מלאכת החיים

זו תעודת עניות לתיאטרון הישראלי שהמחזה "זה הים הגדול" של המחזאי זוכה פרס ישראל יוסף בר יוסף, שנכתב לפני עשור כמעט, מועלה רק עכשיו על במה בארץ, כמעט ארבע שנים אחרי הבכורה העולמית שלו שנערכה בקייב. לפחות אפשר לשמוח שכעת הצליחו בתיאטרון הקאמרי להעמיד הפקה שעושה צדק ומגלה את העוצמה והיופי שהטמונים בטקסט הפיוטי הזה.

המחזה מטפל בזוג חרדי שעובר מירושלים לתל אביב ב־‭,1950‬ ומגלה שהחופש הגדול של החיים בעיר הליברלית על שפת הים יכול גם להוביל לבלבול ושברון לב. הבעל נח, עורך דין שהתפקר, הולך ומתמכר לחיים התחרותיים וגם מוצא אהבה חדשה מחוץ לבית. אשתו פנינה, שנשארה קשורה לדת אף שניסתה להשתנות למענו, לא מסוגלת לוותר על אהבתו, מה שמוביל לסוף הטראגי שחוזר לים הגדול. דווקא בעולם החילוני הפרוץ והחופשי, שבו הדמויות חופשיות לכאורה לממש עצמן, הן הולכות לאיבוד בים התשוקה והחיפוש אחרי האושר האישי.

הבמאית דדי ברון העמידה הצגה עדינה ויפה, שיש בה איזון נאה בין הריאליסטי למסוגנן, בעזרת עבודה תנועתית מרשימה מאוד שעיצב יחזקאל לזרוב, שגם משחק בצורה משכנעת בתפקיד הראשי, ומביא לבמה עומק רגשי וקסם כובש.

לצידו מגישה מיכל בלנקשטיין ביצוע מאופק, מעורר הזדהות וכואב, בתור אשתו החסודה. לצידם בולטים הלנה ירלובה ומיכאל טפליצקי, כזוג פרטיזנים רוסים לשעבר, שחייהם מתערבבים בחיי הזוג הראשי. עוד ראויים לציון יניב ביטון, מירה עווד, נדב אסולין ויניב טפר, בתפקיד אילם קטן ומיוחד.

התוצאה הסופית היא הצגה אנושית וחכמה, פיוטית ונוגעת ללב, שמצדיקה בענק את המעמד של בר יוסף כאחד מבכירי המחזאים בארץ, גם אם התיאטרונים שלנו מעדיפים להתעלם רב הזמן מיצירתו.