שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הבגדת וגם קיבלת חצי מהרכוש? לא בבית דיננו

    למרבה הצער, הרייטינג של הדיבר השביעי, "לא תנאף", מרקיע שחקים. מה קורה לרכוּש כשבת הזוג מפירה את חובת הנאמנות? בעוד שבפסיקה האזרחית חוסר נאמנות אינו רלוונטי לשאלת חלוקת הרכוש, פסקי-דין רבניים חדשים קובעים כי האשה תפסיד במקרה זה זכויות רכושיות

    משה רבנו יורד מהר סיני ושני לוחות הברית בידיו. יש לי בשורה טובה ובשורה רעה, הוא מודיע לעם ישראל הממתין לו בדריכות. הבשורה הטובה - הצלחתי להפחית את הדיברות לעשרה. הבשורה הרעה - "לא תנאף" נשאר.

     

    מאז ועד היום, הרייטינג של הדיבר השביעי מרקיע שחקים, למרבה הצער, ומעסיק ללא הרף את הערכאות המשפטיות הדנות בסכסוכים זוגיים משום שהדשא של השכן, או של השכנה, ירוק יותר. וכשהוא גם צעיר יותר ומטופח בטעם - הדרך לפירוק הקשר קצרה מאי-פעם.

     

    "כאשר מעשה הבגידה מתגלה - הכאב הוא ללא נשוא"

    אשה ניהלה רומן. הדבר נודע לבעל. הוא הגיש תביעת גירושים לבית-הדין הרבני וביקש לדון בעניני הרכוש (תיק 9061-21-1). בית הדין קבע כי בשל ניאופה, אין האשה זכאית למחצית צבירותיו הכספיות של הבעל החל מעת הבגידה.

     

    הדיין הרב אברהם שינדלר כתב בפסק הדין: "כאשר מעשה הבגידה מתגלה, הכאב הוא ללא נשוא, וכבר נאמר בספר משלי 'אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח עמך'. יש בזה משום הונאה וגניבת דעת של בן-הזוג".

     

    הדיין הוסיף כי חוק יחסי ממון בין בני זוג - המחייב גם את בתי-הדין הרבניים - לא התכוון להעניק זכויות שוות לצדדים כאשר צד אחד "פוגע פגיעה כה קשה במוסד הנישואין" (על עיקרי החוק נרחיב בהמשך).

     

    ביה"ד הרבני הגדול: תאבד גם זכויות מלפני הבגידה

    הבעל עירער לבית-הדין הרבני הגדול (תיק 58711219-21-1), שפסק ברוב דעות כי האשה לא תקבל דבר מהרכוש הרשום על שם הבעל, גם זה שנצבר לפני הבגידה. הרב חגי איזירר כתב כי "לא מדובר בקנס המוטל על האשה ולא בחוק דתי וענישה דתית. גם לא משום האשמה של פירוק נישואין גרידא, אלא משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואין על-ידי בגידה".

     

    מדוע? כי "הנבגד ייאלץ כתוצאה מההתנהגות החד צדדית הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר: להינשא מחדש וגם לקנות בית אחר כפשוטו".

     

    דעת המיעוט: הפסד הזכויות - רק מהבגידה ואילך

    הרב שלמה דיכובסקי, בדעת מיעוט בפסק הדין הנ"ל, גרס כי רק מעת הבגידה מאבד הבוגד את זכויותיו. הדיין הסתמך על הכלל ההלכתי המעניין, הקובע לגבי אשה לא נאמנה: "אם היא זינתה - נכסיה לא זינו".

     

    משמעות הדברים, כתב הרב דיכובסקי, שאין "לנקום" בנכסי האשה ואין לקחתם ממנה בשל התנהגותה. "הזכות של האשה אינה ניתנת להפסד למפרע, גם אם האשה חטאה. אבל יש בהחלט להתחשב בזה לגבי מכאן ולהבא".

     

    צריך להבהיר, כי איבוד הזכויות אינו חל על רכוש הרשום על שם האשה. למשל: כשהדירה משותפת, האשה לא תפסיד את חלקה הרשום בשל ניאוף. אבל לא כן הדבר כשמדובר, כמו במקרה שאנו דנים בו, ברכוש הרשום על שם הבעל. בדרך כלל מדובר בצבירות כספיות: חסכונות, ניכויים מהמשכורת לפיצויי פרישה, קרן השתלמות, קופות גמל וכדומה. באלה, לפי הפסיקה שהבאנו, לא תזכה האשה לקבל את המחצית המגיעה לה.

     

    במקרה אחר שנידון בבית-הדין הרבני, והוכח גם בו כי האשה בגדה בבעל, נדחתה תביעת האשה לקבל מחצית מדירת המגורים שהיתה רשומה על שם הבעל בלבד עוד מלפני הנישואים. פסק הדין הושתת על סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע כי לבית משפט או לבית הדין יש סמכות - בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת - לקבוע שהנכסים שצבר אחד הצדדים לא יתחלקו בשווה בעת הגירושים.

     

    החוק מאפשר חלוקה לא שווה של הרכוש

    חלוקה לא שיוויונית זו חריגה לכלל העיקרי בחוק יחסי ממון, הקובע (בסעיף 5) כי עם הגירושים "זכאי כל אחד מבני-הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני-הזוג".

