לאילת, רק דרך השטח

לא בטוח שאתם מודעים לכך, אבל את המכורים לרכב כביש-שטח אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות. ואני מדבר על אלה שבאמת יורדים לשטח, כן? ובכן, יש את אלה שרוצים להזיז כמה שיותר ספרות וכמה שיותר מהר על מד האוץ, לרשום הישגים תוך תנועה מהירה הרחק מהכביש, לכבוש ולטחון עד דק את השבילים המותרים לתנועה. אבל יש גם אחרים, אלה שמעדיפים לנוע לאט יותר, לנשום ריח פריחה חורפית, לטפס באיטיות במעלה מדרגה מאתגרת ובעיקר - לעצור ולהדליק את הגזיה, להמתין לריח הקפה שיתערבב עם האבק. אם תהיתם לרגע, אני שייך לקבוצה השניה.

לכן הייתה לי בעיה מסוימת כאשר העירו אותי מוקדם מדי בבוקר, אי שם בפרבר השינה של תל אביב, נתנו לי הגה של האמר H3 ביד, והזמינו אותי להגיע עוד באותו יום לאילת, דרך השטח. לוח הזמנים שהוצב לי על-ידי יבואן הרכב, נראה בעייתי משהו. או שאין שום עצירת קפה בדרך, או שאין דרך לעמוד בזמנים. אתם מבינים, דילמה נוראית של חייל מסור...

האמר בציון

רגע, למה האמר H3 בכלל? ובכן, בעיקר מכיוון שהוא הושק כאן מחדש לאחרונה, לאחר מספר שינויים קלים, פחות-או-יותר. ולמי שלא היה כאן ואין לו מושג במה מדובר, נזכיר רק כי מדובר בבן קט המידות (יחסית) למשפחת אייקוני השטח הצעירה (יחסית) שהגיעה מארה"ב. אגב, כעת הוא אינו מגיע אלינו מאמריקה, אלא דווקא מפס הייצור החדש בדרום אפריקה, עם תקינה אירופית ומנוע שגדל והתחזק מעט (3.7 ליטר, 242 כ"ס). אה, ועוד עניין קטן. חידוש נוסף וחשוב למדי מתייחס לגרסת הגימור הבסיסית, שמציעה לנו האמר במחיר קרוב למתחריו החשובים (330,000 שקל), תמורת ויתור על קצת ברזל, קצת ניקל וקצת גג נפתח.

יאללה, אקשן

או קיי. שיירה שלמה שכללה שלושה H3 חדשים ושונים רק במעט האחד מהשני, אחד H2 SUT (גרסת ה"טנדר", אם לדקדק) ושני איסוזו D-מקס צעירים לטובת צמיגים חליפיים וכלי עבודה לרוב. הדרך שהחלה על הכביש בתל אביב, המשיכה כך עד צומת שוקת. שם ירדנו לשטח, ממשיכים לכיוון ערד דרך "ציר הגז", לעבר ים המלח. עוד קצת דלק בדרך, והלאה לכיוון ארוחה חטופה בנחל אמציהו. האמת, בשלב הזה רציתי בעיקר לישון, אבל שמחתי לוותר על המנוחה לטובת דהירה מהירה על ציר המערכת בערבה. כמה מהירה? שלוש ספרות מהירה. משם לציר הנפט בואכה אילת, סיפור עצוב של טלטול אברים, וזהו.

לא מדובר היה במבחן לכלים כמובן. אחרי הכל, רכב כביש-שטח מודרני היה שורד את המסע ללא שום בעיה. השאלה היחידה עליה ניסיתי לענות בסיום, הייתה כמה זמן ובעיקר כסף, היה נדרש כדי להתאים את מתחריו של ההאמר לנסיעה כזו. ואל תקלו בכך ראש. האמר H3 מציע היום, מעבר למראה חיצוני שבהחלט ניתן להגדירו כ"שנוי במחלוקת" (זאת אומרת אפשר לאהוב או לשנוא, אי אפשר להתעלם גם אם מאד-מאד רוצים...), לא מעט יכולת שטח בילט-אין.

אם תוותרו לרגע על כל הניקלים בהם מצוידים האמרים-של-בתי-קפה, תגלו מבנה מרכב ייעודי עם זוויות גישה ונטישה טובות מאד, נעילת דיפרנציאל אחורי שאינה סטנדרט אצל חלק מהמתחרים ומערכת בקרת משיכה. מדובר בציוד הכרחי-כמעט לתנועה בשטח קשה, כזה שימנע את הצורך להחליף תדיר פלסטיקים יקרים. עם שדה הראיה המוגבל, פועל יוצא של עיצוב חיצוני "קרבי", תיאלצו להסתדר.

• הכותב עורך את מגזין השטח 4X4.co.il