כל התחלה של קשר היא מעין פורים קטן

התחפושת היא למעשה סוג של ראי

הוא טען שבחירת התחפושות אינה אקראית. אנחנו בוחרים את התחפושות שלנו בגלל סיבה מסוימת. התחפושת היא למעשה סוג של ראי. או שהיא מראה על משהו שאנחנו לא, שכביכול מנוגד לטבענו אבל נורא היינו רוצים שיהיה לנו קצת מזה, או שזה משהו שכן קיים בנו אבל אנחנו לא אוהבים אותו ומכחישים את העובדה שהוא קיים. הפוך על הפוך. למעשה, אנחנו משחקים איזה משחק - מתקרבים למה שהיינו רוצים להיות ומתרחקים ממה שאנחנו לא רוצים להודות שקיים בנו.

אומרים שחבל שלא כל יום פורים. אני חושבת שמי שחי בזירת הדייטולוגיה והרווקוּת יודע, באיזשהו מקום, שכל דייט או תחילתו של קשר הוא בעצם סוג של פורים קטן. אתה בא בכדי להרשים. אתה מפליא לציין את התכונות הטובות שבך, פותח לראווה את זנב הטווס ומצביע על כל גוון וגוון שעושה את הזנב הזה למיוחד ויפה. אתה משתמש בקלפים החזקים שלך, בין אם זה חוש הומור או מחשוף שופע, אם זו עבודה טובה, קריירה, כישרון או כל דבר אחר שהטבע הרחום נתן לך. ואתה מצניע, אם לא מחביא, את החולשות, או כל תכונה אחרת שלא ממש משרתת את המטרה.

לא קל להראות למישהו אחר את כל מי שאתה

אולי בגלל זה אני וגם אחרים לא נותנים לאנשים להתקרב כל כך בקלות. הרי זוגיות, אמיתית, זו מערכת היחסים האינטימית והקרובה ביותר. ולא קל להראות למישהו אחר את כל מי שאתה, עם הפאקים, עם הרגישות, עם השריטות, עם כל חוסר המושלמות. למרות שכל הדפיקויות האלה בעצם הופכות אותך למוצר מוגמר ומושלם בפני עצמו; הן הופכות אותך למי שאתה. והרבה יותר כיף לקבל חיבוק ומבט אוהב ממי שמכיר אותך מלפנים ומאחור, לעומק, על כל השכבות שלך, מאשר לדעת שאותו חיבוק מחבק רק שכבה אחת, זאת הנוצצת, המלאכותית.