     

    האם בגידה היא חריג המצדיק חלוקה לא שווה של הרכוש? בתי הדין, כפי שהבאנו כבר בפסק דין קודם, סבורים שכן. "לא יעלה על הדעת שבגידה מתמשכת של 12 שנה - כשני שליש מתקופת הנישואין - תיחשב לחיי שיתוף ואחווה, ותקנה לאשה הבוגדת את מחצית הדירה השייכת לבעל מלפני הנישואין", כתב הרב דיכובסקי. "קביעה כזו מנוגדת לכלל העתיק 'הרצחת וגם ירשת' ומנוגדת להרגשת הצדק הטבעי הפועמת בלב כולנו". עתירה שהוגשה לבית-המשפט העליון על פסק-דין זה - נדחתה.

     

    בקיצור, מי שעוברת על הדיבר "לא תנאף" - עלול להתקיים בה הדיבר "לא יהיה לך".

     

    לפי חוק יחסי ממון - אין הבדל על שם מי רשום הרכוש

    נסקור בקצרה את דיני הרכוש החלים על זוגות שנישאו משנת 1974. החוק החל עליהם הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע מדיניות שוויונית בחלוקת הרכוש המשפחתי (על זוגות שהתחתנו לפני מועד זה חל דין דומה, יציר הפסיקה, הנקרא "הלכת השיתוף").

     

    לפי חוק יחסי ממון, אין משמעות על שם מי רשום הרכוש. די בכך שהוא נצבר במהלך הנישואים מעבודתו של אחד הצדדים כדי שלצד השני יוקנו בו זכויות שוות.

     

    החוק מוציא מכלל השיתוף נכסים מלפני הנישואים ומתנות וירושות שהתקבלו בתקופת הנישואים.

     

    גם פיצויים שקיבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואים כתוצאה מתאונה אינם נחשבים לרכוש משותף.

     

    בפסיקת ביהמ"ש, בגידה אינה רלוונטית לשאלת הרכוש

    חוסר נאמנות של בן זוג לא נחשב עד היום בפסיקת בתיהמ"ש האזרחיים עילה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש. באחד המקרים שנידונו בבית-המשפט העליון (ערעור אזרחי 264/77) כתבה השופטת מרים בן-פורת: "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף".

     

    כך קבע גם שופט אחר של בית-המשפט העליון, יצחק כהן (ערעור אזרחי 595/69):

    "אחרי שנים רבות של חיי נישואין הרמוניים, אין זה רלבנטי כלל מי מבני-הזוג גרם לערעור היחסים, ואין להבדיל במקרה כגון זה בין אשה שבעלה זנח אותה מכיוון שהוא נתן את עינו באחרת, ובין אשה שעזבה את בעלה מכיוון שהחליטה ללכת אחרי מאהבה".

     

    נשים מוותרות על זכויות כדי להתגרש בהקדם

    כפי שראינו, בתי-הדין הרבניים הסתמכו במקרים אחדים על סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג כדי לפסוק לפי הדין העברי במקרים של ניאוף. כיום מועטות הפסיקות לפי סעיף זה, משום שאיזון המשאבים שהצטברו בנישואים מותנה בגירושים, וברוב המקרים מסדירים בני הזוג את עניני הרכוש ביניהם בהסכמה.

      

    התניית חלוקת הרכוש בגירושים מעוררת ביקורת רבה. הטענה היא, שתנאי זה גורם לבעלים לסרב להתגרש, ובכך הם מסכלים את זכויות האשה. זו נאלצת לא פעם לוותר על חלק מהמגיע לה, ובלבד שתקבל את הגט המיוחל.

     

    בפני הכנסת מונחות הצעות חוק אחדות לתיקון החוק באופן שניתן יהיה לאזן את הרכוש גם לפני הגירושים. אם ישונה החוק, אין ספק שבתי המשפט יידרשו במידה רבה יותר לדון בתביעות לאיזון לא שווה של הנכסים במקרי בגידה. סביר כי נטיית השופטים, בניגוד לפסיקת הדיינים, תהיה לא לראות בניאוף נסיבה מיוחדת המצדיקה חלוקה לא שווה של הרכוש.

     

    ומה קורה כשהבעל לא נאמן?

    המתחים האידיאולוגיים בין הערכאה האזרחית לבין הערכאה הדתית בנושאים מוסריים העסיקו את בג"ץ - המפקח על כל בתי המשפט - גם ביחסם השונה של השופטים לעומת הדיינים בשאלת הפגיעה בפרטיותו של בן זוג באמצעות ניהול מעקבים. כתבנו על כך ברשימה אז אסור לבעל לצלם את אשתו הנואפת? ברשימה אחרת (ומה עם נשוי שמבטיח למאהבת להתחתן איתה?) עמדנו על הגישות השונות של שופטי בית-המשפט העליון בינם לעצמם במקרים של יחסים מחוץ לנישואים בין אדם נשוי לאשה אחרת, שלה הוא מבטיח נישואים - וחוזר בו.

     

    אין ספק, יהיה מעניין לצפות בעתיד בקרבות המשפטיים העתידיים להתרבות בין בתי משפט לבין בתי הדין. חילוקי דעות אלה, בנושאים זוגיים רגישים, חוצים למעשה את החברה הישראלית כולה.

     

    ולסיום, כמה מילים לשאלה שוודאי שאלתם את עצמכם מתחילת הרשימה: ומה קורה כאשר בעל בוגד באשתו (שמעתי שיש גם מקרים כאלה), האם גם הוא יפסיד רכוש? אין פסיקה של בתי-דין רבניים במקרה כזה. הסיבה פשוטה: ברוב המקרים, הבעל הוא שצובר על שמו נכסים יותר מאשר האשה. הדיינים אומרים, שבמקרה מקביל הם ינהגו באופן שווה גם כלפי בעל נואף.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מחיר הבגידה?
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים