המלצת השף: בחורות ערומות (מכלי נגינה)
מעטים השירים או האלבומים שכוללים רק שירה, ללא שום ליווי כלי בשום צורה. הם פשוט עירומים. לרגל סוף השבוע, השף ממליץ על שלוש נשים נפלאות שזנחו את הכלים והלכו בדרך הא-קאפלה. כדאי לכם לנסות, אתם לא תצטערו
לפעמים, במיוחד נוכח מוזיקה משובחת, נותר המאזין המצוי ללא מילים. לרגעים כאלה נועדה מוזיקה אינסטרומנטלית, אלבומים או יצירות מוזיקליות נטולי מילים ושירה. כאלה יש אינספור, החל מקטעי מעבר באלבומי רוק וכלה באלבומי ג'אז שלמים שמתבססים על כלי נגינה בלבד. לעומתם, מעטים השירים או האלבומים שכוללים רק שירה, ללא שום ליווי כלי בשום צורה. הקטעים המכונים א-קאפלה (ביטוי איטלקי שמשמעותו "כמו בכנסייה", שם שרו ללא ליווי מוזיקלי) נחשבים בהיסטוריית הפופ והרוק לנועזים וערומים יחסית, וכשהם נעשים ביד (או גרון) אמן, הם יכולים לעורר התפעמות עזה שבעתיים משירים "סטנדרטיים" שכוללים כלי נגינה לצד קול אנושי. אפשר לומר שהם משאירים את המאזין המצוי, בלי מוזיקה. בסוף השבוע הזה, ההמלצה שלי היא לזנוח לזמן מה את הכלים ולהקשיב רק לקול. אחר כך, כשתחזרו למוזיקה ה"רגילה", היא לא תיראה כה מובנת מאליה.
מנה ראשונה: Tori Amos – Me And A Gun
כבר באלבומה הראשון (טוב, בערך הראשון) והמופתי, Little Earthquakes, הוכיחה טורי איימוס שהיא לא דומה לאף אחד, ולג'ינג'ית הקטנה הזו והתמימה-למראה יש ביצים גדולות יותר מלצ'אק נוריס. דרוש הרבה אומץ כדי לשחרר דווקא את השיר הזה כסינגל ראשון. דרוש עוד יותר אומץ כדי לכתוב שיר מצמרר על אונס שעברת רק שבע שנים קודם לכן, ודרוש אומץ לא ייאמן כדי לשיר אותו לבד, בלי שום ליווי, לאורך כמעט ארבע דקות חסרות רחם. כי אין שום דרך אחרת לשיר את השיר הזה, אי אפשר לעדן אותו בנעימות פסנתר יפות או בחבטות קלידים דרמטיות שיצליחו להיות מצמררות יותר מהסיפור עצמו, לבד, בלי קישוטים.
מנה עיקרית: Bjork – Medulla
ביורק, כהרגלה, לוקחת רעיון פשוט והולכת איתו עד מעבר לסוף. האלבום שלה מ-2004, "מדולה", מורכב כולו אך ורק מקולות אנושיים, ללא כלי נגינה כמעט בכלל. את המקצבים מספקים ביט-בוקסרים ושאר שכבות הצליל מורכבות משירה גרונית, מקהלות ושלל עיבודים קוליים יצירתיים, בין השאר בעזרתם האדיבה של מייק פאטון, ראזל, רוברט ווייאט ואחרים שתרמו את גרונותיהם. מעניין שדווקא האלבום הקיצוני הזה הגיע למקום הגבוה ביותר בארצות הברית מבין כל אלבומיה של ביורק (מקום 14). מדהים לראות את העבודה של ביורק ופאטון באולפן (חלקים 1, 2, ו-3), ומדהים עוד יותר לשמוע איך הצליחה ביורק שוב לפרק את הגבולות המוזיקליים ולהרכיב אותם מחדש, כמו בשירים "Oceania" או "Triumph of the heart". פלא שהיא שואלת שוב ושוב "איפה הגבול?", היא בעצמה טשטשה אותו לחלוטין.
ולקינוח: Imogen Heap – Hide and Seek
באלבום הבכורה של אימוג'ן היפ, הזמרת האנגליה בעלת השם הבלתי אפשרי (אך האמיתי!), יש הרבה שירי פופ-אלקטרוני חמודים ומגניבים, וביניהם מתחבא יהלום מהמם: "Hide and seek". מדובר בארבע וחצי דקות של אימוג'ן היפ לבד, כשקולה עובר דרך אפקט "ווקודר" חצי-רובוטי שכזה, שמסנתז ומפזר את הקול שלה, אותו היא מותחת עד הקצוות ויוצרת יצירת מופת קטנה. אם טורי איימוס יצרה שיר בצורתו הבסיסית ביותר, כזה שהיה יכול להיווצר גם לבד, בלילה, באמצע המדבר בלי שום אביזר מלבד הגרון, היפ לוקחת את הא-קאפלה לקצה השני ומפיקה יצירה שיכולה להיוולד רק באולפן, תחת השגחת מחשבים מדויקים שיקפידו על עיוותו של כל תו והתאמתה של כל שכבת סאונד. השיר גם הפך למיני-להיט כשליווה את הסצנה האחרונה בעונה השנייה של "The OC" ונדבק למיליוני מתבגרים דומעים ברחבי אמריקה.
זועמים על היעדר הבחורים ברשימה? מה עם פרויקטי הסולו המוטרפים של מייק פאטון? איפה הגירסה הערומה לאלבום השחור של ג'יי-זי? ואיך שכחת רביעיות בארברשופ, או סקאטינג? תוספות, המלצות ושאר ירקות – בתגובות.
