לא בשמיים

פרוייקט השבת חיות בר מתקיים זו השנה השלישית בחוות איקלום מיוחדת שהוקמה למטרה זו באיזור נחל קצב ונועדה להוות תחנת מעבר אחרונה לבעלי חיים, לפני השבתם המיוחלת לטבע. במהלך תקופה של חודשיים עד שלושה חודשים, מסתגלים ראמים לבנים ויענים אדומי צוואר למגורים בשטח מגודר בן 200 מטרים וזאת במטרה שיכירו את הסביבה החדשה, יחושו את תנאי מזג האוויר ואף יתרגלו לנוף סביבם.

השנה נמצאים במכלאת האיקלום שהוקמה בשטח הפתוח, שבעה ראמים לבנים (ראם ערבי) וחמישה יענים מתת-הזן האתיופי, כאשר לכל בעל חיים יש אופי הסתגלות שונה לתנאים במקום. השבות הראמים החלו כבר בסוף שנות התשעים באיזור הערבה הצפונית, נחל פארן, בארות עדה ובשנתיים האחרונות באיזור נחל קצב. כיום ההערכות הן כי עד כה הושבו לטבע במסגרת הפרוייקט עשרה ראמים.

גיבושון לראמים לפני השחרור לטבע (צילום: לע"מ)

כיצד מתבצע בפועל תהליך ההשבה? "אנחנו למעשה מגדלים את הראמים בחי-בר יטבתה כדי לאפשר להם רבייה ותזונה טובה. לקראת כל השבה לטבע אנו מבצעים תצפית ראשונית כדי לנסות ולראות האם ישנם פרטים שיתאימו לחיות בעדר המיועד לשחרור", אומר ל-ynet גיל עברון, פקח נחלים גדולים ברשות הטבע והגנים. "פרטים שיש בהם נקבה וזכר דומיננטים עדיפים, אך הפעם החלטנו לקחת רק נקבה דומיננטית שתהיה מסוגלת להוביל את העדר. חשוב לנו לוודא שכל הראמים מסתדרים זה עם זה, כך שנוכל להיות בטוחים יותר כי העדר ילך באותו איזור ולא יתפזר בשטח".

בהשבות הקודמות היו ראמים בוגרים בעיקר, אך מצב האוכלוסיה כיום בחי-בר מאפשר להשיב כיום גם ראמים צעירים ומתבגרים. התוספת החדשה השנה הגיעה בדמות שתי נקבות ראם מגן החיות התנ"כי בירושלים. לאחר שנבחרו הראמים, יוצמד לגופם משדר בשלב העברתם מהחי-בר למכלאת האיקלום, על מנת שניתן יהיה לעקוב אחריהם בהמשך התהליך. "זה כמו גיבושון נוסף בתוך החבורה הקטנה במכלאה, שלמעשה מופרדת מהעדר המקורי", מוסיף עברון.

הפיילוט של היענים

בעוד שבתחום השבת הראמים יש למתפעלי הפרוייקט ניסיון רב יחסית, השבת יענים לטבע היא סיפור שונה לגמרי. לדברי עברון זו הפעם השנייה בה מתבצע מעין "פיילוט" להשבת יענים מתת-הזן האתיופי, דבר שכמעט ולא נעשה בעבר בעולם עם המין המדובר. "אין לנו היכן לשאוב אינפורמציה בנושא והלקחים של השחרור הנוכחי נובעים מהטעויות של השנה שעברה", הוא מתוודה. חוסר ההצלחה של פרוייקט השבת היענים בשנה שעברה נבע להערכתו מגילם הצעיר של היענים.  

"הפרטים שהגיעו היו צעירים בני שנה, כאשר רק בגיל שנתיים הם מגיעים לבגרות מינית. הזכרים באותה תקופה מתחילים להתמודד על טריטוריות ועל נקבות. הרבייה מתחילה ואם הדברים יסתדרו כמו שאנו מקווים, הם אמורים להתקבע לאיזור מסויים על מנת להביא דור חדש. הזכר יתפוס טריטוריה והנקבות יטילו למענו ביצים", מוסיף עברון. בשנה שעברה לאחר שהגדרות נפתחו והיענים יצאו לחופשי, בתחילה הם צעדו כלהקה מגובשת, אך עם הזמן החלו להתפזר ולהתרחק זה מזה. "הם הלכו קילומטרים על גבי קילומטרים, מבלי להתקבע לאיזור מסויים. פשוט חרשו את ישראל לרוחבה והלכו מרחקים גדולים מדי יום". לדבריו הפעם הרכב היענים צומצם ומונה שני זכרים ושלוש נקבות בלבד.

"תהליך ההכנת היענים לשיבה לטבע הוא מסובך ומורכב, מאחר והם מוחתמים בקלות לבני האדם. אם אני אאכיל יען הוא יהפוך לחבר טוב שלי וגם יאכל לי מכף היד", מגלה עברון. "צריך לגדל אותם מרגע הבקיעה ועד לבגרות ללא מגע יד אדם. ההאכלה תתבצע מעבר לפרגוד או מסך וכל שלב צריך להיות ניטרלי מבני אדם. אני שמח לבשר כי הצלחנו להשיג תוצאה די טובה עם היענים שגודלו בצורה זו וניתן לראות שוני גדול בין היענים המוחתמות לנוכחיים. הם פשוט לא מתקרבים אלינו ומפחדים וזהו מצב אידיאלי כדי לשרוד לבד בטבע".

המכלאה מאויישת באופן קבוע בשומר שנמצא מרגע בנייתה בשטח הפתוח ועד לאחרון העמודים המוצאים מהשטח. אל השומר מצטרף גם כלב שמירה מיומן, המורגל לעבודה עם בעלי חיים שתפקידו למנוע זאבים וטורפים נוספים לפגוע בראמים וביענים. "בתוך המכלאה זו לא בעיה לטרוף ואין לבעלי החיים יכולת להימלט", אומר עברון ומדגיש כי השומר דואג להעניק מזון ומים לדיירי ושם לב למתרחש במהלך שהותם במקום.

המכלאה נושקת לשטחי אש צבאיים שונים ובעלי החיים שהובאו אליה, גדלו בחי-בר בתנאים שקטים ואינם מורגלים לרעשי הכלים הצבאיים באיזור. "הראמים היו במתח, אבל היענים גילו לחץ גדול מאוד. טיסות האימונים של חיל האוויר פשוט הטריפו אותם ואחת מהן פשוט לא עמדה בלחץ הנפשי", מספר עברון. "ברגע שמטוס חלף מעל בגובה נמוך, היא פשוט החלה לרוץ אחוזת אמוק וקפצה על הגדר, נפצעה והתיישבה במקומה".

אמא'לה! מטוס! (צילום: ויז'ואל)

החשש הגדול ביותר של המטפלים היה כי היען תסבול מניוון שרירים עקב חוסר בזרימת דם לרגליה. בנוסף לכך, שריריה ננעלו והיא סירבה לקום. אנשי החי-בר הוזעקו למקום. "הבאנו אותה בחזרה אלינו להמשך טיפול וכיום היא כבר התאוששה וחזרה לעמוד" אומרת ל-ynet ליאת הנסון, ביולוגית בשמורת החי-בר ביטבתה. "לאחר יומיים העברנו נקבה אחרת למכלאה וגם אותה הפחידו הרעשים באיזור. יום וחצי אחרי שהיא הגיעה למקום, כבר קפצה מעל הגדר וברחה. חלפו שעות רבות עד שהצלחנו לאתר אותה באמצעות המשדר שהוצמד אליה. לא נראה לי שהיא תוחזר שוב לשם".

עברון מציין כי בין חיל האוויר ורשות הטבע והגנים קיים קשר רציף וטוב. "לאחר שבדקנו את מפת האיזור, החלטנו להציע לחיל האוויר להרחיב את "שטח" החווה ב-500 מטרים לכל כיוון וכ-1,000 רגל לערך כלפי מעלה, במטרה לקבוע תחום נקי יחסית מטיסות". רשות הטבע והגנים יצרו קשר עם חיל האוויר באותו סוף השבוע וביום ראשון שאחריו כבר חיכתה להם הפתעה נמוכת דציבלים. "העובדה שהבקשה שלנו יושמה במהירות וחיל האוויר התחשב ברצונותינו וברגישות בעלי החיים, שימחה אותנו מאוד ותעזור רבות להצלחת הפרוייקט". 

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "לאור פנייה של רשות שמורות הטבע והגנים, החליט מפקד הטייסת המתאמנת ומפקד בסיס עובדה, להענות לבקשה. נבחנו מספר חלופות ואכן נמצאה חלופה ראוייה שאינה פוגעת במתאר האימון של הטייסת ואינה מפריעה לבעלי החיים. חיל האוויר עשה ויעשה כל מאמץ לשמירת הסביבה וליצירת דו קיום בין המשימות הצבאיות לשגרת החיים האזרחית".