אחרי שנה וחצי: לילה ראשון עם אמא

לראות חיילים בוכים זה בדרך כלל מחזה כואב ונוגע ללב, אבל היום (ג') נמל התעופה בן גוריון התמלא בחיילי צה"ל שדמעות זולגות מעיניהם ועל פניהם חיוך רחב. כמובן שגם הייתה לכך סיבה טובה: במבצע מיוחד שאורגן על ידי הסוכנות היהודית, האגודה למען החייל וצה"ל, הגיעו ארצה 178 הורים לחיילים בודדים שעלו לארץ כדי לשרת בצבא.

טטיאנה מילנר ובנה. "הוא הפך לגבר אמיתי" (צילום: עופר עמרם)

ילנה דמיטריבה היא אחת מ-113 ההורים שהגיעו לנמל התעופה מחבר העמים. מתרגשת ובוכה היא סיפרה עד כמה היא מתגאה בבנה החייל, ואיך נהגה לעודד אותו בטלפון בזמן המלחמה. "כשהוא היה בלבנון ראיתי את זה בחדשות ומאוד דאגתי", היא מספרת. "הרגשתי שהייתי מוכנה לבוא, לעלות על הטנק בעצמי ולהגן לא רק על הבן שלי אלא על כל החיילים שיש בצה"ל".

בנה, אלכס, חיבק את אמו וניסה להסתיר את התרגשותו הרבה. "בהתחלה היה לי קצת קשה כי הגעתי לארץ לבד, אבל אחרי שהתגייסתי פשוט אין לי זמן להתגעגע כי כל הזמן אני נמצא עם אנשים", הוא אמר והוסיף: "אני לא מספר לאמא שלי את הדברים הרציניים שאני עושה כי אני מנסה לשמור עליה, שתהיה רגועה".

אנטון צליקוב ואמו. "כולם מקבלים אותי כמו שאני" (צילום: עופר עמרם)

טטיאנה מילנר, אמו של ולדימיר המשרת במג"ב, לא ראתה את בנה כבר יותר משנה, אז הגיע לבקר את המשפחה במוסקבה. היא חיבקה אותו בגאווה ואמרה לעיתונאים: "אני מתגאה בבני, הוא הפך לגבר אמיתי". מילנר אמרה שהיא מאוד מתרגשת, ומספר שדאגה בכל פעם שהיו מהומות בישראל - כמו לפני כשבוע בירושלים. "אני מסתכלת עליו ומרגישה עד כמה אני אוהבת אותו. מאוד הייתי רוצה לבוא ולגור כאן, ואנחנו אכן נעשה את זה".

מרגיש בבית

אנטון צליקוב הגיע לפני כשנה וחצי מרוסיה, מעיירה קטנה לא רחוקה ממוסקבה, ומאז לא ראה את אמו, טטיאנה. למרות שאמו יהודיה, כל בני משפחתו נוהגים כנוצרים, וגם אנטון מקפיד ללכת לכנסיה בשבתות שאינו נמצא בבסיס. לדבריו, כולם  בבסיס יודעים שהוא יהודי, אבל שמאמין בישו. "כולם מקבלים אותי כמו שאני", הוא אומר. "אני פשוט אוהב את הדת הזו, ובאותה מידה אני אוהב את המדינה וחושב שעליי להגן עליה. הרי בצבא יש אפילו מוסלמים שאוהבים את צה"ל ואת ישראל".

גם יואל חבילס, בן 23 העומד לסיים את שירותו הצבאי בעוד כמה חודשים, הגיע היום לנמל התעופה כדי לפגוש את הוריו שהגיעו מפרו. "אני הגעתי לארץ מהמקום שאליו הולכים החיילים המשוחררים", הוא אומר בחצי חיוך. "עוד לפני שעליתי לארץ כבר ידעתי עברית שלמדתי מהישראלים שפגשתי בפאבים המקומיים. ככה קרה שפה הרגשתי ממש בבית".

מתי שרפשטיין, מהמחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית, אמרה בנמל התעופה ל-ynet: "למרות שעושים המון למען החיילים הבודדים, צריך לעשות עבורם עוד ועוד. צריך לזכור שהחייל הבודד - אחרי שהוא מקיים את המשימות הקשות בצבא - אין לו את המשפחה הקרובה לחזור אליה".