שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הילד צייר ציור עצוב? זה לא אומר שהוא בדיכאון

    נכון או לא נכון: אם הילד מצייר בשחור הוא מדוכא, אם הוא מצייר איש בלי ידיים הוא עובר התעללות וציור מפלצות מעיד על מצוקה. מיכל וימר מאוששת ובעיקר מפריכה את המיתוסים לגבי פענוח ציורי ילדים

    לציורים כשפה המביעה את עולמם הפנימי של ילדים, נלוו במהלך השנים מיתוסים רבים שעוררו דאגה מיותרת בקרב הורים, אשר גילו עירנות לגבי המתרחש בציורי ילדיהם. לפני שאמנה כמה מיתוסים שכאלה ואעמוד על ההבדלים ביניהם, חשוב לציין כמה הנחות יסוד:

     

    פענוח ציורי ילדים והתייחסות בכלל לכל הקשור לעולמם של ילדים אינו יכול לעולם להישען על סימן ותופעה אחת. כלומר, גם בבואנו להביט על עולמו של הילד מבעד לציוריו, חייבים להתקיים מספר תנאים:

     

    • יש לבדוק כמה עשרות של ציורים (למעלה מ-30), שצוירו על פני תקופה של חצי שנה ויותר ובסביבות שונות. הסיבה לכך היא שבמהלך תקופה שכזו ניתן לאתר מגמות התנהגותיות שונות המאפיינות את הילד לאורך זמן ולא התנהגות חד פעמית.

     

    • לעולם סימן אחד אינו מעיד על מגמה אישיותית רחבת היקף. כדי להגיע למסקנות שונות יש להצליב מספר סימנים ולעקוב אחר הופעתם המגמתית בציורים. רק חזרות של תופעות והצלבות בין סימנים שונים יעידו על כיוונים הקשורים לאופי התפקוד של הילד.

     

    • התנאי השלישי והחשוב לא פחות, הוא כמובן השיחה עם ההורים. שיחה זו נעשית לאחר פענוח הציורים והסקת המסקנות, אך היא חשובה משום
      שההורים הם השותפים החשובים ביותר לתהליך מעצם היותם הדמויות המשמעותיות ביותר בחייו של הילד. מניסיוני, תהליכים הנעשים בשיתוף דינמי של ההורים זוכים לתוצאות טובות ולעיתים אף מהירות יותר. מה גם שתחושת הסיפוק וההצלחה משותפת במקרה הזה לכל חברי המשפחה.

     

    בדומה לתנאים שהוזכרו לעיל, הציורים המוצגים כאן הינם חלק ממכלול ציורים רחב ומעמיק שנבדק לאורך זמן ובעקבות הצלבת נתונים שונים הוסקו המסקנות.

     

    מיתוס 1: לא ניתן לפענח שרבוט. זה סתם קשקוש בלבוש!

    לא נכון. מהשוואה מהירה בין שרבוטיהם של כמה ילדים מאותו הגן, תוכלו לגלות הבדלים בעוצמת הלחץ שמשקיעים ילדים שונים או ילדים המעדיפים לשרבט תנועות ספירליות ועגולות לעומת ילדים המעדיפים שרבוטים קוויים וזוויתיים. תוכלו לגלות פעוטות המסרבים לצייר בצבע כלשהו וילדים ששירבוטיהם מתפרשים על כל הדף, לעומת אלו שמתמקדים באזור אחד.

     

    ההבדלים בשרבוטים רבים ומגוונים ומעידים על הבדלים במזגם ובאופיים של הילדים. כדי לפענח שרבוט יש לבדוק מספר רב של שרבוטים שצוירו לפחות החל מ-4 חודשים מהרגע בו התחיל הילד לצייר. לאחר תקופה זו, על פי רוב יתחיל להשתקף מהציורים אופיו של הילד ונאסוף מידע לגבי האופן בו הוא חווה את המתרחש סביבו.

     

    נטע , בת ה- 2:9 נכנסה לגן חדש ומאז חל שינוי משמעותי בהתנהגותה. מאחר ונאספו ציורים במשך שנה, ניתן היה לערוך השוואה ביניהם, לבדוק היכן היתה נטע לפני המשבר ומהן הסיבות למשבר.

     

    בשרבוטיה מופיעים סימנים לעקשנות ולהתנגדות המאפיינות אותה. נטע רוצה לפעול לבד ונהנית להכתיב את חוקיה לסביבה. ניתן לראות זאת, בין היתר, בלחץ החזק שהיא מפעילה על הדף. סגנון השרבוט שלה מעיד על ערנות רבה לכל המתרחש סביבה. היא אוהבת להביט על מפות גיאוגרפיות, זוכרת כל פרט קטן, ולמרות חשיבתה המהירה שוקלת את צעדיה בדיוק ובזהירות רבה.

