שתף קטע נבחר

"גרושתי מסיתה את הילדים נגדי"

כאילו לא די בהקזת הדם ההדדית במאבק הגירושים, לפעמים זה נמשך גם אחרי הפירוד. חסרי הישע - קוראים להם ילדים - משלמים את המחיר מפני שאמם או אביהם (או שני העונשים גם יחד) חסרי אחריות. מדריך מושכל לגרוש מתוסכל

שאלה:

אני גרוש טרי ואב לשני ילדים, בני 10 ו-14. לפי הסכם הגירושים אני אמור לפגוש את ילדיי פעמיים בשבוע ובכל סופשבוע שני.

 

גרושתי עושה הכל כדי לפגוע בקשר שלי עם הילדים. היא קובעת להם חוגים ביום שהם צריכים להיות אצלי, מתקשרת אלי בדקה ה-90 ואומרת שהילד לא רוצה לבוא ושלילדה יש מבחן והיא רוצה ללמוד עם חברה ולישון אצלה, ועוד תירוצים כאלה.

 

הילדים שמחים לבוא אלי, אבל אמם מסיתה אותם. אם המצב יימשך כך, אני עלול לאבד אותם. מה אני יכול לעשות?

 

 

תשובה:

הדבר הטוב ביותר שאב או אם יכולים לעשות למען ילדיהם - זה לאהוב את בן הזוג. אני יודע שהאימרה מחממת-הלב הזאת נשמעת נלעגת כשהתותחים רועמים בבית. אבל אפשר לקוות שההורים ישכילו לפחות לא לשנוא זה את זה בקול רם, אם הם רוצים לחוס על ילדיהם.

 

לפני שאסקור את האפשרויות העומדות בפניך, וידוי קטן: הנושא הזה - יותר מכל היבט אחר בסכסוכים זוגיים - מצליח להרגיז אותי שוב ושוב. אני מבין מה גורם טינה הקשה שרוחש בן-זוג אחד כלפי משנהו. אני יודע שלא פעם הצד השני קנה את השיטנה נגדו ביושר (ולא פעם - בגלל חוסר יושר). אני יודע שאני לא יודע מה באמת מתחולל בנפשה של אשה פגועה ובנפשו של בעל פצוע.

 

אבל אני לא יכול לקבל, גם אחרי עשרות שנות התעסקות בתחום, את חוסר המעצורים של הורים – אבות או אמהות – המסיתים את ילדיהם זה נגד זה כאמצעי נקם בבן-הזוג לשעבר. נכון, זה נדוש, אבל צריך לחזור ולומר: אף הורה לא מתגרש מהילדים. אף הורה לא רוצה לפגוע בילדיו. המסקנה: הוציאו את הילדים מהתמונה.

 

קשה לכפות על הורה סרבן פס"ד להסדרי ראייה

ההורה הלא-משמורן - בדרך כלל האב - מקיים את הקשר עם ילדיו לפי הסדרי ראייה המוסכמים עם אשתו, בהסכם הגירושים או בפסק דין של בית-המשפט למשפחה או של בית-הדין הרבני. הבעיה הקשה היא, שבניגוד לענינים כספיים ורכושיים, אותם ניתן לממש באמצעות ההוצאה לפועל אם צד אחד מפר את המוסכם, הרי בכל הקשור לראיית הילדים יש קושי ממשי לאלץ את ההורה המשמורן לכבד את הסדרי הראייה. וכך קורה שאבות רבים עומדים חסרי אונים וחסרי עונים מול אם המונעת מהם לראות את ילדיהם.

 

יש גם בעיה חמורה הפוכה, והיא מקוממת לא פחות: אבות המתנכרים לילדיהם, שאינם מקיימים מצידם את הסדרי הראייה ובכך פוגעים בילדים. לבעיה הזאת נייחד רשימה נפרדת.

 

ביהמ"ש רשאי לקנוס או לשלוח למאסר

אב שאינו רואה את ילדיו כמוסכם רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. חוק זה מאפשר לשופט להטיל על האשה קנס בשל הפרת פסק הדין, ואף לשלוח אותה למאסר. מטרת החוק אינה להעניש את האשה, אלא להביאה לקיום הסדרי הראייה. האיום הכספי משיג לא פעם את המטרה כבר עם הגשת הבקשה, או לאחר דיון-שניים. השופטים אינם ממהרים לקנוס את האשה, אבל הם יאיימו עליה שזה מה שיקרה אם לא תקפיד על ביצוע פסק הדין.

 

במקרים לא מעטים, ההליך הזה אינו מצליח: האם מתבצרת בעמדתה, וגם כשהיא מתחייבת בקנסות גבוהים, היא עדיין לא מכבדת את המוסכם. לעיתים תכופות אין האב מצליח לגבות את הקנס.

