שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כשהילד שלכם רגיש מדי
    ילדים שסובלים מבעיות בוויסות התחושתי מגיבים בעוצמה לגירויים כמו רעש, מגע, אור וריח, מתקשים במצבים של מעבר ושינוי ומגיבים באופן אימפולסיבי ומוגזם, ולעיתים אף אלים. רבים מהם הופכים לבוגרים כועסים וחסרי אמון בעולם. דווקא אימונים באמנויות לחימה, שבמהלכם מתרגלים שליטה עצמית, גבולות ועמידה בכללים, יכולים לסייע להם למתן את רגישות היתר
    שאלה: בני בן ה־5 הופנה לאבחון במכון להתפתחות הילד עקב בעיות התנהגות. הוא חסר שקט, מרבה לזוז, במשחק עם חברים הוא מתקשה לקבל את הכללים ומגיב באלימות כשהוא מפסיד. לעיתים הוא נוגע בחברים באופן שמכאיב להם, למרות שהוא לא מתכוון להרע.

     

    בתום האבחון נאמר לנו שהוא סובל מקשיים בוויסות התחושתי ומסף תסכול נמוך. הומלץ לנו על טיפול בריפוי בעיסוק, וכן הומלץ לחפש עבורו חוג שיהווה גורם טיפולי בתחום של שליטה עצמית וויסות. המאבחנת הציעה לנו לבדוק את התחום של אמנויות לחימה. נראה לנו מוזר להציע לילד אלים להתאמן באמנויות לחימה. נשארנו מבולבלים: מה בדיוק הבעיה ומה הטיפול הנכון בה?

     

    תשובה: כדי שילד יצליח להתמודד עם הסתגלות לסביבות שונות ולדרישות שונות עליו להצליח לווסת את התחושות שהוא חווה. ויסות תחושתי הוא תהליך אוטומטי, שבו אנחנו קולטים גירויים על ידי מערכות התחושה השונות (שמיעה, ראייה, טעם וכו׳‭,(‬ מפרשים ומארגנים אותם במוחנו (במערכת העצבים המרכזית) ומפיקים תגובה מסתגלת ומותאמת.

     

    שיבוש באחד משלבי התהליך (בקליטת הגירויים, בעיבודם או בתגובה אליהם) יבוא לידי ביטוי בחוסר יכולת לווסת ולארגן את הרמה, העוצמה והמהות של התגובות לגירוי, ועלול לגרום לבעיות הסתגלות ולקשיים חברתיים, לימודיים או התנהגותיים.

     

    קשיים בוויסות תחושתי יכולים להתבטא בדרכים שונות. יש שיגיבו בתגובתיות יתר - הילדים האלה יתקשו לווסת את העוצמה של תגובותיהם, יתקשו בהתמודדות עם מעברים ועם שינויים ויגיבו בצורה מהירה ומוגזמת. הקושי יכול לבוא לידי ביטוי ברגישות יתר לרעש, לאור, למגע, לריחות וכדומה. אחרים יגיבו בחיפוש תחושתי - יחפשו באופן פעיל ואינטנסיבי גירויים תחושתיים (יזוזו הרבה, ייתקלו, ייקפצו וייגעו בכל דבר) ויתוארו כחסרי שקט, אימפולסיביים, אגרסיביים, אינטנסיביים ותובעניים.

     

    עולם מציק ועוין

    קשיי הוויסות עשויים לבוא לידי ביטוי בתחומים שונים. ילד שסובל מרגישות יתר או מתת רגישות של מערכת המגע עשוי לחוות את העולם כעוין ומציק, והעולם עשוי לראות אותו כמוזר או בעייתי. ילד כזה מתעורר בבוקר להתמודדות מתמדת עם קשייו, ולעיתים קרובות גם לעולם מבוגרים שלא מבין, לא מקבל ולעיתים קרובות כועס עליו או מבקר את התנהגותו.

     

    רגישות היתר מקשה על ההסתגלות לבדים שונים, ולכן הבוקר עשוי להתחיל בהתנגדות ללבוש בגדים מסוימים, אי שקט כתוצאה מתוויות שלא הורדו ותלונות על גרביים שמציקים או על הנעליים שלוחצות. בנסיעה ברכב עלול הילד לחוות את חגורת הבטיחות כחונקת. בגן הוא עשוי לסבול ממגע עם חול או עם דשא ולכן להימנע מפעילות בארגז החול או ממשחק על הדשא, דבר שמגביל אותו בקשריו החברתיים.

     

    בזמן משחק מגעיו של הילד שסובל מרגישות יתר עלולים להיות לא נעימים. הוא יכאיב לא בכוונה ולא יבין מדוע נרתעים ממנו. כשהגננת תנסה לנחם אותו, הוא עלול לחוות את מגעה (חיבוק או לטיפה) כחודרני ומכאיב ויגיב שלילית לגילויי חיבה או לנסיונות נחמה. לעומת זאת, תת רגישות למגע מעוררת את הצורך בנגיעות רבות בכל דבר ועלולה לעורר כעס של הסביבה (הילד שובר, מלכלך, מפיל) או לפציעות בשל חוסר זהירות (נגיעה בסיר רותח, בסכין חדה‭.(‬ כלומר, כמעט בכל שלב של היום ובקשר עם כל הדמויות המטפלות יבואו הקשיים לידי ביטוי.

     

    כאשר אין הבנה לסיבות שגורמות לילד להתנהג כך, הפרשנות עלולה להיות שהילד לא ממושמע, לא מחונך או חוצפן ולייחס לו בעיות רגשיות או התנהגותיות. כך מתפתחת תחושת תסכול של הילד, שמרגיש לא מובן וחריג, ושל סביבתו, שחווה תסכול מתמשך בשל הכישלון להבין אותו ולעזור לו.

     

    שעות טיפול ושעות כיף

    "כשהם עוד קטנים ניתן לצפות בילדים האלה כפי שהם: אנרגטיים, תגובתיים מאוד, בעלי סף תסכול נמוך, אך גם סקרנים, מלאי חיים, שחווים את העולם לטוב ולרע בעוצמות גדולות, כאלה שלא תמיד קל להכיל אותן. לימים, ללא טיפול, הופכים הילדים האלה גם לכועסים, זועמים, מתוסכלים וחסרי אמון בהוריהם ובסביבה" (מתוך ספרה של עירית חגי ׳ילד שלי מיוחד׳).

     

    השלב הראשון בטיפול יעיל הוא מתן הסבר והדרכה להורים, לצוות החינוכי ולילד עצמו. בנוסף, כל ילד על פי האבחנה והבנת בעיותיו יקבל טיפול בריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת ועוד, במטרה לחזק מיומנויות חלשות ולהכיר את הקשיים שדורשים עקיפה ולימוד דרכי התמודדות.

     

    השעות שבהן מבלה הילד ה׳לא מווסת׳ במסגרות החינוך לרוב מלחיצות ומחזקות את הדימוי העצמי השלילי שלו, מאחר ששם באים לידי ביטוי קשייו בעוצמה. גם הריצה בין טיפולים שונים מהווה פעמים רבות מסר נוסף לילד שיש בעיה, גם אם הוא עדיין לא מבין במדויק מהי.

     

    לכן חשוב שמעבר לשעות מסגרת החינוך הפורמלי ושעות הטיפול ההכרחיות (כמומלץ באבחון) יקבל הילד מרחב, חופש וכיף, ולא עוד פעילות שמחזקת את קשייו ואת דימויו העצמי הנמוך, כלומר עוד ׳טיפול׳. יש לחפש, אם כן, פעילות נורמטיבית, מהנה, שלא דורשת מאמץ חברתי או אינטלקטואלי, אך מחזקת את הדימוי והביטחון העצמי של הילד. אחד הפתרונות הוא פעילות ספורטיבית, שהיא פעילות נורמטיבית שלא נותנת תחושה של ׳טיפול׳ או חריגות.

     

    ספורט ככלי טיפולי

    ילדים רבים משחקים כדורגל במסגרת חוג, בהפסקות בבית הספר ובשכונה. ניתן לנצל את ההנאה והרצון להשתתף במשחק כדי ללמד ילדים את חשיבות הציות לחוקי המשחק, עמידה בזמנים, התמדה, קבלת אחריות, משמעת אישית וקבוצתית, דחיית סיפוקים והתמודדות עם תסכולים. כך הם רוכשים ביטחון עצמי, פורקים תוקפנות, רוכשים דפוסים של יחסי גומלין, עבודת צוות ושותפות, וכל זה דרך משחק וללא הפיכתם ל׳מטופלים׳ או ׳בעייתיים׳.

     

    לילדים שסובלים מקשיים בוויסות תחושתי חשוב למצוא ספורט שעונה על קשייהם ולא מעמיד אותם מול תסכולים רבים מדי. ספורט קבוצתי תחרותי כמו כדורגל עשוי לתסכל ולעורר דחייה חברתית כלפי שחקן לא מוכשר.

     

    אמנויות לחימה לא מבוססות על תחרות, אלא על אימון אישי שמטרתו שיפור והתקדמות. אימונים במסגרת אמנויות לחימה נעשים בקבוצה, אך נותנים מקום להתקדמות היחיד בקצב שלו. הקבוצות לרוב פתוחות לכל הגילים ולמצטרפים חדשים, כך שהחדש מהיום הוא הוותיק של מחר. בכל אימון שזורים חלקים גופניים, התנהגותיים, רגשיים וחברתיים לצד עקרונות פילוסופיים כמו כבוד לזולת וכללים ברורים ששוללים פגיעה ביריב, דורשים מתן כבוד למאמן ומדגישים את השוויון בין כולם (לבישת הבגד והחגורה באותה דרך‭.(‬

     

    מאמן מקצועי, שמשלב הבנה של צרכיו הרגשיים של הילד עם הבנת הכלי הגופני־ספורטיבי, יכול לבנות מערך אימונים מהנה וטיפולי לחיזוק הביטחון העצמי, להקניית הרגלי למידה והתנהגות חברתית ולשיפור יכולת הריכוז, השליטה העצמית והמשמעת בתהליך טיפולי שלא נתפס כטיפול.

     

    איריס שני בדקה את השפעת אימוני הקראטה על הישגיהם של ילדים שסובלים מהפרעות התנהגות. בספרה היא מתארת את הקראטה ככלי חינוכי וכאמצעי טיפולי. האימונים כוללים דרישה לריכוז מתמשך, להתמדה ולגיוס משאבים לאימון גם במצבי חולשה או עייפות. במקום לכלוא ולבלום את האנרגיה העודפת ולהתאים את התנהגות הילד לציפיות החברה, הקראטה מציע שימוש וניצול נכון של האנרגיה ותיעולה למטרה של פיתוח כושר גופני, יכולת הגנה עצמית והעלאת הביטחון העצמי.

     

    מחקרה של שני הצביע על שיפור משמעותי בהבנת הנקרא ובמתמטיקה אצל הקבוצה שהתאמנה בקראטה. בנוסף, היא הסיקה שאימוני הקראטה מביאים לשיפור בהפרעות ההתנהגות, להעלאת יכולת הריכוז, ליותר חברתיות ולהפחתת הנטייה לאלימות.

     

    חוויה של שליטה ודיוק

    הורים רבים תופסים את אמנויות הלחימה כספורט אלים, ולכן לא ישקלו את הכלי הזה עבור ילדם התוקפני, הכוחני או הסרבן. אבל מאמן מקצועי, שמבין את נפשו של הילד המתקשה, יוכל להסביר להם שהכרזה בנוסח "אני הכי חזק‭,"‬ בתוספת הוכחה אלימה לכוח, מהווה פעמים רבות הגנה על תחושות של קטנות, חולשה ופחד שעליהם מכסה הילד בשריון מדומה של חזק וכל יכול.

