יום רביעי הגדול
בזמן שאתם מעבירים עוד יום בחיים שלכם, למעריצים של "אינקיובס" דופק הלב ורועדות הידיים. הערב הלהקה המצליחה תופיע בישראל בפני 4,000 איש מאושרים
מצד אחד, חבל ש"אינקיובס", שמכרה מיליוני אלבומים בארצות-הברית וברחבי העולם, תופיע באולם שמכיל פחות מ-4,000 צופים, בעוד שהיא יכולה הייתה למלא פארק או שניים. אבל מצד שני, יצא שבסופו של דבר הרווחנו הופעה אינטימית ומיוחדת, עליה ספסרים בלונדון היו מבקשים לפחות 150 לירות שטרלינג.
כבר כמה שנים טובות שהלהקה מככבת בפסקול החיים של הרבה מאוד צעירים ישראלים. גל ההערצה הראשון סביב "אינקיובס" הגיע לאחר צאתו של של האלבום השני של הלהקה ב-1997, “S.C.I.E.N.C.E”, שהכניס את הלהקה לשוק העולמי. שנתיים אחר-כך, עם יציאתו של האלבום “Make Yourself”, הגיע הגל השני שהיה הרבה יותר מאסיבי. זאת בזכות הצלחת הלהקה גם ב-MTV עם קליפים לשירים חדשים, שמתוכם בלט "Drive", ששודר שוב ושוב ושוב והפך להמנון בקרב המעריצים בעולם, ובמיוחד בקרב המעריצות, שפגשו את האליל החדש שלהן, סולן הלהקה, ברנדון בויד.
לקראת ההופעה הערב (ד') נרשמת תכונה בקרב המעריצים בישראל. "גיליתי את הלהקה במקרה כשראיתי קליפ שלהם", מספרת אסתי, מעריצה בת 24 מרחובות, "התחלתי לחפש קצת את המוזיקה שלהם, וזה במהרה הוביל אותי לקנות את כל האלבומים שלהם. אני מאמינה שאם הם לא היו קיימים, אז בכלל לא הייתי מתחברת ללהקות אחרות בסגנון שלהם. 'אינקיובס' ממש פתחו לי את האוזן לסגנון הזה. אני גם עוסקת במוזיקה ושרה, והמוזיקה והטקסטים שלהם נותנים לי המון השראה. לפני ששמעתי שהם מגיעים לישראל, ידעתי שהם הולכים להגיע לאירופה ותכננתי לנסוע לראות הופעה שלהם, מעולם לא חשבתי שהם יגיעו לכאן, אבל כנראה שעכשיו אני אוותר על הנסיעה".
לא דומה לשום דבר אחר
גם כותב מילים אלה הוא חסיד גדול של הלהקה: כשהאזנתי ל"סאיינס" בפעם הראשונה ידעתי שיש בשירים האלה משהו ייחודי - קצת כמו "Faith No More" או "Mr.Bungle", אבל בכל זאת שונה. מקצבי הפ'אנק המהירים, הקולות הברורים, הבחירה בסאונד הלא צלול, הסקראטצ'ים מהפטיפון, הדיסטורשנים והטקסטים השנונים – כל אלה הבטיחו משהו שאולי לא פורץ גבולות, אבל בכל זאת לא דומה לשום דבר אחר.
"התחלתי לשמוע אותם לפני שמונה שנים ופשוט התמכרתי למוזיקה", מספר אביב, בן 23, מרמת השרון, "אחרי שיצא האלבום 'Make Yourself', אז כולם התחילו להכיר אותם בגלל הסינגלים המצליחים, וזה קצת ביעס אותי, כי לפני כן הרגשתי שאני מקשיב לשירים די אקסקלוסיביים ואף אחד מסביבי לא אהב את המוזיקה. חבל שהם מופיעים במקום כמו ההאנגר, כל כך הרבה אנשים שאני מכיר מחפשים עד עכשיו כרטיסים".
הלהקה מככבת גם בחייו של קימל, 25, סולן להקת הפאנק רוק הישראלית "Got No Shame": "כשהייתי חייל הוצבתי בחברון והמצב היה על הפנים", הוא מספר, "היינו צריכים לשמור על ציר בכביש ולא היו מקומות לבנות בסיסים, אז צה"ל היה משכיר מרפסות של בתים מתושבים ואנחנו היינו ישנים שבעה חבר'ה במרפסת מתחת לשלג הקפוא. בדיוק באותו הזמן חברה שלי אמרה לי שנמאס לה מחבר קרבי שלא חוזר הביתה והחליטה לסיים את הקשר. הגיע סוף שבוע והתחננתי למפקד שלי שייתן לי לצאת הביתה כדי לראות את חברה שלי. למרות שלא היה מגיע לי לצאת, התחננתי אליו, אבל זה לא עבד. באותו סוף השבוע גם יצא האלבום 'Morning View' של 'אינקיובס'. הסמל שלי יצא באותו יום הביתה וביקשתי ממנו שוב ושוב שיקנה לי את הדיסק. ואז ביום ראשון הוא הגיע. באותה תקופה הייתי גמור, החברה כמובן עזבה ונשארנו תקועים בחברון. אבל מאותו הרגע שמעתי את הדיסק עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בלי להפסיק, כל הזמן עם הייתי עם אוזניות על האוזניים. אני חושב ששמעתי אותו יותר מאלף פעמים רק באותו השבוע. במין צירוף מקרים שכזה, הרבה מהמילים בדיסק דיברנו על פרידות והתחברו לכל מה שעבר אליי. אם לא היה לי אז את הדיסק הזה, אני לא יודע מה היה קורה".
