אתה בטח שואל עכשיו מה מחזיק אותי בנישואים

היי שובבה,

מקווה שסיימת בינתיים את עניינייך... אימייל זה באמת רעיון טוב יותר. אז ככה, יש לי חבר הומו. הכרנו בצבא. נחשי מה עשיתי בצבא. טוב, בחיים לא תנחשי - הייתי בתיאטרון צה"ל. לא רציתי להתגייס, והיה ריב גדול עם אבא שלי, פל"מחניק לשעבר, ובגלל שיש לו היסטוריה של מחלת לב ולא רציתי לקחת על עצמי התקף נוסף, הפשרה היתה ללכת לתיאטרון צה"ל. איכשהו התקבלתי, השד יודע איך. שרדתי שלוש שנים, שבדיעבד היו די כייפיות. בכל אופן, החבר הזה שלי היה יחד איתי בתיאטרון, היום הוא מאוד מצליח, משחק בהבימה ויש לו אפילו תוכנית טלוויזיה (את בטח מנסה עכשיו לנחש מי זה). בכל אופן, החבר שלי מאוד אוהב לדבר על הומוסקסואליות באופן כללי ולפרט לכל מאן דבעי את נסיונותיו המיניים, כולל תיאורים פלסטיים מסדום ועמורה. הוא הסביר לי שהם יודעים מיד מי משלהם ומי לא, גם בין הגבריים שבחבורה, או כאלה שנראים כמו הבן של השכן ואין עליהם שום סימן שיסגיר את הנטייה.

לגבי הרופא הסקסי שלא מתחיל עם האחיות החתיכות, בדקתן אם הוא תפוס? כי בחור שלא מגלה עניין לא חייב להיות הומו, את יודעת. יכול להיות שיש לו מישהי שהיא ורק היא בראש מעייניו. כשלי היתה חברה, מה שקוראים "אקסית מיתולוגית", כמה שאני הרואה ואינו נראה, לא ראיתי אף אחת ממטר. אפילו לא פזלתי לעבר בנות אחרות. ככה שנתיים. עד שהשרמוטה עזבה בשביל גבר נשוי. עד היום היא מתנייקת איתו. מצד שני, יכול להיות שהוא כן הומו, הרופא שלך. כדי לבדוק את זה צריך להתקיל אותו עם החבר שלי, שייתן דיאגנוזה על המקום, וזה כמובן לא יקרה, אלא אם כן המתרומם יפנים את הברכה התמוהה השמורה לשחקנים ובאמת ישבור רגל לפני שיעלה לבמה. אהה, עוד אפשרות - יכול להיות שהוא פשוט סטוציונר, אבל אין לו שום חשק לבצע באחת מבנות המחלקה, כי נזק ליחסי העבודה בוא יבוא. ידע אישי חינם.

אבל את נראית לי אחת שהתחתנה עם החבר מהתיכון. אני צודק או אני צודק? לא הרבית להשתובב, נכון, שובבה? לא שאני מעריץ גדול של ז'אנר הסטוצים. אבל אני חייב להודות שאני לא חף מהתנסויות פה ושם, שם ופה, וחוץ מפעמים ספורות, ממש ספורות, בדיעבד תמיד היתה עוגמת נפש גדולה מצד הבנות, ציפייה שזה ימשיך. אם יצא שפגשתי במקרה מישהי מהן ברחוב, זכיתי למבט מצמית שמנע ממני להוציא קול ולחרחר איזה "שלום" מנומס. כך הפכתי "מניאק ארצישראלי מצוי", כפי שכינתה אותי אחת הבנות.

האמת? דווקא רציתי להתקשר אחר כך, אבל לא ידעתי מה להגיד. מה, "תשמעי, היה סבבה אבל זה לא זה?", כך עבר יום ועוד יום בלי שהתקשרתי, וככל שעבר עוד זמן נהיה לי עוד יותר לא נעים. אולי תגידי לי את איך נכון היה להתנהג? היום אמנם כבר מאוחר מדי להתנצל (הייתי צריך להתנצל?), אבל שאדע לפעם הבאה, עד שאמצא אהבה.

-שלך, הרואה

היי רואה,

אפרופו אהבה, קלעת בול - אני באמת לא בחורה של סטוצים. בסך הכל די שמרנית. שאלת אותי כמה פעמים, בכל מיני צורות, מה בחורה נחמדה כמוני – חה, חה, חה - עושה בצ'ט של פנויים-פנויות. כמו שבוודאי שמת לב, התחמקתי מתשובה. פשוט לא ידעתי מה לענות.

קפה עוגה (צילום: סי די בנק)

לא הגעתי לכאן מתוך כוונה תחילה. בחיי. סתם שוטטתי ברשת, בחיפוש אחרי מתכון לעוגה חדשה. ביני לבין גיסתי המרשעת מתקיימת תחרות עתיקת יומין מי תביא את העוגה הכי פיצוצית לכל מפגש משפחתי. מהון להון, לפתע פתאום קפצה לי למסך פרסומת לאתר פנויים-פנויות. אז החלטתי להציץ ולראות איך מתאהב הנוער בימינו. נשמע לך כמו תירוץ מהתחת? אבל זה באמת היה ככה, נשבעת.

 

ולא שאני כזאת אלופת הנישואים ובעלי הוא אלופי, כמו שאומרים, כי זה כבר לא ככה מיליון שנים. ואני גם לא רוצה להישמע נשואה בכיינית, שמייבבת על כמה בעלה לא מבין אותה, כמה היא כמהה לריגושים. יש לי חברות כאלה, ולפעמים, כשהן פותחות את הפה ומקטרות, בא לי להקיא. מה הרחמנות העצמית הזאת? רע לך? קומי ותתגרשי. מה את רועה בשדות זרים? ואני לא מדברת על העניין המוסרי, סתם על ההתבכיינות האינסופית. כל היום "לא טוב לי", "רע לי", "נמאס לי". נמאס כבר לשמוע את זה! אני בעד לחתוך בבשר החי. אם אחליט שלי ולבעלי אין יותר כלום במשותף, לא אהסס לחתוך.

-שלך, השובבה

המשך מחר