שתף קטע נבחר

פתאום הבנתי: הן מחפשות את האלמנט החמישי

הגבר המצוי מבסוט בהחלט אם מתקיימים במערכת היחסים שלו ארבעת האלמנטים (מים, שהם גמישות; אש, שהיא תשוקה; רוח, שהיא הפנימיות; ואדמה, שהיא מצב כלכלי טוב). לעומת זאת, האשה המצויה מחפשת כל הזמן את היסוד החמקמק החסר, הריגוש שמחזיק את האהבה בחיים מבחינתה

עם הזמן והשנים, ואחרי לא מעט ניסויים וניסיונות לפצח את המרכיב הסודי לכיבוש מלא של לב אשה, נראה לי שעליתי על משהו. כמובן, כמו הרבה תגליות חשובות אחרות לפניה, גם התגלית הזו נולדה בטעות וללא כוונת תחילה. בעבר לא האמנתי בהארות. זה נראה לי מופרך ביותר לדמיין מישהו שנקלע לסיטואציה בנאלית משהו, ופתאום, יש מאין, נורת הווינקר המטאפורית הזערורית מעל ראשו נדלקת לכדי סינוור של שני אורות גבוהים.

 

אבל יום אחד זה קרה גם לי. צפיתי בפרסומת לקפה או משהו, שבה איזו טרחנית מפצירה בבעלה: "רפי תרגש אותי!". מובן שלא טרחתי לצפות בהמשך וזפזפתי מהר למשחק של ריאל-מנצ'סטר, אבל מסיבה לא מוסברת כלשהי התחלתי להריץ בראש את ההיסטוריה הדי כושלת שלי עם בנות המין השני: את כל הסצינות, הריבים, ה"ברוגזים", ההשלמות, הפרידות, השיאים ונקודות השפל, כאשר בכל פריים ופריים מהדהד בראשי, כמו מנטרה טיבטית, אותו משפט אידיוטי מהפרסומת.

 

פריימים לדוגמה:

"אתה אוהב אותי? "(וברקע: "תרגש אותי!"), "כמה אתה אוהב אותי"? (וברקע - "תרגששששש אותי"), "תגיד, נדמה לי או שהרגע הסתכלת על החזה של הבלונדינית המסולקנת ההיא? כבר אי אפשר ללכת איתך לים?" (וברקע, "תגיד לי שלא. פליז, תכחיש נחרצות ותגיד ששלי הכי יפה ואתה מת עליו, עליי, עלינו". או בקיצור – "תרגש אותתתתתי") .

 

הרי בדיוק בזה מדובר. או בפרפראזה על הסרט "האלמנט החמישי", זהו אותו אלמנט חסר במערכות יחסים מושלמות לכאורה, שכוללות את ארבעת האלמנטים האחרים:

 

מים - גמישות והתפשרות. קבלת בן הזוג על סך מגבלותיו ושגעונותיו וקבלתו אותי באותה הצורה.

אש - התשוקה והמשיכה בין בני הזוג.

רוח - אהבת פנימיותו של בן הזוג המשלימה את האש.

אדמה - מצב כלכלי מעולה, שלא מחבל באהבה ועושה אותה שלמה.

 

מהו, אם כך, אותו אלמנט חמישי?

ובכן, אותו אלמנט חמישי הוא אותה תוספת המחזיקה את האהבה בחיים. כלומר בחיי היומיום, כמובן. בשיגרה. לאחר שהכל על פניו נראה ומרגיש מושלם, הרי מוכרחים להביא את השלמות הזו לידי ביטוי בשטח, להרגיש שחיים בתוך משהו אינטראקטיבי ודינמי. וכאן מתעוררת הבעיה. הבעיה היא בהבדלי התפיסה הנשית של הקשר כמושלם, לעומת התפיסה הגברית המקבילה.

 

מבחינת הגברים, האלמנט החמישי הוא עצם ההתאמה המושלמת בבכל ארבעת האלמנטים האחרים. האלמנט החמישי הוא התוצאה של עובדת היות הארבעה האחרים - מושלמים. היא מושכת והסקס מושלם? היא מבינה אותי? אופי סבבה? אנחנו לא מתים מרעב? מושלם! עכשיו שתעשה לי טובה ושתשב לידי ותלטף לי את השיער בזמן שאני רואה משחק של מכבי. מעטים הגברים שלא יתארו את האלמנט החמישי בצורה כזו או דומה לה. זו אחלה הגדרה מבחינתם לאהבה. במיוחד אם מכבי גם מנצחת באותו הערב.

 

אצל הנשים, לעומת זאת, זה עובד אחרת. לאחר שתמו ונשלמו החיפושים אחר הגבר שיענה לקטגוריית ארבעת האלמנטים האחרים, הן מתפנות למרדף אחר האלמנט החמישי, אותו הן תופסות קצת אחרת. הואיל וסרטים הוליוודיים ותוכניות "נשיות" (מי אמר טלנובלות?) קובעים השכם וערב סטנדרטים חדשים לגבי האופן בו מערכות היחסים צריכות להיראות, מובן שהנשים לא רוצות לפגר מאחור.

 

נשים הן סחטניות רגש

על פניו, זה הלך והתבהר. נשים הן סחטניות רגש, ולא משנה באיזה רגש מדובר: כעס, חמלה, צחוק, עצב, בושה, אהבה, שנאה, מה שתרצו. הכל הולך, הכל כשר. רגשנות היא תעודת הכשר לקיומו של קשר שמעורבת בו אשה. האלמנט החמישי בהתגלמותו, ההוכחה לכך שהקשר חי ונושם. ההוכחה לכך שהיא מתעוררת מדי בוקר עם האדם שחיזר אחריה בלהט רק בשנה שעברה. זה שקנה פרחים, הצחיק אותה, העציב אותה, הדהים אותה, סיפק אותה. זה שטרח להפגין רגישות ורגשות גם בלי שיבקשו ממנו, מרצונו החופשי. זה שגרם לה לחוש שהיא האחראית להר הגעש הזה שמתפרץ מתוכו.

 

היא כל כך אהבה אז את הלהט הזה, אז למה לעזאזל שהוא יתקרר לה עכשיו איך הוא מעז? מי אלה מכבי המזויינים שמוציאים ממנו כל כך הרבה אנרגיות לעומתה? באיזו זכות הוא משתולל ככה כשמכבי מפסידה, או בוכה כשהיא לוקחת אליפות, ולמה כבר לא בזכותה?

 

היא רוצה את הלבה שלה רותחת, והיא רוצה אותה עכשיו, וזה לא מעניין אותה אם צריך לעורר רעידת אדמה כדי שתופיע.

 

וכך, גברים רבים שלא מבינים את הרמז, כשבדיוק בדקה ה-90 בגמר הגביע זוגתם מכבה את הטלוויזיה ואומרת בדרמטיות "ממי, אנחנו צריכים לדבר. עכשיו!" הם מתעצבנים, מוחים, נושכים אצבעות, מנסים לחנוק עצמם בכרית ולמעשה מספקים את הלבה הרותחת שהיא רוצה לראות. זו שתביא איתה מייק-אפ סקס חזק, ממש כמו בפעם הראשונה.

 

אם נמשיל את היחסים למנת פלאפל ואת הטחינה לרגשנות, יוצא שהגברים שמים כף אחת מהטחינה על הפלאפל שלהם ומסתפקים בכך. הנשים,לעומת זאת, טורחות לשים כף גדושה על כל ביס שהן לוקחות.

 

פלא שבסוף נפער חור בפיתה?

 

האימייל של קורטז

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים