בין שתי ערים
היא למדה בבית צבי, שיחקה בתיאטרון הקאמרי אבל חלמה תמיד על עולם המוזיקה הקלאסית והאופרה. קרן הדר, הזמרת הראשונה שזכתה למלגת לימודים מטעם קרן ברנבוים-סעיד, מספרת איך זה לחיות על הקו תל-אביב-ברלין
לפני כארבעה חודשים ארזה הזמרת קרן הדר מזוודה ועלתה על מטוס לברלין. הדר, 30, היא הזמרת הראשונה שזכתה למלגת לימודים מטעם הקרן שהקימו במשותף מאסטרו דניאל ברנבוים והתאורטיקן הפלסטיני המנוח אדוארד סעיד במטרה לקדם את החינוך המוזיקלי באזור ולעודד מוזיקאים ונגנים מצטיינים. בזמן שחבריה לספסל הלימודים בבית צבי מכינים את עצמם לעוד אודישן בתיאטרון הקאמרי, בית ליסין או חיפה, הדר עסוקה בלימודי שירה אמנותית, אופרה ופיתוח קול אצל מורים מובילים מבית האופרה של ברלין, מהאנס אייזלר הוכשהולה - מבתי הספר למוזיקה המובילים בגרמניה ומהמטרופוליטן אופרה. בקיץ היא תשתתף בפסטיבל אופרה בברלין ותבצע את התפקיד הראשי ב"פלסטף" מאת ורדי.
לצד הכשרון יש להדר, מתברר, לא מעט מזל וחוש תזמון מעולה. הכל החל כשהוזמנה על ידי המלחינה הישראלית תמר מוסקל לבצע בניו יורק ביחד עם הזמרת מירה עוואד והתזמורת הפילהרמונית של ווסצ'סטר עיבוד מוזיקלי לספר "הזמן הצהוב" מאת דויד גרוסמן. בדרך לשדה התעופה בחזרה לישראל ביקשה מוסקל מהדר להעביר את הפרטיטורה של היצירה למאסטרו ברנבוים שהתארח בפסטיבל למוזיקה קאמרית בירושלים בניהולה של רעייתו הפסנתרנית אלנה בשקירובה. "לכי מאחורי הקלעים ותני לו ביד את הפרטיטורה", הורתה מוסקל וכך עשתה. "בנצי שירה, המנהל שלי, צילם את האירוע וכך היתה לי גישה אל מאחורי הקלעים. הוא היה שם עם יחזקאל בייניש שהיה מנהל תזמורת רשות השידור", היא מספרת, "בייניש שמע אותי כמה חודשים קודם לכן באחד הקונצרטים וסיפר לברנבוים עלי. כשנכנסתי לחדר ההלבשה בייניש אמר לברנבוים: זו היא".
למחרת בבוקר הוזמנה הדר לשיר בפניו של המאסטרו. היא שרה גרשווין והוא שאל מדוע לא מוצרט. שישה חודשים מאוחר יותר הוזמנה הדר לשיר בפני ברנבוים שוב, הפעם את מוצרט. "כשסיימתי לשיר הוא אמר לי: בשבוע הבא תגיעי לברלין לשיר לי על הבמה", היא מספרת. בעקבות האודישן בברלין קיבלה הדר את מלגת הלימודים ומאז היא מדלגת בין שתי ערים ובין שתי האהבות הגדולות של חייה. "אני משתדלת לחזור כל כמה שבועות ולהופיע כאן כמה שאפשר גם בשביל להיות בקשר עם הקהל בארץ וגם בשביל לא למות מגעגועים לבן הזוג, למשפחה, לחברים. העברית נורא חסרה לי. אני מוצאת את עצמי ברכבת התחתית בברלין שומעת באוזניות את חווה אלברשטיין", היא אומרת.
הראיון עם הדר מתקיים שעות ספורות לפני שהיא חוזרת ללימודים בברלין וכשבועיים לפני סדרת מופעים המוקדשת לשיריו של מרדכי זעירא שתקיים בפברואר בישראל. במקביל היא עובדת על יצירה מוזיקלית להרכב קאמרי המבוססת על שיר השירים שמלחינה עבורה המוזיקאית אלה מילך-שריף. היצירה תוקלט באביב ותופץ בחו"ל לקראת סוף השנה.
את רואה את עצמך משתלבת בעולם המוזיקה ובעיקר האופרה באירופה?
"הבסיס שלי בארץ, אם לכך הכוונה. אני לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ כמו אמנים אחרים בהם אסתר עופרים, אבל הייתי רוצה לעשות גיחות החוצה. זה נראה לי הכי שפוי. את הילדים שיהיו לי אני רוצה לגדל פה. אני אזרחית ישראל ואני לא רוצה לעזוב".
