יוצר האלופה: לא אתן לדת להגביל אותי, ממש לא

מי יכול להתחרות בטלנובלות של המציאות הישראלית? כל שבוע צצה פרשה חדשה, כל יום נערף ראשו של מישהו וכל שעה מוקמת ועדת חקירה אחרת. אפילו דני פארן, מי שהוכתר כחלוץ הטלנובלות בארץ והפיק עד היום שמונה סדרות, מודה שקצת קשה לו להתחרות עם זה: "אחרי הנאום של הנשיא קצב, מה כבר נשאר לי לעשות בתסריטים שלי?".

• החבר'ה הטובים: ברוך קרא
  

פארן, אחד המפיקים העסוקים ביותר בישראל, נמצא בביזנס כבר 36 שנה. בין השאר, הוא יצר את "משחק החיים", "לחיי האהבה", "טלנובלה בע"מ" וגם את הלהיט האחרון "האלופה". כולם משחרים לפתחו והוא מחוזר על ידי כל הגורמים המובילים בתעשיית הבידור הישראלי - אבל איך בדיוק הבגדים החשופים והמתח המיני שבסדרות האלה מסתדרים עם ערכי היהדות והכיפה שעל ראשו? 

הפרדה בין דת למקצוע

בניגוד לכוכבים של האלופה, יהודה לוי, עופר שכטר ולירז צ'רכי, על דני פארן לא קופצים ברחוב כדי לקבל חתימה. המפיק אמנם נמצא מאחורי הקלעים ולא זוכה לתהילת השחקנים, אך השפעתו על הסדרה ועל אופיה - עצומה.  

"כאדם דתי לא ראיתי את עצמי עומד על במה או מככב בסרט", אומר פארן. "לאדם דתי קשה לעמוד בדרישות של שחקן, אם הוא כנה ואמיתי עם הדת והערכים שעליהם גדל. יש מגבלות - אם זה בסגנון הדיבור, בהתנהגות עצמה ובהצגת יחסים בינו לבינה. שחקן ממוצע הולך כל הזמן לאודישנים ומתבקש להיכנס לדמות מסוימת ולהיפטר מהאישיות שלו עצמו. 

"אז מה, שחקן דתי יוכל לקחת בחורה ולחבק או לנשק אותה בשם המשחק? זה בעייתי, שחקן דתי הוא מוגבל. ייתכן שיום אחד גם זה ייפרץ, הרבה דברים נפרצים ונשברים, אבל בזמן שאני התחלתי את דרכי, ראיתי את זה כבעיה. אבל, בגלל שאני מאוד אוהב חופש יצירתי, כלומר לעוף מבחינה יצירתית לכל המקומות שרק אפשר, עשיתי פשרה עם עצמי: אני לא אהיה בפרונט, אני אהיה מאחורי הקלעים - הן כבמאי והן כמפיק. ועל בסיס זה הלכתי ללמוד את המקצוע".

וכמפיק ובמאי דתי אין לך מגבלות? הרי הסדרות האלה משפיעות על הקהל והנוער, שמחקה אותן

"בהחלט קיימת התהייה בקשר לזה, שכן בסופו של דבר אני זה שמחליט ואני צריך לקחת אחריות. בסופו של דבר אמרתי לעצמי שאם אני נמצא בתחום הזה, אני צריך לשים סוף לתהיות וללכת עד הסוף מבחינת היצירתיות מבלי לשים את שיקול הדעת המערכתי שלי, שהדת היא חלק ממנו.  

"כל השיקולים המערכתיים והתוכניים שלי נעשים לא מהפן הדתי, אלא בגלל שאני אדם ערכי בעל תרבות, חינוך ומקצוע. אני לא שם למעלה את הדת, והיא לא זו שתכתיב לי את השיקולים המקצועיים. אני שומר על "ניקיון" בענייני דת לחלוטין, אני מנפה את הדת מהמקצוע. מצד שני, אני סומך על עצמי שאם אני מקבל החלטות של תוכן, עריכה והפקה, כאשר בעוגת המכלול שלי ישנו מרכיב של דת, בוודאי שזה משפיע רק לטובה". 

פארן מספר כי הרבה אנשים פונים אליו בסוגיית ההתנגשות בין הדת והעבודה, אבל הוא משיב חד וחלק: "כמו שיש הפרדה בין דת למדינה, יש גם הפרדה בין דת למקצוע. אם אני במקצוע הזה אני לא אתן לדת להגביל אותי, ממש לא. אם הדת והשלכותיה חשובים לך עד כדי כך - תמצא לך מקום אחר.

וזה שאתה דתי, המנהל משרד הפקות בעולם חילוני, לא פוגע בתחום?

"לא. מרגע שיש לך החלטה עקרונית להיכנס לתחום אז אין שום בעיה. אני לא חושב שאי פעם אמרתי למישהו מהצוות שאי אפשר לעשות משהו מסוים כי זה פגיעה בדת. אגב, גם את הדת אפשר לבחון במבחן הזמן, אך זה לא תפקידי - קטונתי".

ומצד הסביבה הדתית, בקהילה שבה אתה נמצא, לא מרימים גבה?

"אוי", הוא צוחק בכאב מעורב בציניות. "ספגתי עלבונות רבים, אבל ההתייחסות שלי היא 'נו קומנט'. בערב שבת אחד, עלה הרב לבמה אחרי קבלת שבת ובדברים שנשא הוא יצא חוצץ נגד הטלנובלות, כשהוא יודע ומכיר אותי, ויודע בדיוק מה אני עושה. אני יושב שם בתוך קהל המתפללים, והרב מלבין את פניי ברבים וביודעין. מה אני אמור לעשות בכזו סיטואציה?

"היו לי ארבע אפשרויות: לצאת החוצה. באקט שעלול לפגוע בקהל המתפללים ולגרום להם לאי נוחות. השנייה, לגשת בסוף התפילה לרב ולבקש שיזהר בלשונו, אבל איך אוכל להתפלסף איתו ולהסביר לו מה קורה כשהוא מעולם לא ראה טלנובלה ואין לו טלוויזיה בבית. השלישית - לגרום לרב להתנצל בפני הציבור. אבל אני בחרתי, כהרגלי, לשתוק. זה עובר".

לימודי כלכלה וקולנוע

פארן מספר שמאז שהיה צעיר נמשך לעולם הבידור, אבל מי שגרמה לו להיכנס לכך הייתה דווקא אשתו, אותה הכיר באוניברסיטה העברית במסגרת לימודי התואר הראשון בכלכלה ויחב"ל. "השליח שהביא אותה ארצה היה אדיר זיק ז"ל, והכרתי אותו דרכה", הוא מספר. "אדיר שכנע אותי לנסוע ללמוד הפקה בארצות הברית ואכן לקחתי את אשתי וילדיי ונרשמתי לאוניברסיטת סאן דייגו, שם גרו ההורים שלי. בינתיים, בארץ, אדיר זיק התמנה למנהל מחלקת מורשה בערוץ הראשון ואמר לי "למדת מספיק, בוא!". אז באתי. מאז אני מפיק ומביים בארץ.

"בתור קיבוצניק לשעבר (יבנה), הראש היה אחר - ראש של אנשי עבודה. אחר כך שירתתי כקצין בבה"ד 1 וב-1968, כשאתה גומר שלב כזה בחיים, אחרי מלחמה, זה לא הזמן להיות 'סלב' או להיכנס ל'ברנז'ה'. הכיוון הוא פרקטי יותר - אתה לומד משהו שיהיה בסיס לקיום, וללמוד כלכלה נראה הרבה יותר רציני. בסופו של דבר הטלוויזיה נראתה לי כהזדמנות מצויינת לשלב בין הפרקטיקה שלי לחזון (vision).

מאיפה היה לך הביטחון בהצלחת הטלנובלות בארץ?

"קודם כל, אני עושה טלנובלות רק בשבע שנים האחרונות. שכחו שגם הפקתי תוכניות, קונצרטים, שעשועונים ודרמות. זה נכון שטלנובלות היום הן 80 אחוז מהעשייה שלי, אבל לא רק. להפיק דבר כזה - זו חדשנות בעיני. אף אחד לא עשה כזה דבר בארץ, ומי שהלכו איתי בהתחלה ניסו לעצור אותי, פחדו שניפול כלכלית. אבל בעיני זה היה כאתגר.

"אני ידעתי שזו תהיה הצלחה, לא כי אני נביא או חכם גדול, אני פשוט יודע שמה שעובד בחו"ל יעבוד גם בארץ. זה אסקפיזם שאנשים אוהבים והוא חשוב ובריא, בעיקר בארץ כמו שלנו עם בעיות שחיתות, ביטחון וחברה".

טלנובלה מול המציאות

אפרופו המציאות הישראלית, אי אפשר שלא להתעלם מכך שנראה שבעצם אנחנו חיים בטלנובלה העולה על כל דימיון.

"זה באמת מטורף", הוא אומר. "למשל, התחלנו לעבוד על 'האלופה 2' לפני שהפרשיות האחרונות נחשפו ואני רציתי לעסוק בשני כיוונים - ספורט ופוליטיקה. אני לא אגלה מה יקרה, אבל בעקבות האירועים הבנו שאי אפשר לבנות קווים דרמטיים לדמותו של ראש הממשלה בסדרה.

"אחרי שנשיא המדינה נתן את הנאום המדובר שלו, כשמאחוריו סמל מדינת ישראל והוא ורומס את אושויות הדמוקרטיה, מה יש להגיד? פשוט אין מילים. אחרי כזה דבר מה נשאר לי לעשות בתסריטים שלי? אז אני מוצא פיתרון - בוא נתאר בטלנובלה שראש הממשלה הוא מנהיג חיובי, טוב, עם טוהר מידות בחברה שלא רגילה לזה - ואז נייצר דרמה. מישהו פה עוד יכול לתאר איך זה שכראש הממשלה הוא בעל מידות טובות?"