הכהן הגדול

במרכז ענב בתל אביב מתחילה בדיקת סאונד, לקראת מופע המחווה ללאונרד כהן. בעקבות עומס התנועה הכבד, אריק סיני, במראה רב החובל, מגיע מעט באיחור. הוא משתלב בלהקה ומתחיל לייצר צלילים נמוכים ועבים מגרונו, צלילים הדומים עד מאוד לקולו של היהודי המוכשר מקנדה. כעת עושה סיני, בפעם הראשונה, את מה שהוא כל כך פחד ממנו במשך עשרים שנה – לצלול לטקסטים של מורו הרוחני והשראתו, ולשתף גם קהל בעניין. באופן מפתיע, הוא עושה את זה באנגלית.

"כבר בשנות השמונים ידידי ורעי, סולו יורמן, חיזר אחרי בנסיון לשכנע אותי להעלות מופע עם שירים של כהן", מספר סיני ל-ynet, "ואני הרגשתי שאני לא מוכן, שזה גדול עליי, שמדובר באייקון שלא כדאי להסתבך איתו ולגעת בו. לפני עשר שנים היה ניסיון נוסף, כבר התחלנו לשבת על טקסטים עם אורלי יניב שהייתה אמורה לעזור לנו, ואז שוב – רגליים קרות. הרגשתי שאני קטן עליו. מי אני בכלל שאני אגע בזה? ועובדה שאחרים בישראל כמעט ולא נגעו בו. אבל הפעם - 'אול דה וואי'".

מה קרה הפעם?

"ממרומי גילי אני מרגיש שהיום אני יכול לגעת בחומרים האלה. אני חס וחלילה לא מנסה לחקות את כהן, ובשום פנים ואופן לא מדובר בערב זול של גרסאות כיסוי כחלטורה. אנחנו שבעה אנשים על הבמה והשקענו את ליבנו, לא התפשרתי על שום דבר.

אני מקווה שאנשים לא יתעסקו בשאלה 'למה אנחנו מבצעים את זה דווקא באנגלית?'. יש כאן כוונה אמיתית לכבד את האיש, והלוואי שיום אחד הוא ישמע ופתאום יקפוץ. האמת, אם הוא יישב באולם, אני חושב שבאותו הרגע אני אתחיל לשיר בעברית".

המסע אל תוך המילים

לא כהן (73) ולא סיני (58) זקוקים להיכרות. האחד במישור הבינלאומי והשני במקומי. מזה שנים רבות ידוע כי כהן שומר מקום גדול בליבו לישראל. במהלך מלחמת יום כיפור הוא הגיע לארץ, והופיע מול חיילים בחזית. כעת אחד ממעריציו הגדולים במדינה, חולק לו כבוד.

"היו לנו לבטים רבים לגביי השפה", מספר סיני על מסעו בעומק הניסוחים של כהן, "חשבנו שאם נעשה את זה בעברית,

נצטרך להיכנס להרפתקאה שתיארך לא פחות משנה, עם יהונתן גפן או עם יעקב גלעד או צרויה להב, שייתרגמו את השירים. אז רגליי שוב התקררו, ובדרך הרגשתי שזה לא נכון. אני חושב שהכי נכון לבצע את השירים האלה באנגלית, בשפה שהוא יצר וכתב אותם. לקח לי חודשיים וחצי לשבת ולהעמיק בשדות הטקסטים שלו, שזו שירה מטורפת, עמוקה ומפחידה. החלטתי לקרוא כמה תרגומים במופע, וזו דרך נוספת באמצעותה הקהל יכול לבוא במגע עם העוצמה של הטקסים.

"יש במופע שיר אחד שאורך שבע דקות ועשרים שניות", מוסיף סיני, "אתה אפילו לא יכול להתחיל לדמיין כמה טקסט יש שם. אני לא מאמין שיש מישהו, ואני לא עצלן, שיכול ללמוד עשרים שירים של כהן בעל פה. פשוט אי אפשר, אז אנחנו נעזרים בטקסטים בהופעה. אני מניח שככל שנתקדם עם ההופעות אני אצטרך הטקסטים פחות ופחות, אבל תחשוב שאם שלמה ארצי שר את השירים שלו עם טלפרומפטר, אז גם לי מותר".

נשמע מעייף.

"אני חושב שיש אנגלית ויש לאונרד כהן. וזה נכון גם לגביי האמריקאים. עומק השירה אליו הוא נכנס, והתיאורים, הסיטואציות המדהימות, אני כישראלי התבלבלתי. ישבתי עם חבר מלוס-אנג'לס שעזר לי עם השירים, ורק מלנסות ולתרגם אותו צמח לו שיער שיבה. אני מקווה שבמופע אני אגיד את הדברים כמו שצריך להגיד אותם, כי בסופו של דבר אני ישראלי".

לא שמחה וששון

עבר זמן רב מאז יצא סיני למופע חדש. בימים אלה, מלבד המחווה לכהן, הוא מעדיף לעסוק בהקלטת האלבום הבא. לפני שלוש שנים הוציא סיני את "נאהב עד שנמות", בהפקתו של אסף אמדורסקי, וכעת השניים חוזרים לעוד סיבוב. "הקלטנו כבר שלושה שירים", מספר סיני, "אבל כרגע אני כל כולי בתוך המופע הזה". היוזמה החדשה של הזמר בעל קול הקטיפה לבצע את כהן לא מפתיעה - עוד בשלבים מוקדמים יותר של הקריירה המוזיקלית שלו, אפשר היה להבחין בהשפעה הישירה של כהן בשירים של סיני. "הוא פה, מתחת למיקרופון, בליבי", הוא מודה. "והוא היה שם עוד מהרגע הראשון. השיר הראשון שהקלטתי בחיי היה 'שיר פרידה'. ולא יעזור כלום, יש שם השפעות מטורפות של 'סוזאן' (אחד משיריו המוכרים של כהן)".

חשבת פעם על המקבילה הישראלית?

"עמיר לב. אם הוא היה שר שירים של כהן, אז הייתי הולך לראות. אבל אני חושב שהוא היה מתייאש אחרי שבוע", הוא צוחק, "הוא היה שובר את השולחנות ואת השיניים ואת הפה. זה פשוט קשה. 

"אני אומר את מה שאולי אני לא צריך לומר", מסכם סיני, "לא מדובר בערב בסגנון של  'בואו תרקדו ובואו תשמחו', אלא 'בואו להקשיב', זה ערב שמיועד למי שאוהב את כהן ואני מנסה להעביר את השירים שלו, והם לא שמחה וששון". 

• סיני יגיע הערב (ו') לתיאטרון גבעתיים, ב-26 בינואר למועדון ה"ביט" בחיפה, ב-3 בפברואר למועדון ה"צוללת" בירושלים, ב-8 בפברואר למועדון ה"בארבי" בכפר-סבא וב-10 בפברואר למועדון ה"קמלוט" בהרצליה.