פצצה מתקתקת
העדינות והאיפוק של "על תנאי", הרומן השני של אקירה יושימורה שרואה אור בעברית, מסווים את תקתוקו של השעון המכתיב את הפיצוץ הבלתי נמנע. תנו לו להוביל אתכם במסע הזה
אל תתנו לעדינות ולאיפוק שבה כתוב "על תנאי", הרומן היפהפה של אקירה יושימורה, להטעות אתכם – לא מדובר בסיפור המתנהל על מי מנוחות. להפך, כבר בעמודיו הראשונים נטמנת הפצצה שעתידה להרעיד את העולם הנבנה בו בקול נפץ עז, והתקתוק החרישי המערסל את הקורא כמו פסקול ממכר, לכאורה מלטף, הוא למעשה קולו של השעון המכתיב את רגע הפיצוץ המתקרב.
"על תנאי" הוא סיפורו של שירו קיקוטאני, מורה לשעבר, שריצה 16 שנה בכלא אחרי שרצח את אשתו שבגדה בו, פצע את המאהב שלה ושרף את ביתו, שבו נשרפה למוות גם אמו הקשישה. את השנים שאחרי ההתפרצות הוולקנית שהובילה לרצח הכפול, בילה קיקוטאני בניסיונות לרסן את עצמו, לדכא את יצריו ולשמש אסיר למופת, מציית לכל חוקי הכלא וכופה על עצמו חוקים פנימיים משלו, על מנת שלא לסכן את האפשרות לקבל חנינה. אנחנו פוגשים אותו ברגעיו האחרונים בכלא, ובצעדיו הראשונים בעולם שבחוץ, תחילה במסגרת השיקומית ואחר כך בחייו העצמאיים החדשים, ולכאורה מובלים לחשוב שאנו עתידים ללוות אותו בתהליך האופטימי של שחרור, גופני ונפשי וחזרה לחיים נורמטיביים.
דג בשקית ניילון
אלא שקיקוטאני אינו מצליח להסתגל לעולם החדש, ויושימורה – אמן גדול של ניואנסים דקיקים – מזרזף לתוך סיפורו רמזים אינספור המעידים על כך שהוא מתקדם לעבר סוף טראגי, כאילו מדובר בגזירת גורל. העולם אליו מנסה קיקוטאני לחזור אינו דומה לזה שממנו נותק כמעט שני עשורים קודם לכן. יותר מזה: הוא לא מסוגל להשתחרר מהרגליו, מן הכלא הפנימי שבתוכו אטם את אישיותו, ומן החרדה העמוקה - ובעומק הספר גם מן הידיעה הברורה - שהמעשה שעשה ממשיך להכתיב את עתידו, גם לאחר שלכאורה יצא לחופשי.קציני המבחן של קיקוטאני רואים בו סיפור הצלחה. הוא יוצא מהכלא בגיל שבו לכאורה אמורים רגשותיו להיות פחות נפיצים, ולמרות חרדתו מהעולם הלא מוכר, הוא ואיגראשי, אסיר נוסף שמשתחרר באותו יום, תומכים זה בזה בגישושים הראשונים שלהם בין קולות וריחות לא מוכרים, הוא גם מוצא עבודה ונראה כי הוא משתקם - כלומר מאחה את הקרע שמנע ממנו מלכתחילה לשחות בזרם המרכזי והחמים של החיים. ממש כמו דג ששוחה לו בשקית ניילון, בטרם יניחו למי האקווריום הסוערים לפרוץ פנימה.
יושימורה פורם את האשליה הזו ממש תוך כדי אריגתה: במילים קטנות, בסגנון כתיבה כמעט שברירי. השיא הבלתי נמנע של הסיפור הוא – אומר יושימורה – לא סתם קבוע מראש ושרירותי, אלא תולדה מתבקשת מאופיו של האדם, מאותו גורם מהותי בתוכו שהחינוך או הכפייה או הסוציאליזציה לא יכולים לו.
כל ספריו הקודמים של יושימורה (למעלה מעשרים) היו רבי מכר ביפן, אבל הוא נודע מחוץ למולדתו רק אחרי "ספינות טרופות" (שגם הוא ראה אור בעברית בהוצאת שוקן) הנפלא, המתרחש בכפר דייגים של ימי הביניים וגם הוא אפלולי וקשה לעיכול. "על תנאי" פחות צבעוני, ומאחר שמדובר בגיבור שמחשבותיו ודרכיו עוצבו בכלא, גם הכתיבה תבניתית ומקובעת יותר והרגשות קהים יותר. למרות זאת, גם הפעם יושימורה מצליח להוביל את קוראיו במסע שאולי אינו תמיד מותח, אבל בהחלט מרגש.
"על תנאי", אקירה יושימורה, מיפנית: עינת קופר, הוצאת שוקן, 261 עמ'
לפנייה לכתב/ת 
"על תנאי". פורם את האשליה
עטיפת הספר
מומלצים
