מעדיף את הסוזוקי DRZ

זה היה בחלק האחרון של היום. ישבתי במרכז המושב האחורי, בתנוחה הזאת שבה כל יד מגיעה לידית האחיזה מעל לחלון הצד שלה, מוכן להיות המרכיב הכי עמיד במילקשייק שעומדים להכין בקופסה הזאת, בין אם היא מתוצרת מיצובישי או סיטרואן — ברגע ההוא זה כבר לא היה קריטי, וברגע הזה אני לא זוכר באיזה מכונית זה קרה.

אני רק זוכר את הנהג מתיישב במקומו ומתפלא על זה שהרדיו דולק במסלול מירוצים. המלשן שלידו טרח להעיר שאני הדלקתי אותו. מתברר שעל מסלול מירוצים נוסעים בלי מוזיקה, עם חלונות סגורים ובלי מזגן כי הוא לוקח כוח מהמנוע. רגע אחר כך מצאתי את עצמי תלוי מזיע על ידיות האחיזה, כשהתחת שלי מנסה לצאת לסירוגין מאחד החלונות הסגורים, בהתאם לכיוון הפנייה.

ובכן, על אופנוע אין את זה. המכונה לא דופקת אותך על הקירות שלה ולא מנסה להוציא לך את הטחול דרך האוזן. אופנוע מתמודד עם כוחות צד באמצעות הטיה, הוא זורם והרמוני ולא מנער אותך כאילו היית מסכן בתוך חבית שמתגלגלת במדרון.

כאילו, אם כבר להיות צפרדע בבלנדר, אז לפחות שיהיה בלנדר ממוזג ועם מוזיקה. מה הטעם במכונית אם כדי לנסוע בה הכי מהר שהיא יכולה צריך לוותר על היתרונות שלה: נוחות, טמפרטורה כבקשתך וטראנס ברקע? וגם מה הקטע עם כל המערכות האלקטרוניות האלה שמסרסות אותה לכדי שעמום אחד גדול? כולה קופסת ברזל, מה כבר יכול לקרות? חבורת חננות.

בקיצור, מכונית ספורטיבית זה כיף לפעמים, אבל בתכל'ס זה יותר איטי ויותר יקר.

הסוזוקי DRZ400 SM הוא הכלי הכי זול, וגם הכי מהיר, שהשתתף באירוע המוחי המתואר בעמודים האלה — והוא הבחירה החד משמעית שלי. יש לכם בעיה עם זה? דברו איתי כשתרדו מדקה להקפה. כן, גם אתה שם עם הפרארי. על החתום: אלי "59.93 שניות להקפה על חצי מהכסף" פנגס.