מיני קופר - מה חדש פה?

אתם בוודאי זוכרים איזו סערה חוללה המיני החדשה כאשר הוצגה ב-2000 בתערוכת פאריז. ואיזה תור סקרנים משכה אחריה כאשר נחתה אצלנו. עד היום, בעיקר בגלל מדיניות מחירים שקשה להסביר, היא עדיין מסובבת ראשים מכיוון שהיא כה נדירה. והמיני במבחן, זו שעברה כבר מתיחת פנים? לעזאזל, אפילו אני מתקשה להבדיל בינה לקודמתה. כן, ב.מ.וו טוענת שמיני חייבת להיראות מיני, אך מבטיחה שהחליפה כל חלק חיצוני וכי החדשה ארוכה במספר מילימטרים. היא גם מספרת שמתחת לעור הרוב שונה, מתעקשת שזו מכונית חדשה ולא מקצה שיפורים. נו, באמת.

פתיחת דלתות קשה מדי, מגלה סיפור דומה בתא נוסעים. הוא מחודש מהותית, אבל הולך בדיוק, אבל בדיוק, בקווים של קודמו. כלומר מד סל"ד קטן מאחורי ההגה, מד מהירות עגול וענק במרכז, ומתגי "ספיטפייר 1945" מתחתיו. כאילו זהו ה-DNA המחייב של המיני.

אני צריך לשלוף תמונות מהעבר כדי להיזכר שאכן הרבה מאוד דברים השתנו, מתפעול מערכות שמע ומיזוג, ועד פתיחת תא כפפות ומשענת בין מושבים. והכל בפירוש הרבה יותר איכותי לתפעול ומגע, ונעים לעין. מי שלא השתנתה היא האווירה המאוד-מיוחדת שעדיין קיימת במכונית הזו. כזו שמחפה על הנדסת אנוש מבלבלת פה ושם (למשל מערכת אוורור, או שמע) ומוסיפה גם תפעול מעצבן למגבים ואיתות. אגב, מאכזב לגלות שבמכונית כה יקרה אין בקרת אקלים.  

אלכס איסיגוניס, שתכנן את המיני המקורית, שאף לייצר מקסימום חלל פנים במינימום גודל חיצוני. הוא בוודאי היה מזדעזע גם מהדור השני למיני החדשה. ממש כמו בעבר, למרות שחיצונית היא כלל לא קטנה, המרחב הפנימי מצומצם, ומתאים מאחור לילדים בלבד. וכן, הוא מוגבל לשניים וגובל בתא מטען ננסי.

יש מנוע

השינוי הגדול שעברה המיני החדשה נמצא בחרטום, עם יחידת כוח חדשה שפותחה על-ידי הגרמנים בשיתוף עם פיז'ו-סיטרואן. המנוע הזה מחליף יחידת כוח מאד לא מרנינה שיוצרה בשיתוף עם קרייזלר. בקופר מדובר ב-1.6 ליטר שמייצרת 120 כ"ס ומשודכת כאן לתיבת שישה הילוכים אוטומטית. מדובר במנוע מתקדם יותר עליו הייתה אחראית ב.מ.וו וכזה שמבטיח להיות גם חסכוני יותר: עם צריכת דלק שנעה בין 8.7 תחת עומס ל-11 ק"מ לליטר הוא גם מקיים.

מיני קופר (צילומים: אלי שאולי)

כבר מרגע ההתנעה השיפור ברור. מול טרטור רועש ולגמרי לא מחמיא, יש כעת נהמה נעימה לאוזן. המנוע החדש, בייחוד בשילוב תיבה אוטומטית, אינו שקט במיוחד, אבל הצליל שהוא משמיע מזכיר את יחידות הכוח של ב.מ.וו. ממש כמו תפעול התיבה במצב הידני. יש גם מנופים על ההגה שפועלים בצורת דחיפה (הורדה) ומשיכה (העלאה) אבל הם לא נוחים במיוחד. התיבה עצמה שופרה מהותית ונעה היטב בין ההילוכים.

אני לוחץ על המצערת ומחייך. הקופר אינה חורכת אספלט, אבל איכשהו, תגובות מדויקות למצערת ולתיבה, יחד עם פס הקול, מביאים תחושה נמרצת, זריזה ובעיקר מהנה שיוצרת אשליה הרבה יותר מהירה ממה שהיא באמת. והאשליה הזו ממשיכה גם בסעיף ההתנהגות, עם תגובות מהירות כברק. נגיעה קלה בהגה והיא משנה כיוון במהירות ובנחישות כמעט חסרי תחרות. ההגה המהיר הופך כל נסיעה לחוויה, אפילו בעיר. ולא פעם אתה מרגיש כאילו הנך חלק מהג'וב האיטלקי. בראבו.

מחוץ לעיר מתחלפת העצבנות בתחושה מדויקת, וההגה אינו מרגיש מהיר מדי אלא נכון ומצוין. המיני תוקפת פניות באופן מהנה ביותר, נחוש, מדויק ומלא טמפרמנט ושמחה. לפרקים ניתן אפילו לשכוח שהיא נועלת צמיגים צרים יחסית 175-65-15 לעידן הנוכחי, ליומרה ולמחיר. עד כדי כך טובה השלדה. פעולת המתלים, כך נראה לנו, הרמונית יותר מבעבר והמיני מסתדרת טוב יותר עם גלים ושיבושים, הן בנהיגה מהירה, הן בעיר. למרות כיול נוקשה היא מרגישה נוחה מבעבר. הבלמים שהרשימו אותנו בתחילת הדרך, אבדו תחת עומס אפקטיביות, באופן מאכזב.

הקסם נותר

חדשה-חדשה או חדשה-ישנה? מתיחת פנים או שינוי גדול? הכל נכון. אבל מה שבאמת חשוב הוא שהמיני לא איבדה טיפה משמחת החיים, מהאופי המקורי בעולם רכב מודרני. בסוף היום אי אפשר שלא להמשיך ולאהוב את המיני, אולי אפילו יותר מתמיד.

אבל בדיוק באותה מידה, אי אפשר לקבל תג-מחיר שנותר מופרז באופן צורם ביותר. כזה שיותיר את המיני נדירה בתל-אביב למרות שהיא כה-פופולארית בלונדון, פאריז, ברצלונה או רומא. 198,000 שקל פחות 200 למיני לקופר 1.6 אוטומטית. תגידו, מישהו שם התבלבל?