עדיין עושים כאלה בארץ
עדי נוימן הגיעה לפה לטובת צילומי קמפיין, אבל מודה שהיתה מגיעה גם בשביל הרבה פחות, העיקר להגיע. באופק היא כבר רואה את החתונה שלה, ומחכה ליום בו הקריירה שלה לא תתבסס על איך שהיא נראית
אמצע היום, השמש מציצה בין ההרים של אילת, ובווילה המעוצבת של מלון "אורכידיאה" עדי נוימן (24) כבר מתקתקת עבודה. על הסט היא התייצבה בלי אף סימן לג'ט לג אחרי ביקור בן חמישה שבועות באוסטרליה. עוד לפני שהספיקה להתרגל לאוויר המדבר הים תיכוני, היא כבר נקראה למחרת להוואי לצילומים לאופנת "גאפ", ואחרי כל הלו"ז הזה, של דוגמנית בינלאומית, קמפיין "גולף" בישראל הוא עדיין סוג של בונוס נחשק. "כל פעם שאני בארץ ישראל, אני מתרגשת", היא מתרפקת על הכסא ומדברת בלהט ציוני, " פעם בשנה אני מגיעה לפה באוגוסט, לחודש שלם. חוץ מזה יוצא לי לפעמים לבקר כשמביאים אותי לצילומים, וזה תמיד נורא משמח. בינינו, הייתי עובדת בשביל הרבה פחות, העיקר לבוא לארץ".
אני בטוחה שאת מקבלת פה גם הצעות מעניינות.
"קיבלתי לא מזמן הצעה לשחק דמות ראשית ב'אלופה 2'. מדובר בשלושה חודשי צילום וזה מאד עניין אותי, קודם כל כי המשפחה שלי מכורה לסדרה, אז רצו שאם אני אהיה באיזו שהיא תוכנית, זה יהיה שם. אמרתי לא, כי זה יותר מדי זמן בארץ ממה שאני יכולה כרגע, בגלל העסק הפרטי והדוגמנות. אני אשמח אם הם יכתבו לי דמות קצרה, במיוחד בשבילי".
והצעות משחק בחו"ל?
"הסוכנות שלי בניו יורק יודעת שאני לא הולכת לאודישנים של משחק, אז בדרך כלל לא מפנים אלי כשמגיעות הצעות שהן גם לדוגמניות. אבל הייתה תוכנית חדשה של "HBO", על ארבע בנות שגרות במיאמי ועובדות בשואו קלאב. אחת מהן היא ישראלית כזאת, טאף גירל, ובסוכנות אמרו שזה מושלם בשבילי. הגעתי לאודישן ראשון, נורא התלהבו ממני ומהמבטא. אחר כך עשיתי אודישן שני, נשפכו עלי וחשבו שאני הכי מדהימה שיש, ואז הגעתי לאודישן השלישי, לפגוש את הבמאי. הוא אפילו לא נתן לקרוא את הקטע שלי, הסתכל אלי מבט אחד ואמר: 'מה? את לחלוטין לא אמינה'. הוא פשוט רצה שחומה מתולתלת ואני לא נראיתי לו ישראלית מספיק".
כבר שנים את חיה על ציר ניו יורק, אירופה, ישראל, איפה את מרגישה בבית?
"זה הבית תמיד, למרות שאני מרגישה כבר בבית בניו יורק. אני חיה שם כבר כל כך הרבה שנים, ויש לי שם חיים מלאים לחלוטין. מצד שני, אני מקבלת אנרגיות רק מלהיות פה. היה לי יום וחצי בתל אביב ולא ייאמן מה הספקתי לעשות: לבלות זמן איכות עם אבא פעמיים, עם אמא פעמיים, עם סבא, סבתא, לבלות עם אחותי הקטנה, להתארח אצל אורי גלר, לעשות שופינג ולפגוש שתי קבוצות של חברים. כשאני מגיעה לתקופות הקצרות האלה, כל פעם שלושה-ארבעה ימים, זה הכי טירוף בעולם".
בניו יורק יש לך קליקה ברנז'אית כמו הקליקות הישראליות בלוס אנג'לס?
"לא, אין לי בכלל קליקה של דוגמנים-שחקנים. אני מאד בקהילה היהודית, הולכת לאותו רב כבר חמש שנים. בניו יורק זה יותר לתת לישראלים והיהודים תחושת יחד, אווירה יהודית וכאלו. גם בלומנברג, ראש עיריית ניו יורק הולך לאותו רב".
כבר מצאת את עצמך ממלאת את החובה שמצפים ממך כישראלית, לשמש על תקן שגרירה?