     

    באימונים באמנויות לחימה הילד יכול להגיע לחוויה אמיתית של חזק, של יכול, של מצליח - ואז ממותן הצורך שלו להוכיח את כוחו באלימות. מאמן סמכותי שקובע כללי התנהגות ברורים ועומד על מימושם בהתמדה ילמד להכיר את הילד על כוחותיו וחולשותיו ויוכל לבנות לו תוכנית אימונים גמישה ורגישה, שכוללת עבודה על תיעול הכוח למקומות חיוביים, אימון בוויסות הכוח ושליטה עצמית, ביסוס הרגלי התמדה, סבלנות ודיוק גם במצבי קושי.

     

    באמנויות לחימה מודגשות הנחישות והמוטיבציה. הצלחה נמדדת על פי מידת הרצינות, ההתמדה, ההשקעה והאומץ להתגבר על קושי. כך ניתנת האפשרות גם לילדים הפחות מוכשרים גופנית להגיע להישגים ולהרגיש ׳אלופים׳.

     

    האימונים בנויים מתרגילים ברמות קושי שונות עם דרישה מתמדת לשיפור. הדרישות מאתגרות, ההצלחה מתגמלת והמאמן מחמיא ומעודד. העבודה על הוויסות נעשית דרך תרגילים שונים. כך למשל תרגיל שדורש מעבר מריצה מהירה לאיטית או מריצה לעצירה יאתגר את הילד שמתקשה במעברים. הריצה מהווה שחרור הבלמים, עצירה משמעה שימוש בבלמים הלא יעילים שיש ׳לשמן׳ באימון.

     

    תרגיל שכולל ריצה בשיא המהירות ועצירה כשהמאמן שורק דורש עצירה בזמן, ריכוז, מיקוד ודיוק. ריצה עם כדור דורשת ריצה עדינה, דיוק בבעיטה ובעוצמתה ושמירה על קשר עין עם הכדור תוך כדי ריצה, כלומר ארגון מערכות גופניות שונות לריכוז במשימה. עבודה על ויסות המגע ועל היכולת למגע בלי להכאיב תיעשה דרך תרגול עוצמות שונות של אגרופים גם מול יריב.

     

    באימונים מתרחבת מודעותו של הילד לתהליכים הפיזיולוגיים ולמצבים הרגשיים שהוא עובר. הוא הופך למודע יותר לגופו, ובמיוחד להבדלים שבין מתח (הצרת שרירים, קוצר נשימה) לרגיעה (הרפיית שרירים, נשימה עמוקה‭.(‬ האימון והמודעות מאפשרים לו להתחיל לשלוט במצבים האלה.

     

    הדינמיקה שמאפיינת פעמים רבות את הילד המתקשה היא חוסר התמדה, חוסר סבלנות וצורך בסיפוק מיידי. בשל כך הוא מפסיד את ההנאה שברכישת מיומנות חדשה. ליווי צמוד, סבלני ומחזק יאפשר התגברות על התסכול שבתהליך הלמידה ויביא להבנה שעבודה מאומצת והתמדה מביאות להצלחה. חוויית השליטה העצמית, הריכוז וההישגים שמזמנים האימונים מהווים כלי התמודדות, שהילד לוקח להתמודדויותיו המרובות בחיי היומיום.

     

    ספרים מומלצים:

    • ׳ילד שלי מיוחד׳ / עירית חגי. מודן, ‭.2005‬
    • ׳ביד ריקה׳ / איריס שני. בית אביב, ‭.2000‬

     

    • הכותבת היא יועצת ב"קו להורה" רותם דון, דאן ‭CMA ,2‬ אומנויות לחימה.
    • יש לכם שאלה בנושא גידול ילדים? התקשרו ל’קו להורה‘ - ייעוץ טלפוני חינם להורים מטעם השירות הפסיכולוגי בדקאנט הסטודנטים, אוניברסיטת ת“א. ’קו להורה‘ פועל בימים ראשון ורביעי, בשעות ‭09:00-15:00‬. טלפון: 6406888-03 או במייל .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הסביבה לא תמיד מבינה
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    קו ייעוץ להורים
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים