תגיד, אתה חושב ששמנתי?

רועי: "מממ?..."

אני: "תגיד..."

"מההה?" הפעם עם קצת פחות סבלנות.

"אתה חושב ששמנתי?"

"לא יודע עכשיו, אפשר עוד עשר דקות?"

"נו, רועי. זה חשוב לי. תסתכל עליי רגע", אני משתדלת להכניס את הבטן כמה שאפשר.

רועי מסתכל עליי לרגע מלמעלה למטה במבט בוחן ומיד חוזר לאהובתו השנייה. "אולי, יכול להיות", הוא זורק כאילו כלום.

אני: "מה??? אתה חושב שאני שמנה?"

רועי: "לא אמרתי את זה, אמרתי שאולי קצת עלית. די!"

אני: "אני לא מאמינה שזה מה שאתה חושב!"

רועי: "אני לא חושב, אני רואה טלוויזיה. די, צחקתי. טוב?", הוא מתחיל לאבד את הסבלנות.

אני: "על כזה דבר לא צוחקים!"

רועי: "מצטער. עכשיו אפשר?" הוא שולח לי מבט מאיים קצת.

אני: "סליחה באמת! אני לא קצת, אבל רק קצת, יותר חשובה מהזבל הזה?"

רועי: "איך את מדברת? נמני נשמה!"

רועי: "טוב מאמי, די. ממש לא בא לי לריב עכשיו. חמש דקות, טוב?"

אני: "אתה יודע מה? קח אפילו 20. ממש לא איכפת לי מה אתה חושב".

חבר שלי חושב ששמנתי. אמנם סחטתי ממנו את ההודאה הזו בכוח, אבל זה בהחלט לא מידע שאפשר לעבור עליו ככה סתם לסדר היום.

אני ממשיכה (למרות הכל): "ממתי אתה חושב ככה?"

רועי: "חשבתי שזה לא מעניין אותך".

עכשיו אני שולחת לו מבט מאיים משלי.

רועי לא מתעסק איתי יותר. "שבוע שעבר כשהיינו אצל עי-דו".

אני (מנסה לחשוב מה לבשתי): "מה, למה לא אמרת כלום?"

רועי: "לא רציתי שתצאי מדעתך, כמו עכשיו בערך..."

"אני לא יוצאת מדעתי!!!!!!" אני מרגישה שאני מתמוטטת מרוב עצבים.

רועי: "תגידי, מה את רוצה מחיי? רצית שאני אשקר? שאלת, עניתי. רוצה כנות? הנה - החולצת מעטפה הזאת, או איך שאת לא קוראת לה..." (דביל! קוראים לזה מעטפת!) "הוציאה לך קצת את הבורגרים בצדדים".

בורגרים?!? טוב, זה כבר יותר מדי. זאת לא כנות, זה מחסור חמור בטאקט. למה זה מגיע לי? אם לא טוב לו, הוא מוזמן לעזוב. יש במדינה הזאת מספיק דוגמניות אנורקסיות עם פרצוף של צנון שרואות את האוכל רק בחלומות.

אז נכון, רציתי כנות. רציתי שיהיה אמיתי איתי, ואם הוא היה משקר, זה לא ממש היה משנה את המציאות לטובתי. ומה בכלל הטעם לשאול אדם לדעתו, אם אתה לא באמת מעוניין להקשיב לה? בתוך תוכי רציתי שרועי יגיד לי את האמת. זה מה שהוא חושב, לא? בינינו, איזה גבר באמת היה מעוניין לצאת עם קובבה? תמיד ידעתי שכשגבר אומר שהוא אוהב ש"יש מה לתפוס" הוא משקר. "יש מה לתפוס" הוא פוליטיקלי קורקט ל"את פרה".

אני לא רוצה להיות מטען חורג ברכב של אף אחד

לא, אני לא עוד בחורה שמוכנה להרוג את עצמה בשביל בחור, אבל אני מודעת לכך שאני לא לבד כאן בעולם של גברים. אני לא רוצה להיות מטען חורג ברכב של אף אחד, וקצת מפחידה אותי גם המחשבה שחבר שלי יצטרך לחשוב מאיפה להתחיל לגעת בי.

אבל אולי זה היה מינון גבוה מדי של כנות בשבילי, לפחות בפעם אחת. יכול להיות שציפיתי לקצת יותר אהדה מהצד השני ולקצת יותר סימפטיה לארבעת הקילוגרמים שהתווספו לי.

אני לא חושבת שאני צריכה להיראות טוב בשביל אף אחד אחר. אני לא מאמינה שאפשר לעשות עשרה שיעורי ספינינג בשבוע ובאמת ליהנות מזה, אני גם לא בטוחה שאפשר לאכול רק חסה וגזר כל היום, ואני די משוכנעת שלעמוד מול הקוסקוס של אמא שלי זה משימה בלתי אפשרית.