מבצע יום הולדת
הסלבריטאית מחליטה לחגוג לעצמה יום הולדת. מה שמתחיל במחשבה על ארוחת ערב אינטימית עם "הפמיליה" הופך לאירוע ענק ממדים שיוצא מפרופורציות. ה־פ־ת־ע־ה!
הפסיכולוג שלי טוען שכל דבר שקרה לי בילדות הותיר בי סימן שמשפיע עלי עד היום. זאת הסיבה שמעולם לא הייתי מעריצה גדולה של ימי הולדת. בגיל שבע ראיתי יותר מדי שידורים חוזרים של "הקיץ של אביה" ופיתחתי חרדה שאף אחד לא יגיע ליום הולדת שלי כמו ל"מומלדת של אביה".
"מה דעתך להתגבר על טראומת הילדה הדחויה ולארגן לעצמך מסיבת יום הולדת מכובדת?", הציע הפסיכולוג חודש לפני התאריך המיועד. "אני חושב שכבר למדת להבין שהמצב החברתי שלך השתפר מבעבר, לא?". הרהרתי בהצעה שלו במשך כמה לילות עד שהבנתי שאין מצב שאני מארגנת לעצמי מסיבת יום הולדת. לחגוג לעצמי? לא תודה. אני מעדיפה כבר לעשות סרט של מנחם גולן.
אמא שלי, לעומתי, היתה גם היא בדעה משוחדת שהשנה אני חייבת לפרגן לעצמי מסיבת ענק על היותי אני. בשביל הלחץ, "הפמיליה" כולה החליטה פה אחד שזה רעיון מעולה, מכיוון שכבר הרבה זמן שלא היה עליי אייטם מפרגן בתקשורת והגיע הזמן לקבל כמה אייטמים למען הנפש וקלסר העיתונות שיש לי בבית.
"תרדו ממני, אני לא מתכוונת לעשות שום הפקת ענק כמו שעושה 'מעצב האופנה' כל שנה. אם אתם רוצים לחגוג איתי, נלך יחד למסעדה סולידית", הודעתי למשפחה האורבנית שלי.
"רק לא עוד פעם בורגר ראנץ'", עקץ אותי "הרכלן".
"מה דעתך על ארוחת שחיתות באבולעפיה?", הצטרפה לחגיגת ההסתלבטות "המפיקה", "אפשר לקנח עם גלידה ב־1.90 שקל בסניף מקדונלד'ס הקרוב לביתך".
כבר למחרת בבוקר קיבלתי הודות ל"מפיקה" טלפון מ"הניג'ס", יחצן מסיבות מעיק של המקום הכי חם בתל אביב, ששמע שיש לי יום הולדת בקרוב והצהיר שהוא מוכן לתת לי הכל און דה האוס פלוס צ'ופרים פלוס הפתעות. והמחיר? חינם. כלומר חינם תמורת הבאת כל החברים המפורסמים שלי למסיבה שהוא מארגן לי. שעתיים אחרי זה התקשר אליי "ניג'ס" נוסף ממקום לוהט לא פחות, שהציע לי את מה שהציע "ניג'ס א'" פלוס סושי חינם לאורחים. הבנתי שאין מנוס. מבצע יום הולדת יצא לדרך!
למען העזרה, "הרקדנית" נכנסה לנעלי "מארגנת יום ההולדת" ומיד פצחה בנאום שעיקרו, "עכשיו כשיש 'בחינמים' למפורסמים, צריך לדאוג למפורסמים".
"אנחנו מפורסמות", אמרתי בביטול.
"אנחנו מפורסמות, אבל אנחנו צריכות עוד מפורסמים. הרבה. את הרי לא רוצה שיהיה עלייך אייטם מביך בעיתון שבאו למסיבה שלך שלושה מפורסמים בלבד".
"אייטם בעיתון? איזה אייטם?, אני לא מתכוונת לעשות מהיום הולדת שלי אירוע להמונים", סיכמתי.
"ומה עם "היוצר"? מה עם זה שנתן לך תפקיד בסדרה האחרונה שצילמת? את לא רוצה שהוא ייעלב, נכון? את הרי רוצה שהוא יכניס אותך גם לסדרה הבאה שלו", היא אמרה בחוכמה רבה. אז הכנסנו אותו. וגם את "הפוזלת", "בן הזוג של הדיווה", "הדיווה המשוגעת", "ההומו בארון" ו"החתיך הרוסי". עם כולם השתתפתי בפרויקט האחרון ובטח שאני לא רוצה להסתכסך איתם. שבוע אחרי זה הוספנו גם את "הגבוה", "השמנה שעשתה לאחרונה ניתוח קיצור קיבה", "מעצב האופנה" ו"חסרת הביטחון", שהצטלמתי איתם לפרויקט לפני הפרויקט האחרון. גם את "המסעדן", "המאפרת" ו"המלבישה", שרובם ככולם מפרגנים לי בכל הזדמנות בגדים, ארוחות ואיפור בחינם הכנסתי לרשימה. זה הזמן להחזיר להם.
"רגע! רגע! שכחנו עוד כמה אנשים", נבחה "הרקדנית" שבוע לפני מסיבת יום ההולדת, שהפכה מאירוע אינטימי ל־30 מוזמנים לחתונתה השלישית של פנינה רוזנבלום. "מה עם "הרכלנים" שפרגנו לך אייטמים ברכילות?". עיקמתי פרצוף.
"אין מצב שאני מזמינה את 'העלוקה' למסיבה שלי. הוא קוטל אותי כבר שנתיים", נעמדתי על שתי רגליי.
"זה זמן הסולחה!", צהלה כאילו היתה זאת פרסומת לחומוס וסימסה לו מיידית את פרטי המסיבה. ממנו המידע כבר זרם הלאה ויומיים לפני חגיגת יום ההולדת שלי, שהפכה להיות בסימן "מדינת ישראל מצדיעה לסלבריטאית", מצאתי את עצמי עונה לעשרות טלפונים של חברים, עיתונאים, צלמים, סקרנים ועוברי אורח ששמעו על המסיבה וביקשו להגיע. כולל כתב מעיתון מקומי בקריית שמונה. הזמנתי אותם. את כולם. הפכתי להיות רני רהב. וגם אותו הזמנתי.
שלושה ימים לפני המסיבה, ואחרי שהתחלתי לקחת כדורי הרגעה בעזרתו האדיבה של "הפסיכולוג", נחת עליי מטר שאלות שכלל תהיות של "אז את מי הזמנת?" ואת שאלת מיליון הדולר: "נינט תהיה?"
"למה שנינט תהיה?", תהיתי, "אני בקושי מכירה אותה. פגשתי אותה פה ושם, אבל אנחנו לא ממש חברות". זה לא עזר. נאלצתי לשמוע את השאלה הזו עוד ועוד ככל היום התקרב.
הבנתי שהאירוע הקטן והצנוע שרציתי לארגן כדי להתמודד עם מחלות הנפש שלי מהילדות הפכה למפלצת שהצלחתה תהיה תלויה בכמות הסלבריטאים שיגיעו לחגוג איתי. מרוב לחץ שלא יגיעו מוזמנים, למרות שכבר הזמנתי 350 אנשים, עשיתי מייל ל"סוכן מהתחקיר של אילנה דיין" שישלח את כל המיוצגים שלו.
שעות לפני המסיבה הייתי צריכה להתמודד גם עם עדת צלמי הפפראצי שרצו להצטרף לחגיגה ולצלם. הדפתי את כולם בעדינות. "אני לא רוצה שהחברים המפורסמים שלי ירגישו לא בנוח ובוודאי לא רוצה שהחברים הלא מפורסמים שלי ירגישו לא מעניינים", הסברתי ברגישות ל"צלם הוותיק". ההסבר שלי לא ריצה אותו והוא העניק לי במתנה ליום ההולדת "חרם צלמים". "אנחנו לא נצלם אותך רק מתי שמתאים לך. לא רוצה אותנו בפנים? לא תקבלי אותנו בכלל", הוא ניתק לי את הטלפון בפנים. מרוטה מעצבים הגעתי למסיבת יום ההולדת שלי רק כדי לפגוש 500 אנשים שמעולם לא פגשתי, להתמזמז בשירותים עם "השדרן" ו"הדוגמנית במיל'" ולקנח בהקאה על "העיתונאי". זה מה שנקרא "מסיבת הפתעה".
נ.ב.
לפחות שני דברים טובים קרו לי בעקבות המסיבה: שבעה אייטמים במדורי הרכילות ותלושים בסך 5,000 שקל לזארה.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר
לטור הקודם של הסלבריטאית
