מה, לכל העצים והרוחות, עושה יערן בבוקר?

תשוקה. נדיר כל-כך לפגוש באדם מלא בתשוקה למושא עבודתו, אדם שלא ברור בדיוק היכן נגמרת פרנסתו והיכן מתחיל הוא עצמו. כזהו יוסי קרני, 25 שנה בקרן קימת, מתוכן 24 שנים בתפקיד יערן. "תמיד נמשכתי לעבודה בחוץ, ולמזלי הצלחתי", הוא מחייך חיוך ענקי. בעשור האחרון הוא משמש כיערן הראשי של יער ביריה, מתרוצץ בין החלקות, מעביר יד מלטפת על הגזעים, צופה בצמרות, בודק שמזיקים לא חיבלו בעצים האהובים עליו ובעיקר חושב קדימה, על השתילים החדשים הניטעים במקום.

"כשאתה נוסע ורואה יערות שנטעת זה הסיפוק הכי גדול שיכול להיות", הוא אומר ומצביע על העצים החולפים מבעד לחלונות המכונית. תוך כדי נסיעה הוא מספר על הארזים, מתאר את החלקה האהובה עליו ונזכר בכוויות שהותירו על עורו שריפות המלחמה האחרונה. אם רק היה יכול היה מסיע אותנו בכל שבילי היער, 'משוויץ' בכל עץ ועץ. אבל אנחנו הכרחנו אותו לעצור כדי שנוכל לשוחח בין העצים. רצינו לראות - ולתעד - מה, לכל העצים והרוחות עושה יערן כשהוא קם בבוקר?

קרני הוא המרואיין המושלם, משאת נפשו של כל עיתונאי. גם אם הייתי בודה מדמיוני תשובות לשאלות שהכנתי עבורו, לא הייתי יכול להמציא הסברים מרגשים יותר מאלו שסיפק. "הצליל שאני הכי אוהב?", הוא מהרהר אלפית השנייה, "הצליל שאני הכי אוהב הוא קולה של הרוח שחולפת בצמרות העצים. אתה שומע?", הוא מתעכב לרגע, אוזניו מנסות לגמוע את איוושת מחטי האורנים. "והריח האהוב

עליי?", כאן אין צורך להשתהות אפילו אלפית השנייה, "זהו הריח של האדמה אחרי הגשם הראשון. זה ריח שאי-אפשר להחליף, הוא פשוט עושה לי משהו".

בני משפחתו של קרני חולקים עימו את אהבתו הגדולה. את ילדיו גידל ביערות, ועד היום הוא משוטט עימם ועם נכדיו בינות לעצים בסופי השבוע. בתו, הזמרת מיקה קרני אפילו שיתפה פעולה עם קק"ל, ולמילים שכתב בנזוגה מיקי שביב הלחינה שיר בשם "הבטחה" - המלווה את פעילות הקרן. "השיר הזה מרגש אותי בכל פעם מחדש", מודה יוסי תוך כדי סיבוב נוסף בין העצים.

על הדרואידים, כוהני הטבע הקלטיים, אמרו שחיבתם לעצים היתה גדולה עד-כדי-כך שלעתים קשה היה להבחין בין הירוקים התמירים לבני האנוש המטפלים בהם. כזו היתה ההרגשה שההיכרות עם קרני סיפקה לנו. כשהעביר את ידו על אחד הגזעים, היינו משוכנעים שתכף העץ ישגר ענף וילטף אותו בחזרה. "אני לא יכול לדמיין את עצמי מאחורי מחשב, יושב במשרד כל היום", קרני צוחק. "גם כשאני צריך למלא דו"חות בסוף החודש אני יושב שעה-שעתיים וממהר לצאת החוצה. הטבע פשוט קורא לי".