בילבול או גילוי לב אמיץ: למה התכוון שיראק?

מה גרם לנשיא צרפת ז'אק שיראק לומר בראיון עיתונאי שאם לאיראן תהיה "פצצה אחת או שתיים, זה לא מאוד מסוכן", ושאם תשגר פצצה גרעינית היא תימחק מהמפה? משפטים אלה ואחרים הציבו סימן שאלה מטריד מעל עמדתה האמיתית של צרפת באחת הסוגיות החשובות ביותר שעל סדר היום העולמי. האם התכוון שיראק למה שאמר או שכשל בלשונו? האם מדובר בחילוקי דעות בינו ובין משרד החוץ שלו, או שמא דווקא הוא מרחיק ראות ומדבר באומץ על העתיד הבלתי נמנע?

שעות אחרי פירסום הראיון נשמעה רק שתיקה רועמת מכיוון משרד החוץ הצרפתי. איש לא יצא להבהיר למה התכוון הנשיא ומהי העמדה הצרפתית בנושא. גורמים בצרפת, בשיחה עם ynet, אמרו שבמשרד החוץ פשוט ממתינים לארמון האליזה, שיכבה בעצמו את השריפה שהצית. "אף אחד לא ידבר. זו לא הבעיה שלהם", אמרו. הם ציינו כי ממילא שוררת מתיחות בין מטה משרד החוץ לבין האליזה, לאחר ששיראק לחץ לאחרונה לשגר לטהרן שליח לדיון בנושא לבנון - למורת רוחו של שר החוץ.

חלפו כמה שעות עד שפורסמה הבהרה מלשכתו של שיראק, בניסיון להרגיע את הדרמה שנכפתה עליו. "צרפת, כמו כל הקהיליה הבינאלומית, לא תוכל להשלים עם הרעיון של איראן חמושה בנשק גרעיני, והיא קוראת לטהרן לכבד את התחיבויותיה לפי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, אך מחזקת את זכותה לאנרגיה גרעינית לצורכי שלום". סוף פסוק? ממש לא!

"פצצה אחת או שתיים... זה לא מסוכן"

בראיון הראשון אמר שיראק כי גם אם תהיה לאיראן פצצה גרעינית אחת או שתיים, הדבר לא מאוד מסוכן לעומת הסכנה האמיתית - שהחימוש הגרעיני של איראן יוביל מדינות כמו מצרים וסעודיה ללכת בעקבותיה. לטהרן, טען שיראק, ממילא אין שום שימוש בפצצה גרעינית: "איפה הם יטילו את הפצצה הזאת? על ישראל? הרי שניות לאחר שהפצצה תשוגר לאוויר, טהרן כבר תהרס מהיסוד".

לאחר הראיון, עוד לפני שהדברים ראו אור, התעורר מישהו בארמון האליזה ושם לב לחומרת הדברים שפלט הנשיא. בניגוד גמור לעמדה הברורה של הקהיליה הבינלאומית - וצרפת בתוכה - הוא הביע הסכמה להתחמשות גרעינית של איראן, ולמעשה הוריד לטימיון כמעט ארבע שנים של משא ומתן בינלאומי מפרך וטישטש קו חזית בינלאומית רעוע ממילא. הוא גם הצביע בבירור על סעודיה ומצרים כמדינות שמעוניינות לפתח תוכנית גרעין צבאית - לבטח לא לשמחתן של ריאד או קהיר. זאת ועוד - הוא גם חזה תרחיש של התקפה הרסנית על טהרן - עיר של 12 מיליון תושבים - דברים שמחמוד אחמדי-נג'אד לא אומר אפילו לא על ישראל.

"אני חוזר בי..." 

למחרת הזמין שיראק אליו את שלושת העיתונאים לשיחת הבהרה. לזכותו ייאמר שלא חזר בו מהדברים - שממילא הוקלטו. הוא רק שב והדגיש שיש בעיניו סכנה אמיתית במירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. אלא שהפעם הוא התפתל למצוא ניסוחים, נמנע מלציין במפורש שמות של מדינות, שיבח את העם האיראני, וגם הודה בהכנעה שסבר שהדברים אינם מצוטטים.

"אני זה שטעה, ואני לא מכחיש זאת", אמר. "הייתי צריך לשים לב למה שאמרתי ולהבין שדברי היו לייחוס... דיברתי בצורה קלת דעת, ואני חוזר בי, כמובן, ממה שאמרתי על כך שטהרן תושמד. כמובן שלא התכוונתי לכך באופן מילולי. אני לא מאמין שאנחנו צריכים להחריב את טהרן", אמר הנשיא, גם אם שב והתייחס בעקיפין לפעולה צבאית עתידית נגד איראן.

אך את הסוסים האלה כבר אי אפשר היה להשיב לאורווה וגורמים שונים בעולם מצאו את עצמם במצב מביך: מצד אחד הם רצו להתנער מעמדותיו של הנשיא ומנגד לא רצו לפגוע בעל בריתם הוותיק, שהודה בטעות.

"אלה לא עמדות שאני שותפה להן וממה שאני מבינה, גם הנשיא אינו שותף להן יותר", אמרה שרת החוץ הבריטית מרגרט בקט. "לאיראן לא צריך להיות נשק גרעיני - זו לא רק עמדתה של ארצות הברית אלא גם של כל בעלות בריתה, לרבות צרפת", אמר דובר הבית הלבן טוני סנואו. "אני לא סבור שמישהו חושב שאיראן גרעינית אינה מסוכנת", אמר דובר ממשרד החוץ בירושלים.

מבולבל או שמא גלוי לב?

אז מה קרה לאשף הדיפלומטיה הצרפתי, הרהוט בדרך כלל, שהוציא מפיו מלים כה לא דיפלומטיות? היו מי שטרחו לציין בהקשר הזה ששיראק בן ה-74, נמצא בסיומה של הקריירה הפוליטית שלו ושעבר שבץ מוחי ואושפז לשבוע ב-2005. העיתונאים שראיינו אותו ציינו גם הם שבמהלך הראיון הוא היה לעיתים מבולבל ולא ממוקד, שידיו רעדו, שהתקשה להיזכר בשמות ותאריכים ושהרבה לקורא מתוך ניירות כתובים מראש.

אך גם היו מי שאמרו שאולי דווקא היה זה רגע של גילוי לב אמיץ מצידו של שיראק. הם טענו שהקהיליה הבינלאומית צריכה להכיר במציאות, כפי שהומחשה על ידי הדוגמא הצפון-קוריאנית: שגם אם יימשכו הסנקציות או יחריפו, ואפילו אם יושמדו מתקני הגרעין בהתקפות מהאוויר, דבר לא יעצור את איראן מהחתירה לפיתוח גרעיני - אזרחי או צבאי.

"זו לא הייתה פליטת פה מתוכננת - משפט קטן שנזרק לאוויר כמו בלון ניסוי כדי לראות מה יהיו התגובות", אמר פרנסואה ניקולו, שגריר צרפת בטהרן בין השנים 2001-2005. "זה לא היה בתוכנית". "אני לא חושב שהוא התכוון להבדיל את עצמו באופן כה ברור מהעמדה האירופית או האמריקנית", אמר סטפנו סילבסטרי, נשיא המכון ליחסי חוץ, גוף חשיבה שמושבו ברומא. "זה מוזר למדי שקוראים לעיתונאים חזרה כדי להבהיר ציטוטים".