרו אלה לחוקריהם היו עשירי דמיון במידה יוצאת מן הכלל.

שאלה 4: האם גם בנו וגם נכדו של הרצל התאבדו בקפיצה מגשר?

תשובה: לגולש היקר שלום. האנס, בנו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל בחר להתאבד ביריית אקדח, מה שהשפיע לא מעט על התנגדות הממסד הדתי להבאתו לקבורה בישראל (על פי צוואת אביו). אחיינו של האנס, סטפן תיאודור, נכדו היחיד של הרצל (שהיה אגב דומה לסבו דמיון פיסי יוצא דופן), העדיף מסיבות השמורות איתו לסיים את חייו בקפיצה מגשר.

שאלה 5: קראתי זה עתה את הערך "יצחק רבין".יגאל עמיר = צעיר ישראלי ???? תגידו, עורכים נכבדים, ירדתם מהפסים? זוהי "בקשה להוספת ערך" - אנושיות!!!!

תשובה: לגולש היקר שלום. עברתי כעת על הערך "יצחק רבין" פעם נוספת. למיטב ידיעתי, תיאורו של יגאל עמיר כצעיר ישראלי הינו עובדתי ומדוייק. מה אפשר לעשות אם העובדה היא כי צעיר ישראלי רצח את ראש הממשלה יצחק רבין? אשמח אם תבהיר לנו, על מה התרעומת בעצם.

בשבוע שעבר שאלנו

 כמה רמטכ"לים הגישו את התפטרותם בתולדות צה"ל?

התשובה הנכונה כפי שנכתב בתגובות: 5, 27, 30 היא - חמישה רמטכ"לים: יגאל ידין, מרדכי מקלף, חיים לסקוב, דוד אלעזר ודן חלוץ. 

עוד ב"האנציקלופדיה עונה": 

רוצים לשאול אותנו שאלה? כתבו ל- yinonro@y-i.co.il

לארכיון הכתבות הקודמות - לחצו כאן