"פגשתי את ביל קלינטון, אל גור וג'ורג' בוש, ותמיד כשאני מדברת עם אנשים מהסוג הזה אני מרגישה את העניין הייצוגי. גור הוא היחידי שבאמת נכנסתי איתו לשיחה, בערב התרמה אצל ידיד שלי, שם כל אדם שילם 25 אלף דולר על צלחת. עשרים דקות דיברנו כי הוא אף פעם לא פגש אדם בגיל שלי, מישהו צעיר מישראל. הוא הלך והסתובב ודיבר ונתן תשומת לב, נורא התעניין לפגוש ישראלית בגילי. הנושא הפוליטי והעניין בישראל מאוד משמעותי, במיוחד כשרצים לבחירות באמריקה, כי הקול היהודי חזק".
אז יש לך ממש גאוות יחידה לגבי ישראל.
"כן. למשל לפני שנה, כשהייתי בשדה תעופה והייתי אמורה לעלות על טיסה פנימית משטוטגרט לפריז, שמיועדת רק לאנשים שמטיילים באירופה, ישבתי וקראתי ספר. שני בחורים ישראלים ישבו לא רחוק ממני המתינו לעלות על הטיסה והתחילו לדבר: 'בואנה לא עושים אותן ככה בארץ', ואני התחלתי כבר לצחוק. אחד אמר לשני: 'תראה, תראה, איזו חמודה, היא צוחקת בקול רם ממה שהיא קוראת בספר', אני ישבתי והתפוצצתי ובסוף כמובן אמרתי להם שנולדתי בירוחם, כדי שידעו שכן עושים כאלו בארץ ועוד במקומות הכי ארציים".
שאלת הזהות של נוימן עולה לאחרונה בהקשר אחר. לפני שנה היא הכירה את בן זוגה לחיים, אנדי סמית', דוגמן ממוצא אוסטרלי, איתו היא מתכננת להתמסד בעתיד. בקיץ האחרון בתקופת המלחמה הוא הגיע איתה לביקור הקבוע בארץ, ועכשיו היא שבה משהות עם משפחתו וחבריו בארץ הקנגורו. "הייתי כבר בשלוש מערכות יחסים של למעלה משנתיים בחיים שלי, ובאף אחת מהן לא הרגשתי ככה באף שלב", היא מעידה. "יש לנו תוכניות מאד רציניות אבל אנחנו מחכים. הוא רוצה לגדל את הילדים באוסטרליה ואני בארץ".
בין אם יגדלו את הצאצאים בארץ או בחו"ל, נוימן כבר הספיקה להקים עם אחיה עסק לבגדי תינוקות, ולנפנף בסטטיסטיקות אימתניות של מספר הילדים שנולדים בארה"ב בשנה. נראה שלמרות ההצלחה שלה כדוגמנית, עם רזומה שכולל קמפיין עולמי לבושם החדש של "פומה", שלוש שנים כפרזנטורית האירופאית של גרבוני "גולדן ליידי" וגם הבלחה לקמפיין הנחשק של "קלווין קליין", טייטל של קולב יפה, פשוט לא מספק אותה.
"כשהתחלתי לדגמן בגיל 14-15, אמרתי לחברתי הטובה, הדוגמנית גילי סער, שברגע שאני עושה "קלווין קליין" אני פורשת, כי זו העבודה היחידה שאני באמת רוצה לעשות. כבר עברו שנתיים מאז שעשיתי "קלווין קליין" והפרישה לא מתקרבת. אז זה היה המושא שלי, מבחינתי זה להגיע לטופ כי זה הפייבוריט שלי."
תמיד אמרו עלייך שאת מחוננת, את בסופו של דבר דוגמנית. זה קשה?
"בטח שקשה. יש אנשים שמזיזים ובונים, תפקידם לגרום לעולם להתקדם קדימה. בין אם זה מדענים, רופאים או מורים שמלמדים את הילדים. יש מצד שני, אנשים שרוכבים על הגל. על המשקל הזה, אלו שרוכבים על הגל זו תעשיית הדוגמנות עם סירת מנוע, שעושה סיבובים בין כולם. יש לי בעיה עם זה, אבל אני גאה במקצוע שלי. אני שמחה על ההזדמנות שאלוהים נתן לי, לעשות את הדבר המדהים הזה שנותן לי פוש בחיים ונותן לי נקודת פתיחה. אני גם גאה אם במהלך עשר שנותי כדוגמנית, הצלחתי לשנות קצת את הדעות שיש לאנשים על דוגמניות".
בחו"ל - וגם בארץ - כל דוגמנית שרוצה להתפתח הולכת לכיוון המשחק.
"הן בדוגמנות והן במשחק, מה שאת עושה זה מעבירה תחושות. בדוגמנות אין מילים, את צריכה להתבטא אך ורק בעזרת עיניים ושפת גוף. משחק, מצד שני, מאפשר לך לחקור ולהיכנס לתוך הדמות הזו, שהיא לא את. לקחת על העור שלך מישהי אחרת ולהיות הבן אדם הזה. למרות שזה נשמע לי הכי כיף בעולם, אני לא רואה את עצמי הופכת לשחקנית, ולו רק בגלל שאני רוצה לקוות ולחשוב שמתישהו, לאו דווקא בזמן הקרוב, הקריירה שלי תפסיק להיות מבוססת על איך שאני נראית".
