"גבר מת מהלך" - מטמורפוזה בין חיים למוות
סרט המטפל בסוגייה המאד שנויה במחלוקת של עונש מוות.
טים רובינס מוכיח שהוא יודע לא רק לשחק, ומביים את חברו שון פן כאסיר הנידון למוות בגין אונס ורצח אכזרי של זוג צעירים המתעלסים במכוניתם ביער מבודד אי שם בלואיזיאנה.
סוזן סרנדון היא הנזירה שמתנדבת לסייע לו במיצוי ההליך המשפטי בעניינו (ועדת חנינות, ערעור בפני ביהמ"ש העליון וכו'), ואח"כ גם להביאו לכך שיודה על חטאיו בפני בורא עולם ויבקש ממנו מחילה, ובכך, אולי, יקל במקצת על גאולת נשמתו.
בסופו של התהליך הארוך הזה, שאורך שבועות בודדים, היא גם מתאהבת בו, בדיוק רגע לפני עלייתו לגרדום, למרות שהוא מייצג את כל מה שהפוך ממנה.
שתי הדמויות עוברות במהלך הסרט מטמורפוזה אדירה: הוא רוצח בדם קר, מלא בשנאה לכל מה שמייצג את הממסד שהביא אותו לחיי הפשע, ניהליסט מוחלט שצועק מעל כל במה אפשרית את דעותיו הנאציות והערצתו להיטלר - מודה, בסופו של דבר, בפני הנזירה על פשעו האמיתי (שאפילו בביהמ"ש לא הודה), ומגלה שיש בו אומץ להתחרט על מעשיו ולבקש סליחה מהורי הנרצחים.
היא נזירה שעולה עוד ועוד מדרגות באהבת האדם שלה, לא משנה מיהו ומה הוא עשה, ובמחיר כבד שהיא משלמת בחייה האישיים, עד שהיא מגיעה מצליחה להכיל בתוכה את האהבה השלמה מכל - הן את אהבת האל שעליה חונכה ובה בחרה כדרכה בחיים, והן אהבה בשר ודם, לגבר אנושי, שלמרות נדר הפרישות שלה, היא מממשת אותה באופן פיזי - באחיזתה בכתפו של פן בצעידת המוות שלו. מגע שיש בו הכל: תמיכה, חיזוק, חברות, ליווי בדרך אחרונה, וכמובן - אהבה. כך גם בקשתה אליו שבהיותו בתא, קשור ברצועות, בטרם תתחלנה הזריקות את השפעתן - יכוון אליה את מבטו האחרון, "אל פני האהבה".
משחק אדיר של שון פן, שמצליח לעורר אמפתיה ברגעיו האחרונים גם בקרב הצופים ולא רק בגלל גורלו המר (יש לשער שדמותו כאן שמשה השראה לדמותו של אד נורטון ב"אמריקן היסטורי x" שנעשה כמה שנים אח"כ); משחק יוצא מן הכלל של סוזן סרנדון, עליו היא זכתה בצדק באוסקר של אותה שנה (1995).
לסיכום: סרט דתי, מלא באהבת אדם וחמלה אנושית, עם משחק של שני ענקים. 8.5 בסולם טמפיקו.
