דרוש: מורה מיוחד לנהיגה
אחרי שהחליטה להיפרד סופית ממוניות וחברים רחמנים, ולהוציא סוף-סוף בגיל 25 רישיון נהיגה, יצאה קורן דור למסע החיפוש הקשה בחייה - מישהו שילמד אותה לנהוג, ועדיף לא יוצא צבא
הנה משהו שלמדתי בשיעורי נהיגה שלקחתי בעבר, המון שיעורים. יש מורים שילמדו אותך בגלל הכסף. זה ברור, לא? וגם, יש מורים שילמדו אותך כי הם רוצים נהגים טובים בכביש. זה קצת פחות ברור, אבל יש כאן היגיון מסוים. ויש גם מורים שילמדו אותך כי את בלונדינית שופעת, וזה מסתדר להם מצוין באוטו. איך גיליתי? האיש שסיפר לי על החלוקה הפנטסטית הזו היה מורה נהיגה מהסוג השלישי. בטח לא תופתעו לשמוע שבדיוק בגלל זה גם שכרתי את שירותיו. לפחות אמר לי את האמת.
בכלל, כדאי שתדעו שממש לא קל למצוא מורה טוב לנהיגה. זה לא שחסרים מועמדים. הו לא. השוק מוצף בהם. כל גמלאי צה"ל שני הופך מורה. וגם נהגי מונית שהגיעו למסקנה שככה הבחורה תמיד יושבת לצדם ולא מאחור. וגם בעלי באסטות שהחליטו לעשות קצת כסף. וגם מפוטרי היי-טק שרוצים לרדת אל העם. וכולם, ללא יוצא מהכלל, לא באים לי טוב. אחד מזיע יותר מדי ומתעלם מהמצאת הדאודורנט, אחד מעשן ושוכח מרעיון סוכריות המנטה, אחד חייב לשמוע שידורים חוזרים של "זהבי-עצבני-יפתח-לך-ת'צורה". וגם אחד שצופר לכוסיות בכביש. הוא דווקא בסדר, אבל אני סובלת מקנאה אובססיבית, אז גם זה לא טוב.
מורים ממש טובים? קשה, כמעט בלתי אפשרי. אולי כי הם משווקים את עצמם בגרסת חבר-מביא-חבר. שזה יפה בדרך כלל, אבל לא עובד במקרה שלי. גם כי כל החברים שלי עם רישיון, וגם כי אין לי הרבה חברים. בקיצור, עושים את הדבר היחיד שאפשר לעשות במצב כזה - נכנסים למנוע חיפוש באינטרנט. נסו ותיהנו.
הקלקה מהירה תחת חיפוש "מורה נהיגה", מביאה 53,800 אפשרויות. ומה לא תמצאו שם. החל באתר שנראה כמו יצירת מופת של ילד בן 10 בשיעור מחשבים ראשון, וכלה בסופר-מושקעים של שוויצרים עם רזומה של טייס חלל. עזבו את אלה שמתפארים בעשרות אלפי תלמידים שעברו טסט ראשון (ברור...), וגם את אלה שמבטיחים ברשת שהאוטו שלהם ממש-ממש מבריק. רוצים את השיא? ציטוט אמיתי, בחיי: "אישיות נהדרת, מנומס, אכפתי ואוהב".
אז עם אישיות נהדרת אין לי בעיה רצינית. שיהיה. אבל מנומס שיגיד "סליחה עלמתי היקרה, המלומדת והמוכשרת, הנחשקת ובעלת רבדים שאיש אינו יכול באמת לאמוד, חושבני שפגעת בעמוד"? אכפתי זה בטח אחד שיחזיק לי את היד אחרי כל טסט, ויתן לי למרר בבכי על כתפו החסונה. מי רוצה את זה בכלל. והכי מטריד זה האוהב. רגע, עד כמה אוהב? אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה יחסי אהבה עם המורה לנהיגה שלי. אני דווקא רוצה מורה שונא, כזה שיצליף בי כל פעם שאני שוכחת לאותת. יצרח כמו מטורף אם בטעות הורדתי רגל מהגז ללא צורך. אהבה? תשאירו את זה למשכן הנשיא.
אבל לרוע המזל, כל המורים שמשווקים את עצמם ברשת הביעו רצון עז לפנק אותי ולהוביל אותי לרישיון הנכסף בכפפות משי. ככה יצא שנאלצתי לעשות אודישנים למורים שדגמתי בדפי זהב. זה לא היה קל, זה לא היה פשוט, אבל בסוף כמו בגרועות שבתכניות ה"נולד לצווח", הגעתי לארבעה פיינליסטים: מורים שהסכימו לקחת אותי לסיבוב ניסיון בעיר.
היו שם ככה: כמובן איש צבא לשעבר שמדבר בפקודות. וזה טוב, כי בצבא הייתי חיילת מאד ממושמעת. היה גם בחור צעיר שנראה טוב. וזה בסדר, אבל הוא נראה לי קצת חסר ניסיון ואני לא אוהבת אותם כאלה. והייתה מורה ממין נקבה שהביאה אג'נדה פמיניסטית - "אנחנו הנשים צריכות עצמאות. רק אישה תוכל להבין אותך". היא נמחקה ראשונה. והיה עוד אחד שהצחיק אותי והיה מובן, אבל דווקא הוא - כמה שההיסטוריה חוזרת על עצמה - דווקא הוא החליט שאני לא בשבילו.
בשלב הזה, רגע לפני שנכנעתי סופית, שמע על צרותיי מכר רחוק שהחליט בפרץ ידידותיות בלתי מוסבר להפנות אותי למורה. "להיט שכונתי", ככה אמר. והוא צדק. רק ששכח לספר לי שהמורה הנבחר מדבר גסויות, וכל התלמידים שלו עוברים רק טסט שלישי, והוא חושב שזה מצוין. ויש לו גם חיבה למזגן בחורף, הוא שומע רק רשת ב' ואוכל סביח בפה פתוח. אבל תתפלאו, זה עובד.
