כה עבש הוא הסיטקום
מילא בעיית האמינות והגגים הילדותיים, אבל "עד המוות" היא פשוט סיטקום אנכרוניסטי משעמם ולא מצחיק. רשת "פוקס" יורה עוד ירייה בז'אנר החולה
לא ברור כיצד בעידן שאחרי סיינפלד, בדמדומיה של תקופה שהולידה סיטקומים חדשניים ומתוחכמים כמו "תרגיע" ו"משפחה בהפרעה", ובזמן שהוכרז כי הז'אנר מפרפר פרפורים אחרונים (אולי) של גסיסה, נותן הציבור האמריקאי יד להישארותו באוויר של סיטקום דלוח כל כך כמו "עד המוות".
ב"עד המוות" מתואר סיפור ידידותם של שני זוגות נשואים. אתמול (ב') שודר הפרק השני בעונה העד כה יחידה של הסדרה. זוג צעיר שזה עתה נישא עובר לגור בסמיכות לזוג שנשוי כבר 8,743 ימים (כלומר כמעט 24 שנים). בראד גארט (רוברט ברון ב"כולם אוהבים את ריימונד") וג'ואלי פישר ("אלן" ואחותה של קארי פישר) מגלמים את הזוג המבוגר. אדי קיי תומאס (פינץ' ב"אמריקן פאי") וקאט פוסטר משחקים בתפקיד הזוג הצעיר. אלה מנוסים ומפוכחים, ואלה אידיאליסטים ואופטימיים. בעיית אמינות קלה (איזה זוג ותיק היה מתקנא בזוג הצעיר והפסטלי הזה?) וכמה גגים ילדותיים (שם המשפחה של הבעל הצעיר הוא וודקוק) לא הורסים סדרה. הבעיה העיקרית של הסיטקום הזה היא שעקב אנכרוניותו הוא לא מצחיק בכלל.
אם בראד גראט, הכוכב שלה, לא היה נראה מעט מבוגר יותר מהדמות שגילם ב"כולם אוהבים את ריימונד", יכולנו לטעות שהשנה היא 1970. ואם רשתות מתחרות לא היו משדרות מולו בארה"ב את "שמי הוא ארל" ו"המשרד" ניתן היה לחשוד שאמריקה נמצאת בדרכה לאבד את סיטקומיה לדעת. ומצבם הרי עגום ממילא. "עד המוות" בהחלט דומה מאוד לכמה סיטקומים שהושלכו על המסך בשנתיים האחרונות וכולם נורא דומים לסיטקומים שיכלו להיות פופולריים גם לפני 20 ואפילו 40 שנה, מינוס כמה גסויות פה ושם.
כה עבש הוא הסיטקום הנ"ל - פלא שאינו דובר צרפתית ומשווק כגבינה. כה מרות הן הדמויות הבוגרות שאפשר להשוותן להוריו המבוגרים בהרבה של ריימונד, ללא הציניות האינהרנטית וגורם ההתחבבות. מילא עלילות הפרקים המוכרות והמשומשות, התחושה כשצופים בסיטקום הזה היא שניתן היה לצפות את הבדיחות שהדמויות פולטות עוד לפני שנכתבו. בימי הפרעונים כנראה.
כך, רשת "פוקס" יורה עוד ירייה בז'אנר החולה. המטרה? עד המוות, כנראה. הרשת שהעזה להשאיר באוויר במשך שנים את "נשואים פלוס" החתרני, מבצעת כעת חתירה לאחור עם סיטקומים מיושנים. למה לה? כי אמריקה מחבקת אותם. אחרי שהתנסו בתחום המתעתע ורב הסיכונים של סיטקומים נועזים עם פניות חדות בדרכים לא ידועות, הרשתות נוטות כעת להתכנס לפינה בטוחה וליצור משהו חמים ומוכר.
למצער, כשרונו של גארט, שמצחיק גם כשהוא עומד ועושה כלום בגלל פני הדובי שלו וגובהו הרב, הולך כאן לאיבוד. אבל זו אשמתו שלו - כי הוא מפיק את הדבר הזה. לא פלא אם כך, שהסדרה מצאה מפלט בחיקו של ערוץ 3 בגרסתו הyesניקית: yes סטארס 3. שם המותג "ערוץ 3" קולקל כל כך, עד שהפך למשכנן המנומנם של סדרות מהצד היותר חיוור וסתמי של הספקטרום. לאלה שמבקשים לשמר את זכרו של רוברט ברון, לאלה שאינם אופטימיים לגבי שיפור בהמשך הדרך, לאלה שאוהבים את הטלוויזיה שלהם חיה: אל תחכו "עד המוות". ברחו!
