האסון הכבד ביותר
התאונה, ההתרסקות, האבל ומאבק המשפחות - תזכורת כואבת לאסון שהחריד מדינה שלמה לפני עשר שנים בדיוק, וגם כמה שאלות שנותרו עד היום בלא מענה
בערב חורפי, ב-4 בפברואר 1997 בשעה 19:05, המריאו שני מסוקים מסוג "יסעור" מבסיס מחניים שבגליל העליון, כשהם עמוסים בציוד לחימה רב. שמונה אנשי צוות ו-65 החיילים, רובם מחטיבת הנח"ל, החלו בעוד טיסה שגרתית למוצבים בדרום לבנון. קברניטי המסוקים, רס"ן ישיש עדן ורס"ן אבישי לוי, טסו זה אחר זה במשך כמה דקות והמתינו לקבלת אישור לחציית הגבול.
עם קבלת הפקודה, כיבו המסוקים את האורות והמשיכו בטיסת מבנה, אך בטרם הספיקו להתפצל לנתיבים שונים ומסיבה שאינה ברורה, התקרב מסוקו של לוי, שהיה האחורי מבין השניים, למסוקו של עדן ופגע בזנבו באמצעות המדחף.
כתוצאה מהפגיעה החל המסוק הקדמי
פרידה
החלל שנשאר
יעל ברנובסקי
גם אחרי עשר שנים, הכאב לא מרפה מבני משפחותיהם של הרוגי אסון המסוקים. מתן עדן, שאביו היה אחד מטייסי המסוקים שהתנגשו, נזכר באותו יום מר, מספר על ההתמודדות וגם נפרד מאבא: "תנוח על משכבך בשלום, להתראות טייס שלי"
אסון המסוקים הוא התאונה האווירית הקשה ביותר שידעו צה"ל וחיל האוויר מאז ומעולם. 73 קצינים וחיילים קיפחו את חייהם בתאונה אשר הגיעה כמעט לכל עיר בישראל. עם היוודע דבר האסון, הורה שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי, על הקמת ועדת חקירה בראשותו של מפקד חיל האוויר לשעבר, דוד עברי. למסוקים לא היו קופסאות שחורות וחוקרי התאונה נאלצו לבסס את עבודתם על עדי ראייה לתאונה ועל ראיות שנאספו בזירת האסון.
הנסיבות יישארו בגדר תעלומה
ב-15 בפברואר הגישה ועדת עברי את דו"ח הביניים לשר הביטחון ובו קבעה כי לא ניתן לקבוע בוודאות את נסיבות התאונה. "האירועים בשניות האחרונות לפני ההתנגשות יישארו בגדר תעלומה", נכתב בדו"ח. לדברי הוועדה, האסון נגרם כתוצאה מטעות אנוש שנגרמה עקב אובדן קשר ראייה בין שני היסעורים, שנעו בחשיכה ובמזג אוויר קשה, במסלולים ובגבהים מצטלבים.במהלך עבודתה, הוציאה ועדת עברי מכתבי אזהרה לארבעה קצינים שנחשדו בחריגה מנהלים. עם פרסום המסקנות, המליצה הוועדה להדיח את מפקד טייסת היסעורים בבסיס תל-נוף, להדיח את סגנו ולהשעותו ממילוי תפקיד פיקודי למשך שלוש שנים. כמו כן, המליצה הוועדה לנזוף במפקד בסיס תל-נוף, תא"ל חיים גופן, ובקצין האג"מ בפיקוד צפון. עם זאת, הוועדה קבעה שאין בידה אפשרות להצביע על קשר בין התרשלות הקצינים לבין התאונה עצמה.
בנוסף, המליצה הוועדה לשנות את המבנה הארגוני של מפקדת חיל האוויר, כך שיהיה בה גורם בדרגת תא"ל, מתוך מערך המסוקים. שר הביטחון סמך את ידיו על הדו"ח וקיבל את המסקנות וההמלצות במלואן.
לאחר פרסום מסקנות ועדת עברי החלה סדרה של עימותים משפטיים בין 14 ממשפחות החללים לבין צה"ל ומשרד הביטחון. המשפחות עתרו לבג"ץ בטענה שלא קיבלו לעיון את דו"ח הוועדה המלא, לרבות החלק החסוי שבו, כפי שלטענתן הבטיח שר הביטחון. בספטמבר 1998, עתרו המשפחות שוב בדרישה לבטל את מסקנות ועדת עברי ולפעול להדחתם של מפקד חיל האוויר דאז, איתן בן אליהו, ושל תא"ל גופן.
המשפחות השכולות טענו כי עבודת הוועדה היתה לא אובייקטיבית בשל קרבתו של עברי לחיל האוויר. בהתייחס לבן אליהו, כתבו המשפחות בעתירתן כי "לא יעלה על הדעת שבאסון הגדול ביותר במימדיו מאז קום המדינה, יישאר האחראי על זרוע האוויר בתפקידו מבלי שייתן את הדין". בג"ץ דחה את העתירות בטענה שאין בסיס משפטי להתערבותו וקבע כי לא ניתן לומר שהמסקנות לוקות בחוסר סבירות קיצוני. עם זאת, העירו השופטים כי עולה רושם "מטריד ומכביד" מתיקים שהובאו בפניהם ונוגעים לחקירת תאונות צבאיות. "הרושם הוא שיש יותר מדי מחדלים ותקלות המתגלים בדיעבד ופחות מדי ציות לנהלים", כתבו השופטים.
אסון או תאונה
במאי 2001 קיבל בג"ץ עתירה אחרת של משפחות חללי האסון וחייב את משרד הביטחון לשנות את הכיתוב על מצבות הנופלים. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב המילה שתתאר את האירוע. משרד הביטחון התעקש על כיתוב אחיד שיגדיר את האירוע כ"תאונת מסוקים" ואילו ההורים דרשו לשנות את הכיתוב ל"נהרג באסון המסוקים". השופטים מתחו ביקורת על התעקשות המדינה ואמרו כי "במצבים מעין אלה צריך לבחור דרך שתמעט את צערם של הקרובים ולא תוסיף עליו".קושי נוסף שבפניו עומדות המשפחות בכל הנוגע להנצחת האסון, קשור להקמת אנדרטה לזכר הנופלים בשאר יישוב. עד היום, כמעט עשר שנים לאחר האסון, לא השכילה המדינה להנציח באופן רשמי את זכר קורבנותיה במקום. בינואר 2006 לאחר מאבק משפטי ממושך, הצליחו המשפחות לקבל אישור להקמת הגלעד וכן להקמת חורשה ואתר תצפית סמוך בעלות של חמישה מיליון שקלים. הדרך להשלמת בנייתן של אלה עדיין ארוכה.
לפנייה לכתב/ת 
אסון בשמיים
צילום: עמנואל אילן
התעלומה לא נפתרה
צילום: אפי שריר
מומלצים