זה אפשרי להתפתח בתחום האופראי והמוזיקה הקלאסית בישראל?
"זו שאלת מיליון הדולר. אי אפשר להתמקד רק פה בתחום המוזיקה הקלאסית. ישראל היא מדינה קטנה עם אופרה אחת ובלי תקציבים שיאפשרו להתפתח בתחום הזה. בברלין בלבד יש שלוש אופרות גדולות ועוד כמה קטנות ולפחות ארבע תזמורות פילהרמוניות. קריירה באופרה חייבת להתפרש על פני כמה יבשות אבל אני לא עושה רק אופרה".
"מסתכלים עליי כעל עוף מוזר"
בניגוד למצופה הדר לא עשתה את הדרך המתבקשת שתחילתה להקה צבאית. "זה לא עניין אותי למרות שבמהלך השירות ברחתי מהצבא לטובת הופעות, קיבלתי 17 תלונות ואפילו ישבתי בכלא בגלל זה", היא צוחקת. אחרי הצבא נרשמה לבית צבי והופיעה כזמרת בהפקות של תיאטרון הקאמרי בתל אביב. "אני מאוהבת בתיאטרון אבל אני קודם כל זמרת", היא אומרת ומסבירה, "המפגש בין השירה לתיאטרון מעניין ומפרה אותי ואני נהנית מכל רגע". הלימודים בבית צבי לדבריה עזרו לה להתגבר על הביישנות. "למדתי המון – היכרות עם עצמי, ביטחון על במה, התגברות על ביישנות, טכניקה וניסיון", היא אומרת ומוסיפה, "למדתי לא רק מהמורים אלא גם מאנשים שלמדתי איתם. אחרי שלוש שנים יצאתי משם אפויה היטב". לאחרונה השתתפה הדר באופרה "צחוק של עכברוש", שהלחינה אלה מילך-שריף לטקסט מאת נאוה סמל. "זו היתה חוויה מופלאה ובעיני זו האופרה הישראלית היפה ביותר שנכתבה", היא מפרגנת.
מתי אמרת לעצמך: זה היעוד שלי?
"ברגע שהתחלתי לשיר. לא היה לי ספק שזו הדרך שלי לבוא לידי ביטוי בחיים, שלא אוכל לחיות בלי זה ושאין מצב שאעשה משהו אחר. לא בחרתי בזה, אני פשוט לא יכולה לעשות שום דבר אחר. אלו הם חיי".
יש תחושה שהולך ופוחת הקהל למוזיקה קלאסית ושהתחום הולך ומרחיק את עצמו מקהל צעיר. מה את חושבת על כך?
"אני הולכת ערב ערב לראות אופרה בברלין ובקהל יש ילדים, בני נוער ואנשים צעירים. פה, בישראל, כל הראשים לבנים, שיבה וקרחות. אני לא יודעת למה זה כך. אולי מפני שבגרמניה הם מקבלים את המוזיקה הקלאסית לווריד מינקות. אני חושבת שאין בארץ חינוך למוזיקה קלאסית. מעבר לכך המגמה העולמית היא לייצר שילובים. יש נטייה של אנשי מקצוע להסתכל עליי כעל עוף מוזר מפני שאני עושה גם וגם. זו הבחירה שלי והיא אינה מקובלת אבל בסוף, אני מאמינה, כולם יהיו כמוני".
לשלב בין המוזיקה הקלאסית והאופרה לבין שירים מהקלאסיקה העברית נחשב לחילול קודש?
"זה נחשב לבלתי אפשרי. נקודת ההתחלה שלי היתה קלאסי, משם הלכתי לתיאטרון, שרתי קלאסיקה ישראלית והייתי בלהקת רוק קטנה. אני משערת שעצם זה שיצאתי מהקלאסי מאפשר לי לעשות את כל הדברים האחרים ולחזור לקלאסי".
כעת את חוזרת עם "מוזיקת לילה זעירא", מופע שאת ורפי קדישזון העליתם כערב חד פעמי בכפר בלום והפך לשלאגר.
"זה מזל גדול שנפל בחלקי הערב הזה. בזכות העיבודים הנפלאים של רפי הוצאנו דיסק ועכשיו אנחנו חוזרים בסדרת מופעים שתתחיל בצוותא. זה המופע שאני הכי נהנית לעשות, אני חושבת שהשירים הנהדרים של זעירא מאפשרים לי להיות יצירתית".
מוזיקת לילה זעירא – מוצ"ש, 10 בפברואר, במועדון צוותא בת"א; יום ב', 12 בפברואר, באולם רפפורט בחיפה; יום ו', 16 בפברואר, באודיטוריום ספיר בכ"ס
