שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שתיקת הבנים שהותקפו מינית

    ממחקרים עולה שאחד מתוך שבעה גברים עבר תקיפה מינית. עד גיל 12, בנים ובנות מותקפים מינית באותה מידה. אבל במשך שנים רוב הדיווחים על תקיפה מינית קשורים בבנות. קול הבנים כמעט לא נשמע. העובדה שכ-95 אחוז מהתוקפים הם גברים מסבירה אולי חלקית למה ההתמודדות עם התקיפה מאיימת על הנורמות הפטריאכליות וסותרת אותן

    תקיפה מינית בבני המין הגברי נתפשת כמפחידה ומאיימת על רוב הציבור. רבים מזדעזעים מעצם האפשרות של קיום התופעה הזאת, ולרוב מבטאים חוסר אמון מוחלט בעצם קיומה ובממדיה. כדי להבין את הקושי של ילד, נער או גבר שעבר ו/או עובר תקיפה מינית, יש להבין את ממדי התופעה. בהסתמך על מחקרים מהעולם המערבי, מקובל לטעון שאחד מתוך שבעה גברים עבר תקיפה מינית בחייו.

     

    אתר איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית

     

    בהתייחסות לנוער כקבוצת מיקוד, עולה מהמחקרים נתון מזעזע: עד גיל 12, מספר הילדות ומספר הילדים המותקפים מינית הוא זהה. במשך שנים רוב הדיווחים על תקיפה מינית היו קשורם בילדות ובנערות. קולם של הילדים והנערים כמעט לא נשמע. הוא מגיע לידי ביטוי בדרך כלל רק בהגיעם לגיל 20 עד 50. ישראל מאופיינת במבנה חברה פטריאכלי, בו לגברים יתרון חברתי במערכות השלטון, השכר, חופש הביטוי, רוב הצמתים של קבלת החלטות במדינה כגון מערכות השלטון, התקשורת, הביטחון, המגזר העסקי, עמדות הניהול ועוד, ולמרות כל זאת אין לגיטימציה לדבר על תקיפה מינית בגברים.

     

    מדובר בנורמות תרבותיות-פטריאכליות, שדווקא הן אינן מאפשרות שיח על ילד/ נער/ גבר שנתקף מינית. בהגדרה זו אנו כוללים את כל מי שנקלע בניגוד לרצונו ולהסכמתו, או על פי החוק עד גיל 14 ללא שיקול דעתו, למצב בו אינו בעל שליטה על גופו. העובדה שכ-95 אחוז מהתוקפים הם בעצמם גברים, מסבירה אולי באופן חלקי מדוע עצם ההתמודדות מול התקיפה מהווה איום על הנורמות הפטריאכליות וסותרת אותן.

     

    פגיעה בזהות הגברית של הנתקף

    קושי נוסף בהתמודדות עם הנושא במסגרת חברה פטריאכלית היא של פגיעה בזהות הגברית של הנתקף. התקיפה על פי נורמות אלו, וחשוב לציין שלא על פי נורמות של מרכזי הסיוע, מאיימת על זהות גברית מצ'ואיסטית, בה מצופה מבן המין הגברי להיות חזק, מפרנס, פותר בעיות, לא מביע רגשות, הטרוסקסואל, "בעל", אב ועוד. ערכים אלו והכמיהה להצליח ולממשם במהלך החיים, ובעיקר בגיל ההתבגרות, מציבה משימה קשה עבור כל ילד ונער, אך קשה שבעתיים ולרוב נמצאת בקונפליקט עצום לאדם שהותקף מינית.

     

    יתר על כן, תקיפה של גבר על ידי גבר מעוררת בהקשר החברתי בישראל (שוב, לא בתפישות של מרכזי הסיוע) את נושא הזהות המינית של המותקף בקונוטציה שלילית. תקיפה מינית של זכר על ידי אשה נתפשת על פי קריטריונים פטריאכליים כמושא רצונו של כל גבר "נורמטיבי". גבר, נער שאינו מעוניין במגע מיני עם אשה, נתפש על ידי החברה כמי שאינו מתאים לקריטריונים שהציבה. החוק אינו מרשה לקיים מגע בעל אופי מיני בין ילד/ נער לבין אשה עד היותו בן 14. חשוב לבחון את הפגיעה הנרחבת בנפשו של קטין שנכפתה עליו, למשל, מערכת יחסי מין עם אמו, עם אחותו הגדולה, עם מורה בבית הספר ועוד - כחמישה אחוזים מהמקרים).

     

    האסוציאציה הראשונה של הביטוי "תקיפה מינית" היא של גבר התוקף אשה (הדבר נכון לגבי כל גילי ההתייחסות). עברנו כברת דרך בחינוך הילדות שלנו להיזהר ממצבים של תקיפה מינית, אבל איננו מחנכים מספיק את הבנים לאפשרות של קיום מעשה מיני בין זכר לזכר. אין ממשיגים לבנים ולבנות על קיום יחסי מין בין גבר לילד, ולכן ילד זכר מתקשה להבין את המתרחש, אם, למשל, אביו תוקף אותו במשך שנים ארוכות. חינוך מיני לילדים אינו כולל בדרך כלל דיבור על יחסי מין בין גבר לבין ילד או נער. כדאי להכיר משפט ששמעתי ממישהי, שאמרה לבנה אמירה יוצאת דופן, המאפשרת לילד לספר על גילוי עריות: "אם מישהו נגע בך ועשה לך כל מיני דברים מוזרים או לא נעימים, אני מבקשת שתספר לאמא, אפילו אם מי שעשה לך את זה הוא מישהו שאמא מאוד אוהבת".

     

    השלכות אישיות על נער שעבר תקיפה מינית, אם בילדותו ו/או בשנות התבגרותו, מתבטאות בבדידות רגשית, בטראומה שלרוב לא עוּבּדה, בנסיונות קשים ומרים לשמור סוד אפל, שלרוב אין הנפגע מודע לפשרו. הפחד מפני תיוג חברתי, לעג וביזוי מצד בני נוער והמבוגרים אינם מאפשרים ברוב המקרים לנער לשתף בתקיפה המינית שעבר ו/או עדיין עובר. פעמים רבות כשנער משתף אדם בסיפורו, הוא נתקל בתגובות כגון - אם היית מספיק גבר – 'זה' לא היה קורה לך; אתה מספיק חזק לשים את 'זה' מאחוריך ולהיות כמו כולם; למה אינך יכול להניח ל'זה' ולעבור לסדר היום? מה שלמעשה מסרים אלה אומרים לנער זה המקבילה הרגשית לנער שננשך על ידי כלב תקיפה, ואומרים לו "אם תתעלם, זה יעבור". לא רק שתגובות בסגנון זה מעידות על חוסר הבנה טוטאלי של השלכות לטווח ארוך של ניצול ופגיעה מינית, הן מעבירות מסר שגוי לנפגע. הוא משוכנע שעליו להתמיד בהעמדת הפנים על מנת לשרוד בסביבה עוינת.

     

    בני נוער מותקפים פעמים רבות בבית ספרם על ידי נערים אחרים ו/או על ידי בעלי סמכות, כגון מורים. חלק ניכר מהתקיפות המבוצעות בידי נערים בנער מתבצעות כאונס קבוצתי (שני אנשים או יותר). רוב התוקפים מוּכרים לנער, ורוב התקיפות מתרחשות בזירה המוכרת לו. מיתוסים וסטריאוטיפים המנכסים את התקיפות לאנשים לא נורמטיבים, זרים, בסמטה אפילה, אינם משקפים את המציאות.

     

    בשנת 2003, רק שלושה אחוז מהנערים ומהגברים שפונו למרכזי הסיוע הגישו תלונה במשטרה נגד תוקפיהם. בתור חברה, עלינו לשאול את עצמנו מדוע 97 אחוז מהם אינם רואים באפשרות זו צעד לגיטימי ונורמטיבי? בשנת 2003 חל גידול של עשרה אחוז במספר הפניות החדשות לקו הסיוע (ב-1991 התקבלו 19 פניות חדשות, לעומת 605 פניות חדשות ב-2003). למיטב הבנתנו, הגידול חל בדיווח, לא במספר התקיפות.

     

    חשוב להבין שניתן לשקם את החיים לאחר התעללות מינית, וככל שמקדימים לעשות זאת, כך נחסך סבל רב.

     

    קו סיוע לגברים ולנערים נפגעי תקיפה מינית: 03-5179179

     

    קו סיוע דתי לגברים ולנערים נפגעי תקיפה: 5328000 -02

     

    • המאמר מסתמך ברובו על תכנים שנלמדו מתוך עבודת השטח של קו הסיוע לגברים ולנערים נפגעי תקיפה מינית. הקו פועל משנת 1990 ורוב העבודה בו נעשית בהתנדבות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    נסיונות קשים ומרים לשמור סוד אפל
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים