עדיף לעשות את ירח הדבש לפני החתונה
זה כבר אחרי ספירת הצ'קים, אחרי שאתה כבר יודע אם הרווחת, או שלא. אני מעדיף חופשה משותפת בשלב המוקדם של ההימור. אז מתחילים לצוץ הדברים הנסתרים
קרה לי הרבה שחיפשתי את מה שמונח ממש מול עיניי. לפעמים מצאתי מיד, הגלוי היה מולי, ולפעמים לא הצלחתי לראות את זה. בטח היא עברה לפני עיניי עשרות פעמים ולא שמתי לב, הלב שלי היה עסוק באחרת.
יש אמונה תפלה שאם הלך לך משהו לאיבוד תנסה להפוך כוס, ואז הוא יופיע. הרעיון הוא ההשהיה: תירגע ותמתין, זה יבוא. בתקופות טובות אני קם אחרי הלילה ישר עם הפתרון, לפעמים משהו מעיר אותי באמצע הלילה בכדי שאוכל לגשת ישר למקום שם נמצא מה שחיפשתי.
ויש אפילו מחזירי אהבות ישנות, במו עיניי ראיתי את השלט ברחוב סלמה בתל אביב, הרבה לפני שמישהו כתב על זה סיפור. אפילו שקלתי יותר מפעם אחת ללכת לנסות. זה דווקא ענין גלוי. אהבה שגוועה קשה להפיח בה חיים, למרות שהצלחתי פעם אחת אחרי שנים רבות.
לא הכל מונח לפנינו, האמת נמצאת דווקא בחושך, או לפחות במקומות החשוכים, בצל, בצללים, לא באור החשוף, המסנוור. מקצועי כקוסם לימד אותי הרבה על השימוש באור ובחושך על מנת להסתיר דברים, דפנות כפולות ומראות צריך להראות בחושך. כל אשה יודעת להראות את הנסתר ולהסתיר את הנראה, גברים פחות טובים בזה. במקרה הזה ה"אמת" היא שדברים נראים בחושך, וכן גם מרחוק על הבמה, אחרת מכפי שהם באמת.
אני מעדיף את תיאוריית מאה הימים
עוד אמת היא שמה שנדמה לך שאתה רואה, לפחות אצל קוסם מיומן, בכלל לא קיים באמת. גם באהבה נדמה לך שאתה רואה, עד שנפקחות עיניך, כאילו במקרה. בתחילת קשר, אתה תחת השפעה משכרת, יש המגדירים את שלב ההתאהבות כמצב פסיכוטי קל, חולף. נדמה לך שאתה נהדר, שהנצח בהישג יד, שככה אתה רוצה לחיות לפחות את שארית חייך. ואז יש את המדרגה הראשונה, שצריך לעלות או לרדת. יש תיאוריות שונות של זמן, אני מעדיף את תיאוריית מאה הימים, תנו לכם מאה ימים של חסד. שמעתי שיש ארץ באירופה שאתה יכול לקבל שבועיים חופש מהעבודה לצורך התאהבות, בטח זאת איטליה ( זה על חשבון החופשה השנתית שלך, תירגעו, לא כל כך רע פה).
האם לא קוראים לזה אצלנו ירח דבש? רק שירח דבש זה בעיתוי לא נכון בעיניי, זה כבר אחרי ספירת הצ'קים, אחרי שאתה כבר יודע אם הרווחת או שלא. אני מעדיף חופשה משותפת בשלב המוקדם של ההימור.
רבנו את כל אותו הלילה
את ירח הדבש שלנו בחרנו לבלות באיי סיישל, ולהגיע אליהם מאיטליה. היא הסכימה לוותר על כל הקניות המתוכננות של הטיול (כולל מגפיים), בתמורה ללילה אחד באיזו וילה איטלקית בקיאנטי. הלילה הכי יקר שהיה לי בחיי, למעט החתונה עצמה. אין ספק שרק מה שראו שם מהחלון היה שווה את המחיר, אבל אם אנחנו בענייני נסתר וגלוי, אגלה לכם שרבנו את כל אותו הלילה. עדיף היה מגפיים.
אז מתחילים לצוץ הנסתרים, להתגלות לפניך. מידת האמת שהוסתרה ממך תלויה במידה רבה בעיוורון שאתה מוכן לסבול. כל האחריות מוטלת על הצופה. הרי היא היתה שם, מולך. יכולת לראות. לרוב, בפגישה הראשונה טמון הכל, רק שאין זמן לראות הכל, או שאולי בכלל אין רצון, מי רוצה לראות את הגלוי?
והנסתר, אוי הנסתר, כל כך גלוי... לקח לי כמעט את כל חיי לקבל אותו כחלק מרכזי בחיי. אין לך שום סיכוי לדעת עליה את מה שלא תרצה לדעת, ואין גם אפשרות שתדע הכל, אין טעם. היה סרט כזה, שהוא משאיר אותה בבוקר הראשון לבד בבית שלו ומתקשר להגיד לה שלא יפה לחטט. וזה עוד לפני שהיו מצלמות רשת נגד גנבים.
אנשים מתים לקרוא מחשבות. אוי ואבוי, רק זה חסר לי להיות מסוגל להיכנס לראש שלה מתי שארצה. מסתפק בלהקשיב לנשימותיה, לחבר את זה למה שאני עושה ולהבין את המקור, הצצה לפנטזיה שבכלל מתרוצצת בראש שלי.
ואם עברתם דרך ואתם מסוגלים לדעת את זה על עצמכם, את הנסתר, יש סיכוי שתוכלו לשתף בו את אהבתכם. ואם היא באמת רוצה ללכת איתך רחוק, היא תקשיב, תחייך וכאשה בשלה תתכנן את הפעולה הבאה. אתה בר מזל, קצת התמסרות מצידך (ובעצם לפנטזיה של עצמך), ותוכל להבין מה זה לגעת בירח.
יש לי הצגת ילדים, שהיה לי שם בשבילה עוד לפני שהיה לי מושג בכלל מה זה הולך להיות. אפילו הפקתי לה פוסטר עוד לפני שהתחלנו לכתוב אותה. כולם הרימו גבה, היו שלגלגו על עצם הרעיון. עברו 20 שנה, ההצגה "הוקוס צליל ופוקוס", שהחלה דרכה ב-1986 כרעיון לפוסטר, עדיין מציגה, למעלה מ 400 הצגות, זכתה לתשבחות, שני דורות של ילדים עד גיל עשר כבר ראו אותה. כולה רעיון לפוסטר.
החיים זה לא הצגה, או שאולי הם הצגה אחת גדולה ומתמשכת. אהבות שמתחילות תמיד נראות גדולות. לפעמים הן באמת שכאלה, מה שנגלה מתממש, אבל לפעמים הנסתר מחכה בשקט להתגלות, ואז, כשזה בא ונגלה, רק אז יש תוקף לגרסה המקורית של המשפט, "רב הנסתר על הגלוי".
לפנייה לכתב/ת 