     

    בגלל שמיעה מוסיקלית יוצאת דופן המאפיינת אותה, היא שמה לב להבדלים הקטנים ביותר בטון הדיבור, קולטת באופן אינטואיטיבי את המתרחש, ומיד מעניקה למציאות פרשנות אישית משלה. בשרבוטים ניתן לראות בבירור (איור 1),ׂאת התקופה בה הכל הופך למכווץ (השרבוט החום) ונטע מגלה נטייה להסתגרות שמדאיגה מאוד את הוריה.

     

    במהלך תקופה זו, ניכר שהיא קשובה יותר לדרישות החוץ מאשר לרצונותיה שלה וממהרת לרצות את הסביבה. כמו כן, מופיעים בציורים סימנים של פחדים יוצאי דופן הגורמים לה להפרעות בשינה, עצירות ושינויים בדפוסי האכילה.

     

    מבחינה חברתית, ניכר קושי הסתגלותי שהתבטא בשינוי התנהגותה בבית ובהיצמדות חזקה להורים. לאחר הכוונה שקיבלו ההורים, במסגרתה החליטו להעביר את נטע לגן ובו מספר ילדים מועט יותר, ניתן היה לראות שינוי לטובה בשרבוטים (איור 2). הקו וסגנון השרבוט חזר להיות זורם ופתוח כפי שהיה בעבר ומעיד על נוכחות ובטחון של נטע בהתנהלותה.

     

    מיתוס 2: כשילד מצייר בצבע שחור הדבר מעיד על בעיה או על דיכאון חמור

    לא נכון. השימוש בצבעים בציורי ילדים אינו תלוי תרבות. לפעמים ילדים מציירים בשחור (איור 3) רק משום שהצבע היה זמין ונגיש באותו רגע. ילדים

    רבים אוהבים את הצבע השחור משום שהוא יוצר ניגוד חזק אל מול הדף הלבן. ציורי ילדים מגטו טרזינשטט (איור 4) מראים על העדפה ברורה לשימוש בצבעים בהירים על אף המצוקה הרבה והזוועות שמסביב.

     

    מיתוס 3: ילדים שמציירים דמות ללא ידיים סובלים מהתעללות מינית או פיזית

    לא נכון. כדי להסיק מציורים מסקנה חמורה שכזו חייבים להופיע בו זמנית מספר רב של סימנים ותופעות בציור. ציור דמות ללא ידיים אופייני לגיל חמש,

    חולף על פי רוב ואינו מעיד בהכרח על מצוקה והתעללות. אגב, אין הדבר מעיד על כך שהילד לא מכיר את חלקי היד השונים וגם אם שואלים את הילד מדוע החסיר את הידיים, על פי רוב נותרים ללא מענה של ממש או שהילד יוסיף את הידיים ובציור הבא שוב יחסיר (איור 5).

     

    מיתוס 4: אם הילד לא אוהב לצייר, כנראה שקיימת בעיה מוטורית

    נכון חלקית. היכולת לצייר מחייבת מיומנות מוטורית, אך לא כל הילדים שמסרבים לצייר סובלים מבעיה מוטורית. חלקם לא אוהבים לצייר מתוך העדפה ברורה לפעולות מוטוריקה גסה (ריצה, שחייה). הם יציירו, יכתבו וגם יכינו שיעורים בעתיד, אך ישתדלו לעשות זאת במהירות כדי לצאת ידי חובה.

     

    סיבה נוספת להפסקת הציור קשורה לחוויית התערבות ששיבשה את תהליך התפתחות הציור הטבעית. למשל כאשר הילד עדיין בשלב השירבוט התחיל אחד מבני המשפחה ללמדו כיצד לצייר צורות. לימוד זה הינו למעשה 'קפיצה' לשלב מתקדם יותר בציור וההתערבות הנערכת במהלכו עלולה לגרום לילד להתנתק ולמאן לצייר.

     

    סיבות נוספות הן העמסה של אזהרות 'שמירה על ניקיון' למיניהן שפוגמות באווירה היצירתית, ביקורת מצד מבוגרים ואף ילדים (אחים גדולים למשל) ועוד. כמובן שיש גם מקרים שפשוט לא אוהבים לצייר, וגם זה בסדר.

     

    מיתוס 5: בתי בשלה לכיתה א' כי ציוריה יפים, מדויקים ומלאי פרטים

    לא נכון. בשלות לכיתה א' מחייבת בדיקה מקיפה של מספר גורמים בציור, תוך שילוב פגישה עם הילד. דווקא הילדים שמציירים יפה ומדויק עלולים לגלות קשיים משמעותיים בבואם לכיתה א' כשיתבקשו לגלות מקוריות ותושייה בפתרון בעיות חדשות ולא מוכרות.

     

    ציורה של סיגל בת החמש וחצי הוא דוגמא לכך (איור 6). אמה פנתה אליי כשהיא מצוידת בציורים שצוירו במשך שנתיים וחצי, מתוך רצון לקבל תמונה כללית על עולמה הרגשי והחברתי ולבדוק את מידת בשלותה לכיתה א'. אמה תיארה מצב של חינוך הזורם על מי מנוחות, כשביום בהיר אחד, החלה להופיע התנהגות קיצונית ובלתי ברורה.

     

    העץ המוצג כאן, צויר בגיל 4. ענפי העץ צוירו על ידי הגננת וסיגל אחראית לשאר הציור. מבדיקה של ציורים נוספים, עלתה באופן ברור וחד משמעי הנטייה לפרפקציוניזם וריצוי הסביבה. רמת הצביעה שמאפיינת את סיגל בגיל ארבע (וניתן לראות דוגמא לה בגזע העץ), אופיינית לילדים גדולים יותר ומעידה על הלחץ הרב שמופעל עליה או שהיא מפעילה על עצמה במטרה להגיע לתוצאות שכאלה.

     

    במסגרת השוואה לציורים עדכניים, עלתה מהציורים תופעה של הקאות חוזרות ונשנות. כששאלתי במה מדובר, הסתבר כי מדי בוקר עם הבאת הילדה לגן, היא הולכת לשירותים ומקיאה. התנהגות זו היא משמעותית מאוד ומעידה על מצוקה שהילדה חווה (כנראה על רקע רגשי, מאחר והאפשרות הפיסיולוגית נשללה זה מכבר על ידי הרופאים).

     

    סיגל, דורשת ומוכנה להכאיב לעצמה בדרך למטרה הנכספת שהיא היותה ילדה מושלמת. היא מגלה קושי בפרידות וההורים ביקשו לקבל כלים להתמודדות עם התנהגות זו, במטרה להפסיקה או לנתבה לאפיקים מילוליים יותר ופחות הרסניים כלפיה, בעיקר לקראת המעבר לכיתה א'.

     

    מיתוס 6: ציפורים ברקיע הציור וסורגים בחלונות הבית מעידים על מצוקה שהילד חווה

    לא נכון. נושא איתור המצוקות בציורים הוא נושא מורכב ומלא השלכות. ככזה יש לנהוג בו משנה זהירות ולא להיחפז ולהסיק מסקנות על בסיס תופעה אחת. גם נושא הציפורים וגם נושא ציור הסורגים נמצא במחקרים אקדמאיים בלתי מובהק כסימן להתעללות או מצוקה. יתר על כן ילדים שאינם משתייכים לקבוצת הסיכון (קרי: ילדים שחוו התעללות נפשית, פיזית, מילולית והזנחה) אף הרבו לצייר סורגים.

     

    מיתוס 7: נושא הציור מעיד על התחושות הפנימיות של הילד

    לא נכון. נושא הציור אינו מעיד בהכרח על התחושות הפנימיות של הילד. מפלצות אינן מעידות בהכרח על מצוקה וניתן לאתר פחדים ומצוקות גם בציורי

    פרחים ופרפרים. הציור של תומר בן ה- 13 (איור 7) במבט ראשון מבחיל בתכניו הקשים, אך איכות הקו בו הוא מצייר מעידה על אישיותו הבריאה והחזקה של המצייר. מדובר בציור שמטרתו מאפיינת ציורי מתבגרים רבים, והיא הרצון לייצר ציור מתריס ומלא אמירה. גם כאן, בהחלט אי אפשר להתעלם מהתכנים השונים ומשלוליות הדם, אך אין הדבר מעיד על מצוקה.

     

    דוגמא שונה מכך הוא ציורו של אודי, בן החמש ושבעה חודשים (איור 8). מעבר לדמות העצובה הניבטת מהציור, אחד הסימנים לאיתור המצוקה שיש בציור הם רגרסיה בשלב הציור. אמו של אודי, חוותה בימים בהם צוייר הציור דיכאון חזק לאחר הלידה של אחיו הקטן וכל אורח החיים בבית השתנה והחמיר. מבחינתו של אודי הרגרסיה מסמלת חזרה לשלב התנהגותי מוכר וישן ולכן גם בטוח יותר. הדמויות בציוריו חזרו לפורמט הציור שאפיין אותו בגיל 3.

     

    מיתוס 8: כשילד כותב בלחץ חזק הדבר מעיד על מצוקה

    נכון חלקית. כתיבה בלחץ חזק בגילאים מסוימים מעידה על מתח שרירים גבוה שנובע לפעמים ממתח בו שרוי הכותב. יחד עם זאת, בגיל 6-7, הגיל בו מתחילים לכתוב באופן רציף, אחד ממאפייני הכתב הוא לחץ חזק. מאפיינים נוספים הם: כתב יד גדול, רחב וללא מרווחים. מהירות הכתיבה איטית ונעשה ניסיון לעצב את האותיות כפי שצריך, ניכרות הדגשות של אותיות בסוף המילה ובתחילתה (הדגשות בגודל, לחץ חזק או קו עבה). בגיל זה חלק ניכר מהילדים מעדיפים גם לאחוז את העיפרון קרוב לעופרת העפרון (השפיץ).

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ציור ילד מגטו טרזינשטט
    איור של ילד
    צילום: עמוס כשדן
    מיכל וימר
    צילום: עמוס כשדן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים