אקמול סגול (כהה)
גיא בניוביץ' מוכה השפעת בסך הכל חיפש קצת מוזיקה מנחמת. אז הוא חזר לאלבום השלישי של "Deep Purple" וליצירה "April"
ינואר הוא האכזר בחודשים. למסקנה הנחרצת הזאת הגעתי בעקבות צפייה בבני משפחתי, חבריי, ועמיתים לעבודה צונחים שדודים מווירוסי השפעת השונים. קיבלתם חיסון? עבדו עליכם בעיניים. המנוולים המיקרוסקופים יעשו בכם שמות בכל מקרה. הם לא שמעו על החיסון שבשבילו עמדתם בתור בקופת חולים. כלומר אולי שמעו, אבל מה אכפת להם?
בשבוע שעבר חדר אליי זמנית וירוס עולץ כזה, שמיהר לעשות נזק. השתרעתי במיטה וחיפשתי קצת מוזיקה מנחמת. כזו עם טעם חמים ומוכר, של תה מבית אבא-אמא, אבל שאפשר להניע איתה את הראש מצד לצד כדי לנער את הווירוס החמקמק. באחת מהזיותיי, צפה מולי תמונה משונה של הירונימוס בוש, ובה ספק אנשים ספק ציפורים, מרחפים בחלל עמוס בחפצים ושעונים מעוותים. אכן, אמרתי לווירוס, בוא ונחלום בסגול כהה.
"אולי אשכח לפעמים ואחייך,
ואז תחזור ותכה בי תחושת אפריל ללא קץ
אפריל בודד מכל.
במחשכי מוחי מבטי צלול
אך אין לעשות דבר כשאיני חש בשמש
והאביב הוא עונת הלילה.
שמים אפורים במקום שמי תכלת
שמים אפורים גזלו מקומך בעיניי".
"סגול כהה". בדיעבד נוצרו שתי "סגול כהה" שונות
או, החום ירד קצת ואני כבר מרגיש טוב יותר. באתי מבית שבו שמעו הרבה מוזיקה קלאסית ומקהלתית. נו, אז יש פלא שהתחברתי בזריזות ל-"Deep Purple", או "סגול כהה" בשפת הקודש? יותר נכון, לגרסה הראשונה שלה, היותר מתקדמת ופחות רוקיסטית.
אנחנו נמצאים בשנת 1969. הלהקה, ששני הכוחות המרכזיים שבה הם הקלידן ג'ון לורד והגיטריסט ריצ'י בלאקמור, מוציאה את אלבומה השלישי, שנקרא בפשטות "Deep Purple". העטיפה, ציור בשם "Bird Headed Monster" של הצייר ההולנדי בוש, מרמזת מראש על היומרה האמנותית שאליה מכוונת הלהקה (אם אתם מאזיני גלגל"צ, תמהרו לזהות את הקאבר ל"Lalena" של דונובן). היצירה המסיימת של האלבום נקראת "April" – קטע מורכב בן 12 דקות, הנשען על ציטוט מ"ארץ הישימון" של ט' ס' אליוט, לפיו "אפריל הוא האכזר בחודשים". כן, אני יודע שאמרתי ינואר, אני ואליוט חלוקים בעניין. בכל אופן, הוא כתב את זה ב-1922, דברים השתנו מאז.
בחזרה ל"אפריל". היצירה הזו מהווה את אחד הניסיונות הראשוניים והאמיצים של להקת רוק לשלב מוזיקה קלאסית בשיריה. "המודי בלוז" עשו את זה לפני כן בתקליט שלם שנקרא "Days of Future Passed" (ש"לילות משי לבנים" מתוכו הפך ללהיט ענק) וגם הסגולים עצמם עשו זאת בתקליטם הקודם, בשיר "Anthem", שהפך במרוצת השנים ללהיט בינוני. ב"אפריל" ישנו ניסיון לעשות חיבור שאינו מלאכותי בין הרוק לקלאסי, על ידי חלוקה לפרקים, ממש כמו יצירה סימפונית של ממש, וכך לעצבן שני קהלים במקביל - את הרוקיסטים ואת המתנשאים של הקלאסית. התוצאה, למרבה הפלא, דווקא קליטה למדי.
היצירה נפתחת בתרועת אקורדים בסגנון עוגב כנסייתי של לורד, המתחברים לקטע בסגנון ספרדי של גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית וקלידים, המציג את הנושא המרכזי. הקטע הולך ומתפתח למרות שהוא בנוי למעשה על פראזה מוזיקלית פשוטה ויחידה, ובהמשך נוספת לו גם מקהלה המלווה אותו. מכאן הוא זולג לפרק השני, שכולו מוזיקה קאמרית. בלאקמור ולורד, האחראים ליצירה, העניקו לפרק הזה קופצניות (אולי יתר) של כלי המיתר והתוצאה מעניינת, אבל מוגבלת מבחינת המקצב האחיד.
סיומו של הסנדוויץ' של "אפריל" בקטע רוקיסטי שנפתח בתיפוף אגרסיבי שמבשר על הבאות, ובעקבותיו חותכת פנימה הגיטרה החשמלית של בלאקמור בצרחה, כאילו איבדה את הסבלנות במהלך הקונצרט שקדם לה. הפרק הזה הוא היחיד הכולל שירה (של רוד אוואנס), ובו מופיע כל תמליל היצירה. תרגום בסיסי? אפריל הוא חודש מחורבן, יעני אביב ופריחות אבל למעשה שמים אפורים, גשם ואהבה שהלכה לה. "ארץ הישימון" זה לא, בואו נודה בזה, אבל כל עוד בלאקמור חורק בטירוף עם הגיטרה והתיפוף האגרסיבי של איאן פייס מלווה אותו – למי אכפת? לקראת סיומו של הפרק, אנחנו מתחברים שוב לפראזה המרכזית, אותה מלווה שירת המקהלה, והיא מתרחקת לה ומתפיידת אל האופק.
היא לא הדבר היחיד שהתפייד לו. "אפריל" הוא בעצם הקטע האחרון של סגול כהה הראשונה והמתקדמת. לבלאקמור ולאחרים נמאס מאמנות וממוזיקה קלאסית (שדחף לורד), נמאס לעשות קאברים ל"ביטלס" - והם רצו כבד יותר. את עמדת הסולן תפס איאן גילאן, והלהקה פצחה בסדרת אלבומים שהמציאו את המונח "רוק כבד" יחד עם עמיתיהם מ"לד זפלין". הרוק דחק את המתקדם, ולמעשה נוצרו בראייה היסטורית שתי "סגול כהה" שונות. שתיהן נפלאות, שתיהן יצרו צליל חם וייחודי. אז את מי נזכור יותר בפרספקטיבה היסטורית? את השמיים האפורים והעגומים של "אפריל", או את "העשן על המים"? נזכור את כולם. וניקח הרבה אקמול, ונתכסה בשמיכה עבה, ונחכה לאביב.
אורי ברייטמן, עורך האתר "רוק מתקדם" מוסיף: "המלחמה האינסופית בין האגו הענק של ריצ'י בלאקמור על הדיסטורשן, לבין האגו הפחות-ענק של ג'ון לורד על הקלידים, משתקפת מצוין ב'אפריל'. לורד, שתמיד האמין במיזוג בין הקלאסי והרוק, הצליח איכשהו לכתוב עיבוד לארבעה כלי מיתר, ארבעה כלי נשיפה ומקהלה קטנה. הוא צפה מראש שהעיבוד שלו יתנגש חזיתית עם התוקפנות הרוקיסטית של בלקמור, אבל חשב שהתוצאה לא תהיה קטלנית, אלא מפרה. כאשר בלקמור השתלט על הלהקה, לורד הצליח למצוא אפיק מתאים ליצירתיות שלו: מי שעדיין מחפש את השיא הפרוגרסיבי של ג'ון לורד, ימצא את מבוקשו באלבום "סרבנדה" (1976), שנשמע נפלא בגרסת הרימסטר מ-1999. ואם מתחשבים בעובדה שאפילו לבסיסט של דיפ פרפל, רוג'ר גלובר, היתה יציאה פרוג-רוקית יפה בשם "אלמנטס" (1978), אפשר להגיע למסקנה ששנות השבעים המאוחרות לא היו כל כך רעות לפרוג-רוק כמו שמציירים אותן".
- הפינה "מתקדם לאחור"
תציג מדי שבוע יצירה מאסכולת הרוק המתקדם. כל הבחירות הן המלצות של החתום מעלה בלבד, ויש לשמוע אותן בווליום גבוה במיוחד, כשכל הסובבים אתכם משוכנעים שהשתגעתם סופית. תיהנו.
"סגול כהה", האלבום השלישי. דווקא קליט
עטיפת אלבום
מומלצים
