מישראל לקוטב הדרומי

”במהלך לימודי בפקולטה לפיסיקה בטכניון, בהנחייתו של פרופסור יורם רוזן, הצגתי בפני הסטודנטים את הפרוייקט ’אייסקיוב‘ הנערך בקוטב הדרומי. באחד השקפים נראו פיסיקאים עטופים במעילים אדומים העוסקים בהתקנת גלאים בקוטב. לא תיארתי אז לעצמי שבתוך זמן לא רב אהיה אחת מהמדענים הללו“. כך מספרת ד“ר הגר לנדסמן, השוהה בתנאים קשים בקוטב הדרומי ומשתתפת במחקר הייחודי.

”אייסקיוב“ הוא טלסקופ ניוטרינים המשמש למחקר אסטרופיסיקאלי. ניוטרינים הם חלקיקים יסודיים הנוצרים בתהליכים אסרופיסיקאלים. ”ייחודם בכך שהם מגיבים עם חומר בסיכוי מאוד נמוך, ולכן מסוגלים לעבור מרחקים עצומים בלי להיבלע ולהביא לנו מידע על תופעות אסטרופיסיקאליות“, מסבירה ד“ר לנדסמן.

”כדי להגדיל את הסיכוי למדוד ניוטרינו, אנו צריכים גלאי גדול מאוד. אם התמזל מזלנו והניוטרינו הגיב עם החומר, נוצר חלקיק טעון הנע מעל למהירות האור בחומר, הפולט אור חלש. מדידת אור חלש זה בגלאי אטום לאור, מעידה על קיום הניוטרינו. לכן, כדי לבנות גלאי ניוטרינים, אנו זקוקים להרבה חומר שקוף וחשוך, למשל - קרח בעומק רב, ואין כמו אנטארקטיקה לצורך זה“.

הגלאי ”אייסקיוב“ נבנה בימים אלה בקוטב הדרומי, ועם סיום בנייתו בעוד כמה שנים הוא יהיה מורכב ממערך של 5,000 גלאי אור שיהיו מפוזרים בנפח של קילומטר מעוקב. בעזרת מקדח מיוחד קודחים ד“ר לנדסמן וחבריה בורות בעומק עצום של שנים וחצי קילומטרים בתוך הקרח, ולתוכם הם משלשלים שרשרת של גלאים. כל בור כזה מכיל 60 גלאי אור רגישים, כל אחד מהם בגודל של כדור סל ומשקלו כ-15 קילוגרמים.

כדי לבצע ניתוח נכון של הנתונים, יש לאפיין את הגלאים ולהכיר את תכונתם ואת המידע שהם מספקים. יתירה מכך - ברגע שהגלאים נמצאים בתוך הקרח, לא ניתן להחליפם או לתקנם ולכן על המדענים לוודא את איכותם לפני ההתקנה. ד“ר לנדסמן אחראית על בדיקת הגלאים בטרם שליחתם לקוטב, ועל בדיקתם שנית על הקרח. תפקיד זה הביא אותה זו השנה השנייה לקוטב הדרומי. בנוסף לבדיקה היא עוסקת גם בניתוח הנתונים הנאספים ובדיקת איכותם תוך השוואה לסימולציה ולתחזיות תיאורטיות, והפרדת האותות מהרקע. בחודשים האחרונים היא גם עוסקת בפיתוח הדור הבא של גלאי הניוטרינים, המבוסס על גלאי רדיו.

”התנאים כאן לא קלים“, היא מספרת. ”הקור עז, יבש פה מאוד ואין די חמצן. בעונה זו של השנה יש אור יום בהיר כל היממה, החדרים קטנטנים (1X3 מטרים) וניתן להתקלח רק פעמיים בשבוע, שתי דקות בכל פעם. ההגעה לכאן קשה, ובמקרה הטוב נמשכת ארבעה ימים, כפוף לתנאי מזג האוויר. קשר טלפוני ודוא“ל עם העולם מוגבל לזמן בו ניצב לווין מעלינו. אבל הודות לאתגר המדעי אני מתגברת על הקשיים, כמו 200 האנשים הנפלאים המאיישים את תחנת המחקר הנידחת שלנו“.

בעלה של ד“ר לנדסמן, עדי, אף הוא בוגר טכניון, מטפל בבתם הקטנה תמר, בעזרת החותנת שמגיעה לעזור לו בויסקונסין. תמר לא מצליחה להסביר מה מביא את אמה לקוטב הדרומי, ולכן היא מספרת בגאווה שאמה מטפלת בפינגווינים. ”משום מה הפינגוינים מדברים יותר ללב הפעוטות מאשר ניוטרינים“, צוחקת ד“ר לנדסמן.