ממה נהנית אתמול? אולי זה האושר

"אושר פילוסופי"

הפילוסופים התחילו בגדול. האושר הוא המשמעות של החיים, כתב אריסטו (384-322 לפנה"ס). וכשמדברים על המשמעות של החיים, עושים מיד תפנית חדה בכיוון של אלוהים, של התבוננות ישירה בטוב, של תוכן עמוק לחיים, של מימוש עצמי, או של חיים ערכיים. שודד ששמחת חייו היא לפרוץ לבתים ולהתחמק מידי החוק אינו נכלל בקטגוריה הזו, כמו גם, וסליחה מראש על ההשוואה, ילדים, ריקנים וחסרי דעת. התבונה היא תנאי הכרחי למשמעות החיים.

האושר, כותב אריסטו, הוא הרגשה של מלאּות, הרגשה שאין צורך בשום דבר נוסף. סביר בהחלט, אבל, איפה מוצאים את ההרגשה הזו? בגן עדן בלבד, כותב תומס אקווינס (1225-1274). רק שם? מה בקשר למכור לאינטרנט שיושב ימים שלמים מול המחשב? נראה שגם הוא מרגיש שהוא לא צריך יותר. האם הוא מאושר?

לא רוצה את חצי המלכות, תזוז מהשמש שלי

דיוגנס (323-421 לפנה"ס) מוצא את תחושת המלאות דווקא בפשטות ובעוני. לשיטתו, רק ההסתפקות במועט יכולה ליצור הרגשה שלא צריך שום דבר נוסף. האגדה על דיוגנס מספרת שאלכסנדר מוקדון, הכובש הגדול, רצה להכירו. הוא מצא אותו שוכב בשמש לצד החבית בה התגורר והציע לו עד חצי המלכות. ומה ביקש ממנו דיוגנס? שיזוז קצת, כי הוא מסתיר לו את השמש. זו גם הגישה של נזירים, סגפנים ורוחניים למיניהם. תן להם לחם ומים והם מאושרים.

האושר של אותם פילוסופים ושל רבים אחרים נראה מנותק מבני אדם רגילים. הוא גבוה מדי, בלתי מושג, רוחני מדי, לא מתיישב עם חיי היומיום. הם מדברים אולי יפה ובהיגיון רב, אבל בלי לתת תשובות ריאליות. כמה אנשים מוכנים לחיות מרצון חיי עוני? כמה מוכנים להמתין עם האושר עד העולם הבא? וכמה מוכנים להעביר את ימיהם בהתבוננות בטוב? רובם ככולם של בני האדם מחפשים את האושר במציאות חייהם.

"אושר פסיכולוגי"

תומס הובס (1588-1679) נשמע מציאותי יותר. אושר, לשיטתו, הוא הצלחה להשיג את מה שאני רוצה בו. האושר הוא לא תכלית, לא מימוש עצמי ולא בעולם הבא. הוא כאן ועכשיו, הוא דינאמי והוא מתגשם ברצונות הפשוטים. והנה, יש לנו פתיח יפה למה שאני מכנה "אושר פסיכולוגי".

הפסיכולוגים של האושר, הרבה מאוד שנים אחרי הובס, התחילו בקטן. אולי זה נשמע טיפשי, אבל לדעתם, אם רוצים לדעת מהו האושר, יש לשאול את האנשים עצמם. מה הם רוצים לעצמם? ממה הם נהנים? ממה הם נהנים יותר? ועד כמה הם מאושרים במה שיש להם? במקום להגיד לאדם מה טוב בשבילו, מוטב לשמוע זאת ממנו.

האושר הפילוסופי מתרומם מעל לחיי היומיום, בעוד שהאושר הפסיכולוגי הוא צלילה עמוקה בתוכם. האחד מחפש את מהות החיים, והשני את הפרטים הקטנים של החיים.

מהו, אם כן, האושר על פי סקרי דעת קהל? קשה לדעת. יש יותר מדי הטיות. צעירים שלא ממש מתלהבים, ואפילו סובלים, מטיול של חודשים במזרח הרחוק ובדרום אמריקה, יכולים להתלהב רטרואקטיבית. הם מאמינים שהם נלהבים, כי מצפים מהם להתייחס אל הטיול הזה כהגשמת חלום. ולפעמים, הם מסתירים את הרגשתם במודע. העיקר להתיישר,

כך או אחרת, עם דעת הקהל. והורים לילדים קטנים מדברים על האושר שלהם מהילדים יותר מכפי שהוא באמת, כי החברה מצפה מהם להיות מאושרים מילדיהם.

