מה עושים כשהילד מפחד מסבתא שלו?

אורי מספר: "הורי באו לביקור, ניגשו אל יונתן בן השבעה חודשים לחבק אותו והוא פרץ בבכי. הם נפגעו. התביישתי... הושטתי אותו לאמי והוא הגיב בזעקה". האב מתבייש בתגובת בנו המפחד מהוריו. יונתן לעומת זה, עלול לקלוט שאביו אינו מבין את פחדיו ושעליו להיות נחמד כלפי זרים, למרות שהוא מפחד.

כולנו יודעים שהמוכר מעורר נינוחות ומפתה להתקרבות ואילו הזר מעורר דחייה או תחושת סכנה. חרדת הזר הינה תופעה ידועה. לאחר שנות עבודה רבות בטיפול בילדים ובוגרים הגעתי להבנה שחרדת הזר הינה חיונית לשמירה על המוכר לתינוק והיא הכרחית להתפתחותו הרגשית והתקינה. לפיכך חשוב לגבות את הילד לתת פורקן לפחדיו.

היא לא סובלת אותי

עדי (שמונה חודשים), תינוקת חייכנית בדרך כלל, פורצת בבכי כאשר "דודה-זרה" מתקרבת אליה. האם חשה בחרדה של עדי, מחבקת אותה להרגיעה ולנחמה ומבינה את העלבון של הדודה שממלמלת באכזבה: "היא לא סובלת אותי".

בזרועות אמה, קולטת עדי את הטון הידידותי שלה כלפי חברתה. בהדרגה, עדי מגלה סקרנות ומצטרפת למשחק היזום של אמה עם הדודה בקוביות שלה, שהיא מכירה. משחק משותף מאפשר לאם ולבת להתיידד עם "דודה-זרה" המוכרת להורים, ולהרחיב את תחום ההיכרויות של עדי עם הסובבים אותה. חשוב להיות קשובים לביטויי הדריכות של ילדנו כלפי זר, לא לבטלם ועם זאת, לעזור להם להתיידד בקצב שלהם.

כבר בעת לידתו, נקלע התינוק לזרות כגורם מרכזי למירב הפחדים בהמשך החיים. היילוד מגיח מרחם אמו לעולם בלתי מוכר, שתנאי המחיה בו שונים מאלה שהכיר. הזרות מאיימת על תחושת המוכרות שהיתה לו במשך תשעה חודשים וכמעשה הישרדות הוא פורץ בצווחה. קולה המוכר של אמא ותחושת פעימות ליבה וחיבוקה, מרגיעים אותו.

גם להורים לוקח זמן להתרגל

ההורים, אף שהם נרגשים ומתפעלים מתינוקם החדש הוא עדיין זר להם. האם כך דמיינו אותו? האם הוא יפה בעיניהם? בעיתות זרות אלו מחפשים ההורים בתינוקם את המוכר: "העיניים הם שלך, צורת הפנים מזכירה את שלי".

בהדרגה הם מתיידדים עימו, "מסניפים" את ריחו הממכר, מתאהבים בו, משייכים אותו לעצמם. הזרות שבו מתפוגגת, והם נמשכים לשחזר ריגושים מוכרים, הטבועים בעקבות-זיכרון מינקותם. תחושת המוכרות והשייכות מקרבת אותם אליו ואילו תחושת זרות חוזרת ומתקיפה בהזדמנויות שונות, כמו בכי לא מוסבר, כאב, מחלה, התנהגות לא מובנת, ומרחיקה אותו מהם, גם כשאינם מודעים לכך.

המוכר חשוב 

התינוק הגדל משתמש בחושיו. הוא מריח ריחות, מקשיב לטון דיבור וחש מגע, וכך מזהה את הסובבים אותו כמוכרים או כזרים. מגיל שישה חודשים, עם התפתחות תשומת הלב לקביעות, הוא מזהה בקלות את הקבועים כמוכרים לו ומביע חרדה מאלה שאינם מוכרים לו, כולל צעצועים חדשים שעלולים להפחיד אותו.

