עוד פלישה ועוד פלישה
ענק המול"ות הגרמני, אקסל שפרינגר, מתכנן להציף את צרפת בצהובון חדש שימכור מיליון עותקים מדי יום. מעניין מה הסנובים צרפתים יחשבו על זה
האיש עצמו, שהלך לעולמו עוד בשנות השמונים, מוכר באירופה כמו"ל של ה"בילד", הצהובון הנפוץ ביותר ביבשת. לנו הוא מוכר יותר כמי שלא התיר כתיבת מילה רעה אחת על ישראל בעשרות היומונים והשבועונים הנמצאים בבעלותו. למרות שהיה קתולי אדוק, ואולי בשל כך, הוא לא הסתיר מעולם את אהבתו לכל דבר יהודי ובסעיפי החוזה של עובדיו הופיע תמיד סעיף שאסר עליהם למתוח בקורת על מדינתנו הקטנה.
עיתון בחמישים סנט
שני עשורים לאחר מותו זוממים ראשי התאגיד הנקרא של שמו לנער את הקיוסק הצרפתי המאובן ולהציף את המדינה בגרסה הצרפתית של ה"בילד", שעתידה להימכר במיליון עותקים ביום. לשם כך ישקיע התאגיד 120 מליון יורו בשלוש השנים הקרובות, יעסיק 300 עיתונאים וימכור כל גיליון במחיר המצחיק של 50 סנט.
השאלה היא האם הצרפתים יקנו את הסמרטוטון החדש. הרי העיתונות הכתובה בצרפת נמצאת בירידה מתמדת: ה"לה מונד" כבר היה על סף סגירה וה"ליברסיון" מונשם הנשמה מלאכותית בכספה של משפחת רוטשילד. הגרמנים סבורים כי שכניהם מעבר לגבול לא יוכלו לעמוד בפיתוי. לצרפת, שלא כבריטניה, אין ממש "תרבות טבלואידית", והאינטלקטואלים שלה אינם מחמיצים הזדמנות להביע סלידה מכל מה שה"סאן" מייצג. הפריסאים לא שכחו עדיין כיצד כינה הצהובון הבריטי את ז'אק שיראק "תולעת" כשסרב לצאת למלחמה בעיראק ועוד העיז בחוצפתו להפיץ את העיתון ליד "שער הניצחון".
מה רע בסקס?
והיא הנותנת. מנהליו הצרפתים של המוצר החדש סבורים כי העיתונים הצרפתים לוקחים את עצמם ברצינות גדולה מדי, והימנעותם מעיסוק בסקס, למשל, היא שתרמה להתדרדרותם. בעיתון החדש – חסר השם לפי שעה - אמנם לא יופיעו ציצים כמקובל ב"בילד" וב"סאן", אבל הוא יהיה קליל ומפתה. הם עצמם יודעים כי המלאכה לא תהיה קלה. חוקי צנעת פרט בצרפת הם חוקים דרקונים, ועל הפצת העיתונים מופקד סינדיקט מיליטנטי שינסה לבעוט בשחקן החדש מיד עם עלייתו למגרש.
מה בכל זאת יכתוב הזבלון הבא עלינו לטובה? הנה ההצעה שלי לגיליון הראשון. היא קשורה לארבע נשים מפורסמות: סגולין רויאל, אריאל דומבאסל, שרלוט רמפלינג וג'יין בירקין. הראשונה מועמדת לנשיאות, השנייה נשואה לפילוסוף ברנארד אנרי לוי, השלישית שחקנית וגם הרביעית. ולכולן יש דבר אחד במשותף - כל הארבע מצויות בשנות החמישים והששים לחייהן והפכו זה מכבר לסמל מין בצרפת הידועה בסגידתה לאל הנעורים.
פרגיות צעירות זה אאוט
הגברת לוי, למשל, הצטלמה לפני שבועיים לשבועון "פאריס מאץ'" כשרק חוט כסף דקיק מכסה את אזור חלציה. אריאל לוי אינה רק אשתו של, היא גם אמנית בזכות עצמה, אבל מעריציה רואים בה חתולת מין שהולכת ומשתבחת עם הגיל כמו יין מעמק הלואר. גם האחרות לא טומנות ידן בצלחת. סגולין רויאל כבר הצטלמה על החוף בביקיני וג'יין בירקין, בת זוגתו לשעבר של סרז' גנסבורג, מופיעה מידי פעם בתנוחות מגרות בשלל מגזינים, והיא חלק בלתי נפרד מגלריית הנשים המופיעות בחלומותיהם הרטובים של הגברים הצרפתים. שרלוט רמפלינג חקוקה עדיין בזיכרוננו כמי שהצטלמה עירום וערייה עבור הצלם המנוח הלמוט ניוטון עוד בשנות השבעים, ונחשבה אז לאישה הסקסית ביותר בעולם. היום היא נשואה לגבר שצעיר ממנה בעשור ולעת בלותה זוכה לעדנה.
מדובר בתופעה רווחת. העיתונים והאתרים מלאים במודעות שבהן גברים צעירים מבקשים למלא את חיי האהבה הריקניים שלהם בדמויות אימהיות. תם זמנן של הפרגיות הצעירות והגיעה שעתן של בעלות הכרבולות השמוטות. הפנים חרושי הקמטים הפכו שם נרדף לחכמה, בינה וליבידו. הביתה נערות מכרכרות, קדימה מטרוניות מכובדות.
קשה לדעת אם הגרמנים יאמצו את הרעיון הזה. מה שבטוח, ה"בילד" החדש יצטרך לעבוד קשה על הצרפתים, ששכחו עיתון עסיסי מהו. מעניין אם גם הפלישה הגרמנית הזאת תצליח ותזכה לשיתוף פעולה של המקומיים.