הנטייה היא לענות לפעמים לא רק על מה שאני מרגיש, אלא גם על פי מה שראוי שארגיש. אני אולי מאושר מחיטוט באף, אבל אפילו אני לא מסוגל לחשוב על כך ברצינות, בגלל החינוך שקיבלתי. עד כמה, לדוגמה, הבדידות מאמללת? אולי חיפוש האושר בחיי הנישואים הוא בסך הכל צורך נורמטיבי, חיצוני. ואיזה בני או בנות זוג גורמים לנו אושר?

אלוהים בג'ינס

לעתים קרובות, התשובה היא במודלים שעוצבו על ידי סדרות טלוויזיה. נהיגה מטורפת יכולה לגרום תחושה של אושר, משום שסדרה מצליחה בטלוויזיה מספרת על אליל מטורף שנהנה להתפרע על הכבישים. רגעי אושר יכולים להיות לא יותר מאשר תוצאה של השפעה תקשורתית.

נראה שחזרנו בדלת האחורית אל מודלים מוכתבים מלמעלה, נוסח האושר הפילוסופי. נורמות והשפעות חברתיות תופסות את מקומן של תובנות דתיות ופילוסופיות. תסריטאים, במאים, סופרים, מחנכים ומעצבי דעת קהל פועלים באותה משבצת של התבונה, או של אלוהים. אלוהים בג'ינס. נהיגה מטורפת מקבלת אופי של תפילה לאלוהים, שהוא עכשיו אליל בשר ודם. ונורמות חברתיות, כמו נורמת הטיול הגדול והמתיש, מתנהגות כמו ספר מצוות בדרך אל האושר הגדול. האושר הנורמטיבי נראה אולי קטן, מורכב מרגעים קטנים, אבל ייתכן שהוא לא שונה במהותו מהאושר הפילוסופי.

רגעים קטנים של אושר – הסקס יכול לנצח

דניאל כהנמן, חתן פרס נובל (2002), ועמיתו, הכלכלן אלן קרוגר, הציעו לשפר את הסקרים כדי להתקרב יותר למה שהאדם מרגיש באמת. במקום לשאול "מה גורם לך להרגיש מאושר", הם שואלים "ממה נהנית אתמול, או לפני חצי שעה". התוצאות של סקר כזה, שנערך בין 909 נשים מטקסס, מראות שסקס יכול לנצח. החלק המהנה ביותר בחייהן של נשות טקסס הוא יחסים אינטימיים. החלק הכי פחות מהנה הוא עבודות הבית ונסיעות יומיות קבועות, למשל לעבודה או להביא את הילדים לבית ספר ולחוגים. נשות טקסס נהנות מבילוי עם קרובי משפחה יותר ממה שהן מוכנות להודות, הן נהנות מהילדים פחות מכפי שהן מוכנות להודות, והן לא נהנות מלחצים ומטלות קשות מדי בעבודה.

ואז, כשמצליחים לעקוף את ההשפעה הסביבתית, נעלמים גורמי אושר מפורסמים, כמו נישואים, בריאות, תוחלת חיים, השכלה, קריירה, אמונה בעצמי ומימוש עצמי. הנישואים, שהגיעו למקום הראשון בסקרים המתבססים על השאלה "מה גורם לך להרגיש מאושר", מתדרדרים למטה בתשובה לשאלה הפשוטה "ממה נהנית אתמול".

טבלת הנאות יומית היא טבלה סוביקטיבית. היא יכולה להשתנות מאדם לאדם, ומקבוצה לקבוצה. היא מחפשת את הרגעים הקטנים שפילוסופים רבים לא היו מוכנים אפילו לחשוב עליהם בתור אפשרות. האושר יכול להימצא בבישול, במשחק מונופול, ואפילו בקיפול בגדים לאחר הכביסה. כהנמן וקרוגר עצמם אומרים שהם לא מצאו בסקר שלהם את נוסחת האושר האוניברסאלית, אלא את מה שגורם אושר לאותן נשים ספציפיות מטקסס. לשיטתם, סקרים אחרים, שכל אחד מהם מתמקד באוכלוסיה אחרת, או באדם בודד, יכולים ללמד על רגעי אושר אחרים.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.