מותחים את הגבול

בימים בהם הקומוניזם שלט בגוש מדינות מזרח אירופה והמערב הוסתר היטב מאחורי מסך הברזל, בדלנות היתה מילת מפתח בתחומי החברה והתרבות ברוסיה הסובייטית. אופנות ומגמות באמנות שנולדו במערב היו מחוץ לתחומי המדינה המסוגרת והמכונסת בעצמה. בהיעדר השפעות מבחוץ התמקדה להקת בלט קירוב מסנט פטרבורג, כמו להקות אחרות, בשורשיה ההיסטוריים שנטועים עמוק בבלט הקלאסי, חיזקה ושיכללה את סגנונה המובהק והפכה ללהקה המובילה בתחומה. עם קריסתו של מסך הברזל ונפילת החומה, חזרה סנט פטרבורג להיות עיר אירופית קוסמופוליטית לכל דבר. להקת הבלט, הפועלת לצדו של בית האופרה מרינסקי, פתחה את שעריה בתהליך איטי אך מתעקש ליצירה מערבית ניאו קלאסית עם השפעות מודרניות. הרעב, שנוצר כתוצאה מהבידוד, ביקש לבוא על סיפוקו. כתוצאה מכך נולדו שיתופי פעולה עם יוצרים מובילים בהם ג'ורג' בלנשיין וויליאם פורסיית.

"באמצע - מעט מורם" מיצירות הדגל של פורסיית

אמש (ג') העלתה להקת הבלט קירוב במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ערב עוצר נשימה ומרחיב אופקים מיצירותיו של פורסיית. הבחירה להציג ערב שלם מיצירותיו של פורסיית, מעמודי התווך של יצירת המחול המודרנית, אינה מובנת מאליה כשמדובר בלהקה שרקדניה מתורגלים מינקות לרקוד בשפת הבלט הקלאסי. את התכנית, שעלתה בבכורה בקובנט גארדן בלונדון, פתחה יצירתו האלמותית של פורסיית, "סטפטקסט", לרקדנית ושלושה רקדנים. היצירה האבסטרקטית המופלאה הזו מציגה אסופה של מקטעי משפטים תנועתיים ומוזיקליים שכמו התחילו מאמצעם.

בלט קירוב. כוריאוגרפיה מרתקת

פורסיית, שיצר את העבודה בשנת 1985, ניסה לבחון מחדש את תפקיד הבלרינה, את מסורת ה-Pas De Deux ואת גבולות הקומפוזיציה על הסימטריה ושבירת הסימטריה שבה. גם הקהל עומד ביצירה זו למבחן, כשאורות האולם נדלקים וכבים בלי התראה מוקדמת במהלך המופע ומקלפים מהיושבים באולם את אלמוניותם הנינוחה. יקטרינה קונדאורובה, בתפקיד הבלרינה באדום, מהפנטת. קווים נקיים וארוכים, עצמה ואנרגטיות מפתיעה, שליטה פנומנלית בגוף וגמישות אינסופית הופכים את הופעתה לחד פעמית. קונדאורובה מאפילה על הרקדנים שלצדה למרות שמדובר ברקדנים נפלאים, אקספרסיביים וחזקים שמשמשים לה משענת ומאפשרים לה להבליט את איכויותיה. מקטעי הכוריאוגרפיה לרקדנים הגברים מרתקים לא פחות ונותנים דגש למרכז הגוף ולזרועות. 

"הרטט המסחרר של הדייקנות", מחווה לבלנשיין

"בערך סונטה", יצירה מאוחרת יותר שהוצגה בבכורה בשנת 1996, היא רכש חדש יחסית של קירוב ועלתה לראשונה בפסטיבל מרינסקי לפני כשנתיים. התמה המרכזית ביצירה היא מבנה ופירוק מבנה. הרקדן אנדריי איבנוב מהלך לאיטו אל קדמת הבמה בהתאם להוראותיה של במאית בלתי נראית, הוא טרוד בקומבינציה שהוא מבצע ספק לעצמו ספק לבוחן נעלם. התאורה מוצללת, אפורה ולא מחמיאה במיוחד למתרחש. "בערך סונטה" מורכבת מארבעה דואטים שהבולט ביניהם, בביצוע יקטרינה פטינה ואלכסיי נדביגה, מעורר השתהות בזכות הדיוק הרב והיכולות הפיזיות של הרקדנית שנמתחת עד אין קצה, מתקשתת ומעופפת באוויר כמו בניגוד לחוקי הכבידה או מעגלת אגן מעל לאצבע מתוחה בפוינט.

יצירותיו של פורסיית, אין ספק, מונחות על רקדני בלט קירוב נפלא ומותחות את גבולות היכולת שלהם. גם הבחירה ביצירה "הרטט המסחרר של הדייקנות" (1996), היא קפיצה למים עמוקים שרקדני הלהקה עוברים בציונים מזהירים. את היצירה הווירטואוזית והמסחררת הזו, שנהוג לראות בה מחווה לכוריאוגרף ג'ורג' בלנשיין, פותחים הרקדנים ליאוניד סרפנוב וולדימיר שקלרוב, שני סולנים מצטיינים שמביאים לבמה אצילות, רעננות ואנרגיות סוחפות. שלישיית הבנות משובבת ונראה כי ביצירה הזו, שמנסה לטשטש את גבולות הבלט הקלאסי, כולם מרגישים בבית.

את הערב נעלה, כמתבקש, יצירת הדגל של פורסיית "באמצע – מעט מורם" שחוגגת 20 שנה מאז עלתה לראשונה על הבמה. יצירה זו, המבוצעת על ידי מיטב הלהקות בעולם, מתחילה במעין תרגול של קומבינציה למוזיקה הדרמטית של תום וילמס. המתח קיים בין המוזיקה לתנועה ובתוכה דרך קנונים תנועתיים, מבנים אסימטריים וכוריאוגרפיה מרובת שכבות שמתרחשת במקביל. בסופו של יום עבודת הכוריאוגרף חיה בזכות הפרשנות ובמקרה של בלט קירוב, הפרשנות נהדרת. בעוד שלהקת הבלט מסנט פטרבורג ידועה, כמתבקש מלהקת בלט קלאסי, בזכות אחידותה, נפלא לגלות בזכות פורסיית את ייחודיותו של האינדיבידואל בתוך המכלול. קשה לומר מי נהנה יותר אמש במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב – הקהל שבאולם או הרקדנים שעל הבמה. כך או כך ברור מעל לכל ספק שרקדני בלט קירוב עשו את זה שוב, הפעם ברפרטואר מפתיע ומהוקצע שמחמיא ליכולותיהם של הרקדנים וליצירותיו של פורסיית.