"ייצוג שווה של נשים בכנסת - רק על ידי חקיקה"
פרופ' חנה הרצוג, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ת"א, סבורה כי מספר הנשים בכנסת יגדל באופן משמעותי רק על ידי חקיקה בנושא. היא גם חושבת שמהלך כזה רק יועיל לבית המחוקקים: "פניה של הכנסת היו טובים יותר אם היו בה לפחות 40 אחוז נשים"
שוויון? לא בינתיים. בשנת 1949, עם היווסדו של בית המחוקקים הישראלי, כיהנו 11 נשים כחברות כנסת. 58 שנה לאחר מכן מספר הנשים בכנסת לא השתנה באופן משמעותי - 17 נשים בלבד מכהנות בכנסת הנוכחית. בקצב הזה, רק בעוד 40 שנה אולי נזכה לראות מספר שווה של נשים וגברים בכנסת.
"פוליטיקה עדיין נחשבת לתחום גברי", מסבירה פרופ' חנה הרצוג, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וחוקרת בכירה במכון ון-ליר. "מאחר שבדרך כלל מנגנוני המפלגות והארגונים נשלטים על-ידי גברים, הם נוטים לאמץ את העמדה שפוליטיקה היא לא לנשים, וממעטים לגייס אותן. בנוסף, מרבית המגויסים לפוליטיקה מגיעים דרך רשתות חברתיות של צבא וכלכלה - רשתות גבריות ברובן".
עם זאת, לדבריה של הרצוג, "המפלגות מבינות שזה לא תקין פוליטית שלא יהיה ייצוג לנשים, ולכן בדרך כלל ייצוג הנשים הוא סמלי - כלומר נותנים להן מקום אחד או שניים". היא מוסיפה כי לרוב הנשים אינן ממוקמות במקומות ריאליים, כך שאם מפלגה מאבדת מכוחה, הנשים הן הנפגעות.
הפתרון הריאלי היחיד שיוביל לשוויון בכנסת, כך לטענת הרצוג, הוא חקיקה ייעודית בנושא. "הנורמה כי הפוליטיקה אינה תחום של נשים היא כל כך עמוקה ומשורשת שללא חקיקה מחייבת לייצוג שווה, יש לנשים מעט מאוד סיכוי להיכנס לפוליטיקה. לאחר שנורמה כזו תמוסד לא יהיה צורך להיאבק, מאחר שנשים שנכנסות לפוליטיקה מוכיחות את עצמן. כל המדינות שיש בבית המחוקקים שלהן שוויון בייצוג, הן מדינות שמיסדו הבטחת ייצוג".
למרות האמור לעיל, הרצוג אינה פוסלת שינוי ללא חקיקה, אלא שלדבריה השינוי הזה יהיה מאוד איטי שכן הוא כרוך בתהליכים ארוכים של חינוך האוכלוסייה.
פרופ' הרצוג מוסיפה כי לא רק שחסרה חקיקה בעניין, אלא שגם חוק מימון מפלגות הנוכחי מממן למעשה את אי-השוויון. "על פי החוק המדינה מממנת את המפלגות כדי לממן את הדמוקרטיה שלה, אך מה שקורה במצב הנוכחי הוא שבפועל המדינה מממנת אי-שוויון שכן היא מעבירה כספים למפלגות שנותנות תת-ייצוג לנשים".
פרט לנשים החרדיות, פלח האוכלוסייה שמיוצג בצורה הכי פחות טובה בכנסת הן הנשים הערביות. מאז כינון הכנסת כיהנו בה רק שתי חברות כנסת ערביות. פרופ' הרצוג מסבירה זאת בכך ש"מספר המקומות הפנויים בפוליטיקה הארצית לאוכלוסיה הערבית הם מעטים, וככל שמספר המקומות שעליהם נאבקים הוא מצומצם – הסיכוי לכניסת נשים פוחת".
בכל מקרה, את הרצוג לא מפליאה העובדה שעל אף ייצוגן הנמוך של נשים בכנסת ה-16 וה-17, חברות הכנסת הן הן אלו שמובילות בחקיקה: "כשנשים נכנסות לתפקיד הן לוקחות את זה ברצינות רבה, הן עושות עבודות בית, הן לא מחפפות והן יותר רגישות לצרכים של הציבור ולנושאים רבים שגברים מתעלמים מהם. אני חושבת שפניה של הכנסת היו טובים יותר אם היו בה לפחות 40 אחוז נשים".
לפנייה לכתב/ת 
