המשחק מול ציבונה - תחילת הסוף של ביינום

השבוע הלחץ ניכר סביב מכבי תל אביב - החל מהמאמן וכלה בכוכביו. אחרי שני הפסדים רצופים ביורוליג, בתוספת להפסד בנהריה, כאשר בשני האחרונים מכבי מאבדת במחצית השניה 18 נקודות יתרון, ברור שאיבוד הביטחון המערכתי משפיע על כולם.

• הלפרין: "פעם ראשונה שהקהל שורק לי בוז"
• בורשטיין חזר, מכבי ת"א ניצחה את ציבונה

בשנים הגדולות של מכבי תל אביב נרשמו לאורך ההיסטוריה מאות רגעי לחץ, ומכבי הגיעה להרבה משחקים שכולם אהבו לקרוא להם "עם הגב לקיר". ב-90 אחוז מהמקרים הלחץ הזה היה מביא להצגות גדולות, בהן הקבוצה הייתה מתפוצצת על היריבות, בעיקר במשחקי הבית. בשאר המקרים הלחץ הכריע והקבוצה התפרקה תחתיו. הערב קיבלנו את שני הצדדים. מחצית ראשונה אומללה, מחצית שניה חגיגה.

הקלישאה אומרת שבהגנה אין יום רע, רק בהתקפה. בהגנה אפשר וצריך לשמור, כשכל מה שנדרש זה רצון והקרבה של השחקנים. הרפיון בהגנה במחצית הראשונה גרם לשחקני ציבונה זאגרב לצבור את הביטחון והאמונה שהשד הצהוב מתל אביב ממש לא נורא. במקביל, זה השפיע על ההתקפה הרעה של מכבי, ששחקניה (מלבד ניקולה וויצ'יץ') פשוט לא היו מסוגלים לקלוע סל ממצבים נוחים.

ספאחיה זרק פנימה את בורשטיין ופליקס, אבל ציבונה דהרה עד ל-16 הפרש. שיפור קל בהגנה ועצירת איבודי הכדור של ביינום על ידי ספסולו עזרו למכבי לחזור קצת, ולרדת להפסקה בפיגור שלדעת כולם היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, יחסית לתצוגה האיומה שראינו. כמו נגד פרטיזן, היה ברור שמכבי תחזור למשחק. ברור גם שקבוצות מהדרג הגבוה יותר, דוגמת פאנתינייקוס שעוד צריכה להגיע לתל אביב, לא היו נותנות למכבי לצאת מהבור אליו נכנסה במו ידיה.

וויל ביינום, לפני הספסול שעצר את מגפת איבודי הכדור (צילום: רויטרס)

וויצ'יץ' ואליהו, שני השחקנים היותר יציבים של מכבי העונה, היו אלו ששמרו את מכבי במשחק, ולמעשה יחד עם שארפ היו ההתקפה של מכבי היום, כמו כל העונה. החידוש מתחת לשמש היה השילוב המאסיבי של טל בורשטיין, שבמחצית השניה ניהל את המשחק של מכבי עם הרבה רוגע וחכמת משחק. בורשטיין שמר, כיוון את כולם, קלע שלשות, יזם עם חדירות תכליתיות וסחיטת עבירות, אבל יותר מהכל הנהיג את הקבוצה.

מתחילת העונה ספאחיה ייחל לאיש שיחד עם דרק שארפ יהיה "לידר", שיסחוב על כתפיו את הקבוצה מהקו האחורי. לאורך השנים טל היה כינור שני לכוכבי הקבוצה, כינור שמנגן יפה ותפקידו חשוב, אך עדיין לא האיש העיקרי. בגיל 27 הוא אמור להצדיק את התואר "הישראלי הבכיר" והיום היה היום הראשון בו הוא נכנס לנישת השחקן הוותיק ובעל הניסיון.

הקהל של מכבי, למרות שלא ידוע בסבלנותו הרבה, לא נוהג להפגין את מורת רוחו בשריקות בוז שמכוונות אישית לשחקנים בצהוב. הערב נפל דבר ביד אליהו. ביינום והלפרין, שני הגארדים שבלשון המעטה מפשלים מתחילת העונה, זכו לשריקות בוז מופגנות ואני מבטיח לכם שהן הדהדו ועוד יהדהדו בראשם של השניים זמן רב. בשבוע האחרון ספאחיה ניסה לגבות במשהו את ביינום בכך שסינגר עליו שהוא צעיר, ולא כל נטל הובלת והנהגת הקבוצה צריך ליפול עליו. ברגע האמת הוא הוריד אותו לספסל ולא החזיר אותו יותר.

ביינום עומד בפני משימה מאוד קשה עד בלתי אפשרית. איבוד אמון הקהל זה תחילת הסוף בשביל שחקן זר במכבי. אני מניח שמעתה והלאה מחשבים את קיצו לאחור. עד לפני מספר שבועות הייתי מאלו שהאמינו שהכישרון של ביינום יגבר על חוסר ניסיונו ושהוא ישפר את האספקטים הבעיתיים במשחקו. לדעתי, מעתה גם ספאחיה ירים ידיים בעניינו. כשתום צ'יימברס עשה 0 מ-14 במשחק נגד ברצלונה וזכה לגלי צינה מהקהל הוא חייך ואמר שלא נורא, במשחק הבא הוא יקלע 14 מ-14. זה כמובן לא קרה, אבל זה ההבדל בביטחון העצמי של שחקן שמחזיק מעצמו. צ'יימברס אכן הצליח להתאושש מזה ולשחק ברמה סבירה, יחסית לגילו ולמצב הקריירה שלו בזמן ההוא. לשניה אחת הוא לא איבד את האימון בעצמו. לביינום אין את ההיסטוריה האישית של צ'יימברס, וספק אם תהיה. בעתיד הקרוב קשה לי לראות אותו מרים את עצמו מנטלית.

ספאחיה עם יסאיטיס. נוהג אחרת עם הישראלים (צילום: איי פי)

עם הלפרין ספאחיה התנהג אחרת. הוא דחף אותו והשאיר אותו על הפארקט, ודאג שהוא יהיה חלק מהצוות המנצח. פה אולי ההבדל בין ה'גב' שמקבל זר במכבי לעומת ישראלי. לטעמי זה מוצדק, כי זרים באים והולכים והישראלים הם הלב של המועדון. תקוותו אולי האחרונה של הלפרין היא שטל בורשטיין יישא בנטל מעתה והוא יזוז הצידה כדי לבנות את דרכו למעלה מבלי להיות תחת זכוכית המגדלת שמלווה אותו מתחילת העונה.

בשבוע האחרון סוף סוף דיברו במכבי בקול רם על חיזוק הקבוצה. מה זה דיברו? אני זוכר זמנים בהם שחקני החיזוק היו כבר על המטוס ובהנהלת מכבי עדיין לא סיפקו אינפורמציה לתקשורת ולקהל על השינוי המתקרב. ואילו הפעם הרבה שמות שעלו ואפילו הצהרות על סגירה וחתימה עם טימו ראניקו. זה עוד שינוי שקורה השנה במכבי וממש לא אופייני להתנהלות המועדון לאורך השנים.

בורשטיין במשחק מול ציבונה. התקווה האחרונה של הלפרין (צילום: איי פי)

לעצם העניין, שמות שחקני החיזוק שהועלו אינם כאלה של פיגורות שישנו את פני הקבוצה. זה יוסיף עוד אחד לרוטציה אבל לא ישדרג את את הקבוצה. מה שנדרש זה שינוי יותר עמוק ואולי המשחק מול ציבונה יביא להחלטה להיפרד מביינום ולהביא שחקן זר שיוביל את הקבוצה ויענה על ההגדרה שחקן חיזוק. את משבצת הזר הנחמד שעובד קשה באימונים כבר תופס פליקס.

יש נקודות אור הערב, כמו בורשטיין, כמו היציאה מפיגור עמוק, כמו התצוגה היפה של וויציץ', שארפ ואליהו, אבל אין מה למהר לבריכה בכיכר. הקהל עודד ודחף את מכבי יפה מאוד אם נתעלם מקריאות הבוז לצמד ביינום-הלפרין, אבל זו היתה ציבונה זאגרב, קבוצת דרג שני באירופה, שעדיין לא ניצחה העונה משחק חוץ. יותר משמחה על הניצחון נחסכה ממכבי מבוכה גדולה שהייתה באה במקרה של הפסד.