 

בפסק-דין אחד (תיק 92321/00) השופטת חנה ריש-רוטשילד מביהמ"ש למשפחה ברמת-גן דנה במקרה של סרבנות קשר בין ילד בגיל 16 לבין אמו. האם הגישה בקשה לקנוס את האב, שהילד היה במשמרתו. השופטת כתבה כי ההליך לא נועד להעניש את ההורה בשל הפרה בעבר, אלא לגרום לביצוע פסק הדין. "החוק צופה פני עתיד", כתבה השופטת, "ככלל, אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך חילופית לביצוע ההוראה השיפוטית. אבל כאשר קיים חשש סביר כי הצו לא יקויים בעתיד, יש מקום לשימוש בהליכי בזיון בית המשפט כדי לאכוף את קיומו של הצו".

 

במקרה שנידון בפניה סברה השופטת ריש-רוטשילד כי אין לנקוט אמצעים נגד האב, משום שמדובר בנער מתבגר, שהביע חד-משמעית את סירובו להיפגש עם אמו, וגם בשים לב להמלצות הגורמים המטפלים: "נראה כי גם אם אקנוס את האב וגם אם אושיבו בבית הסוהר לא תצמח תועלת ולא תתקיים פגישה בין האם לבין הילד כנגד רצונו, וקל וחומר שלא יכונן קשר תקין ובריא ביניהם".

 

הזכרתי שהחוק מאפשר לשופט לנקוט צעד חריף של שליחת הורה למאסר בשל הפרת הסדרי ראייה. אולם סנקציה זו ננקטת לעתים נדירות, ורק בלית ברירה.

 

750 שקל לכל ביקור שלא קויים

במקרה אחד (תיק 14850/04) השופט צבי וייצמן מביהמ"ש למשפחה בכפר סבא הטיל על אשה קנס של 750 שקל בשל כל מפגש שלא יתקיים בין האב לילדים. השופט גם הפנה את המשפחה לטיפול פסיכולוגי, שמטרתו "להקנות לאשה ולבנותיה את הכלים להפנים את חשיבות הקשר שבין הבנות לאביהן והפרדת הסכסוך הבין-הורי ממערכת היחסים שבין האב לבנותיו". עוד הוסיף השופט וייצמן, כי אם האשה תסרב לפנות לטיפול משפחתי עם הילדות, ניתן יהיה לנקוט נגדה הליכים נוספים בשל בזיון צו של בית-המשפט.

 

לפסק הדין הזה חשיבות רבה להבנת התהליך שעוברים הרבה "ילדי גירושים". הסיפור הוא כזה: לאחר הגירושים התנהלו היחסים בין האב לילדות על מי מנוחות. פקידת הסעד דיווחה בתסקיר ש"הבנות אוהבות מאוד את אביהן וחשוב להן מאוד הקשר איתו". אבל עם הזמן הן שינו את יחסן, ובפגישות נוספות עם פקידת הסעד הן דיברו בגנות האב. "הבחנתי", כתבה פקידת הסעד, "כי הן מדקלמות את דברי האם, והתרשמתי כי הן מוסתות מאוד ובאופן קשה נגד אביהן".

 

בתסקיר נוסף כתבה פקידת הסעד כי "שני ההורים מוצפים ברגשות טינה עד כדי שנאה הדדית, דבר המקשה על שניהם לראות מה עוברות הבנות מבחינה רגשית. הבנות שרויות בקונפליקט נאמנות קשה. האם עושה לדעתי תהליך של שטיפת מוח כדי להשיג את רצונה לשינוי הסדרי הראייה".

 

השופט וייצמן ניסה בתחילת הדיונים לשכנע את האם לאפשר קשר בין הילדות לאבא. השופט עיין במכתבים תוקפניים שכתבו הילדות לאביהן. "הידיים הכותבות ידי הקטינות הן, אך הקול - קולה של האם", סיכם השופט את התרשמותו. השופט ניסה לשכנע את הילדות באופן ישיר, ולשם כך זימן אותן לשיחה בלשכתו. גם נסיונו זה לא עלה יפה. השופט וייצמן הוסיף כי התרשם שהאב אוהב את בנותיו בכל נימי נפשו ועושה מאמצים רבים לזכות באהדתן ובחיבתן. "מוכן הוא להתגמש ולהיעתר כמעט לכל גחמה, ובלבד שייפגשו עמו באופן סדיר, אלא שהבנות מקשיחות את לבן כלפיו ומסרבות לפגשו".

 

בהמשך נסקור אפשרויות נוספות העומדות בפני אב שנבצר ממנו לראות את ילדיו, בין השאר הגשת תלונה למשטרה נגד האם על הפרת פסק הדין.

 

  • ניתן לשלוח באימייל שאלות לעו"ד דון-יחייא. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
אמצעי נקם בבן הזוג לשעבר
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים