גם נגיעות וירטואליות יכולות להיות מסוכנות
כשאנשים יודעים שאין אפשרות לזהותם, הם נותנים דרור לצדדים יותר פנימיים שלהם, ולא פעם הדבר מוביל לפגיעה ולהתנהגות חסרת רסן. התוקפנות ברשת היא אחת הסכנות שחשוב להתמודד איתן, וספציפית יותר, התוקפנות בין נשים לגברים. לקראת כנס פסיכולוגים שיתקיים מחר
בתוך כדי תהליך ההיכרות, או בצ'טים, בפורומים ובשאר מסגרות השיח ברשת, נשים וגברים נוגעים זה בזו נגיעות וירטואליות. סקרנות תמימה, משיכה, רצון להכיר או להעמיק בשיחת הנפש יכולים להפוך בקלות רבה לעלבונות, פגיעה, גסות, עד כדי אלימות ממשית במפגש פנים אל פנים.
התוקפנות לא קיימת רק במקרים הקיצוניים, של פדופילים או פושעים המחפשים לצוד קרבנות תמימים ברשת. היא קיימת באופן שכיח וצורב בשפה הבוטה, בגסות של ניתוק שיחה ללא אזהרה, בטוקבקים וולגריים ומה לא.
האם האדם הוא חיה בבסיסו? האם האינטרנט הוא הוכחה שללא כבלי התרבות והחוק אנו הופכים לטורפים ונטרפים?
"אני מעליב וגס - משמע אני קיים!"
אפשרות אחת להסבר היא שהרשת נתפסת בעיני אנשים כמקום בו הקשרים הם "לא לגמרי אמיתיים" ולכן גם התוקפנות לא נתפסת כמשהו כל כך פוגע ומזיק. הסבר אחר נוגע לכך שאדם ברשת מרגיש שלא רואים אותו, ועובדה זו יוצרת כאב ותסכול, המולידים תוקפנות בניסיון להנכיח את עצמו. מי שכותב את הכותרת הבוטה ביותר בטוקבק הוא זה שיקראו את דבריו, כמי שאומר: "אני מעליב וגס - משמע אני קיים!"
יצור ברוטלי, שמחפש סקס זמין
הסבר אחר, פחות אופטימי, רואה את ההתנהגות ברשת כביטוי "אמיתי" לתהליך הנפשי שאדם עובר כאשר אין עליו פיקוח חברתי. כלומר, זו תמונת האדם ללא המעטפת של נימוס, תרבות וחוק - יצור ברוטלי, שמחפש סקס זמין, אובייקט לפרוק עליו את יצריו, חסר התחשבות ועידון, אלא אם כן, כמובן, הוא יופיע תחת שמו האמיתי.
שאלות אלה, שהפסיכולוגיה הקלינית והחברתית עוסקות בהן, יידונו מחר (1.2.07) בכנס השנתי של פורום פסיכולוגיה ברשת.
בכנס, שיתקיים באודיטוריום של ביה"ס הגבוה לעיצוב "שנקר" ברמת-גן בשיתוף עם איגוד האינטרנט הישראלי, ינסו המרצים והמשתתפים לגבש תשובות לשאלה מדוע התוקפנות ברשת כל כך שכיחה, וכיצד ניתן להתגונן מפניה ולצמצם את ממדי התופעה.
פרטים על הכנס
