קבוצה טיפולית: משנים הרגלים

"אנשים שמגיעים לקבוצה לא מחויבים מראש להפסיק לעשן", מסביר עמוס טפלא. "החוזה שאני עושה איתם הוא חוזה שבו הם מבטיחים לנסות להפסיק לעשן, כי כשאדם מקבל החלטה הוא צריך מידע. המעשנים יודעים הכל על עישון אבל לא יודעים כלום על איך זה להפסיק לעשן. הם מגיעים לסדנה מבוהלים, בטוחים שזה היום האחרון שבו יעשנו ולכן הם מזיעים מלחץ. חשוב לי להרגיע אותם שתחילת הסדנה היא לא היום האחרון. ברגע שאני רואה את החיוכים על הפנים שלהם אפשר להתחיל לעבוד".

בפגישות הראשונות המטופלים מקבלים טבלה בת עשרים שורות שבה הם מתחיבים לרשום תיאור על כל סיגריה - באיזו שעה הם עישנו, במהלך איזו פעילות, ומה היה מצב הרוח שליווה את הדלקתה. "למרבה הפלא", אומר טפלא, "מרבית המעשנים מגלים שבעקבות המודעות הם מעשנים הרבה פחות.

"בשלב הבא אני מוסיף לרשימה דירוג של הצורך לעשן ואז רוב האנשים מפתחים סוג של תחושת שליטה. עם התחושה הזאת אנחנו הולכים הלאה ובוחרים מצב שבו היו רגילים לעשן ועכשיו כבר לא יעשנו בו, בייחוד במצבים שבהם הצורך לעשן קטן מאוד. העיקרון הוא מצב ולא סיגריה. ככה אנחנו מתקדמים מהרגל להרגל, מהקל אל הכבד, עד שאנחנו מגיעים לגרעין הקשה - תכנון הפרידה הסופית.

"הפגישות האחרונות מוקדשות לחיים שאחרי הגמילה וכוללות סדנאות שעוסקות בשינוי הרגלי אכילה, האפשרות ליהנות או לחלופין לכעוס בלי סיגריה, והתמודדות עם קשיי היומיום ללא עישון".

איזו סיגריה הכי קשה לפרידה?

"אנשים שמנסים להיגמל בוחרים להפסיק בהתחלה את הסיגריה של הבוקר. הם חושבים שאם יצליחו לא לעשן אותה יעשנו פחות במשך היום. זו טעות, הסיגריה של הבוקר זו אחת הסיגריות שהכי קשה לוותר עליהן כי היא באה לאחר לילה של ירידה בכמות הניקוטין בגוף. סיגריה נוספת שקשה במיוחד לוותר עליה היא זו שבאה עם הקפה. אני ממש לא ממליץ להתחיל דווקא עם הסיגריות האלה".