המוכר חשוב, אם כן, כדי להתמודד עם החרדה מזרים ועם פחדים בכלל: השותפות הרגשית הקבועה של הורים עם ילדם בהתיידדות עם זר, המוכר להם, מאפשרת הרחבת התחומים המוכרים וצמצום אימת הזרות. עזרת ההורים בתמיכה, וסקרנות בחקירת הזר, מאפשרת לילד לפתח אמון בסיסי בהם ועוזרת לו ולגבש ביטחון ביכולתו לתקשר עם סביבתו.

איך מרגיעים? 

1. חיבוק

איך מרגיעים? עם חיוך, חיבוק, נשיקה, שיר מוכר כשהילד מכורבל בזרועותינו. אין כמותם כדי לתרום לתינוק לתחושת המוכרות, לביטחונו העצמי, לתקשורת עם סביבתו ולהתמודדות עם כאב.

2. אובייקט מתווך

דובי נעים רך למישוש (אובייקט מתווך) וטיפוחו כ'חבר' משותף וכשומר, חשובה לתחושת הביטחון של הילד וליכולתו להתנחם בחיבוקו מתחושות של זרות ומצוקה.

3. סדר יום

סדר יום וטקסים קבועים מקלים על ההתמודדות עם הלא-מוכר והלא-ידוע. לדוגמה, לשיר בקביעות שיר אהוב לקראת האמבטיה, לכרבל בשמיכה, לשיר כל ערב אותו שיר ערש, לספר סיפור ולהחשיך מעט את החדר לקראת שינה.

4. סימולציות

הכנה לקראת מצבי חיים כמו: כשההורה יוצא מהבית והילד נשאר עם מטפלת, הישארות בגן, חגיגה, לידת אח, בדיקת רופא - מהווה סימולציה מקדימה להתרחשות, באמצעותה מתאמן הילד להפוך את הלא-ידוע למוכר בר-שליטה, אפילו כדי גילוי עניין והפקת הנאה.

על גזענות ושנאת זרים 

בכל אחד מאיתנו הבוגרים, חבוי אותו ילד המייצג את מכלול התנסויות העבר והמשפיע על ההתנהלות בהווה. למשל, איך אנחנו מסתגלים למקום חדש, איך אנחנו מגיבים בחברת זרים. מאז הינקות, אנחנו מחפשים את קרבתם של המוכרים ומרחיקים את הזרים אל מחוץ לסביבתנו (למשל, חרדה מחייזרים, שנאת זרים, גזענות).

ביתנו מבצרנו, אך בה בעת אנו מחפשים תקשורת עם האחר, המצוי מעבר לחומות. בעידן הטכנולוגי ילדים ובוגרים גולשים באינטרנט חובק עולם, המעשיר אותם בהתנסויות ובמידע. מיקום המחשב בבית, בסביבה בטוחה ומוכרת, מגביר מצד אחד את האשליה שהזר המתקשר אינו כה זר, ומפחית מצד שני, את יעילותן של "תחושות הבטן" לזיהוי המוכר או הזר.

שילוב זה עלול לגרום לכך שהדריכות כלפי הזר תפחת וההיחשפות לניצול, להונאה ואף לסכנה פיזית, תגבר. במציאות מורכבת זו, מלוות אותנו דילמות קיומיות: כיצד נוכל לטעת בילדינו (כמו גם בעצמנו), דריכות הולמת ובמידה נכונה - כלפי הזר, מבלי שתשותק פעילותנו הרגשית והקוגניטיבית? כך יתאפשר לנו בו זמנית לזהות את הזרות, לחקור את הלא-נודע, לקלוט מידע חיוני ולהתקשר עם האחר בביטחון.

• ד"ר רוני סולן היא פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "חידת הילדות", הוצאת מודן.