"פרעה? הרגשתי יותר כמו משה רבנו"
האביב של רוברט בן-שושן: עוף החול המודרני של התעשייה שם את פרשיית מאיה בוסקילה מאחוריו ופניו אל העתיד. חכם ומפוכח יותר הוא מגיש לכם את הפרויקט המוזיקלי החדש שלו, הילה זיתון. "אני לא נשארתי על הר נבו, בניתי לי עם חדש"
לפני כשבועיים ניסה רוני מאנה, אחד מהבעלים החדשים בסוכנות "רוברטו", לערוך סולחה פומבית בין שותפיו החדשים למיוצגת בדימוס של הסוכנות, מאיה בוסקילה. ניסיון הפיוס לא צלח, וכל אחד הלך לדרכו עם אותה תחושה חמצמצה. בוסקילה אל עבר אולפן ההקלטות בחברת 'הד ארצי', הבית החדש שלה, ורוברט בן שושן אל עבר המירוץ הסיזיפי עם הטלאנטית החדשה, הילה זיתון, בניסיון להגדיר מחדש את תחומי הטריטוריה המוסיקלית שלו. כמו עוף החול, הוא מתרומם ומספתח את פרק ב' של קריירת היצוג המוסיקלי שלו, זהו האביב של 'סוכנות רוברטו', וזוהי ההתחדשות של בן-שושן.
הימים, ימי פוסט התחקיר ששודר בתוכנית "עובדה", ובן-שושן, כמו בובת נחום תקום, מתחיל את פרק ב' קצת אחרת. זיתון היא לא עוד "פרח שכונות", שהוא מחלץ מקריירה של הופעות מול קהל של חתונות, אלא פרי בשל שכבר חלקה תפקיד בתיאטרון עם מירי מסיקה, בדמותה של נופרית ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", כבר גילמה את לאה רבין בצעירותה, במחזמר "מי שחלם", אוויטה בתיאטרון ר"ג ולמדה ב"בית צבי", שם חברה להראל סקעת שהכיר לה את דודו והמנהל האישי שלו, אלון שמעון, והיא היתה לבת טיפוחיו.
"היינו במסיבת בר המצווה של הילד של הדצים", מספר בן-שושן על הקשר הראשון שנוצר בינו ובין זיתון. "כבר ראו שאני ומאיה בכסאח, כי גם היא הייתה שם
ולא דיברנו. הראל ואלון אמרו לי שהם מכירים מישהי מדהימה, אבל עד אז לא חלמנו לקחת עוד זמרת. זה לא היה באג'נדה שלנו. אמרנו מאיה וזהו. לקח זמן עד שהאוזן שלנו נפתחה לסאונד של שירה אחרת, והצליחה לזהות קול אחר".
כשברקע החלו המאבקים התקשורתיים של בוסקילה שביקשה להשתחרר מהחוזה, זיהו בן-שושן ושותפיו את ההזדמנות, והחליטו להשקיע בזמרת הטרייה, בניהול אישי משותף עם שמעון. העבודה על האלבום התרחשה במקביל לפרשה שרדפה פרשה, ושמה של הסוכנות שהיה לשם נרדף לפס-יצור לסינדרלות, נאמר לפתע בנשימה אחת עם גורמים עבריינים מדרג בכיר. בתום שבועות של פרומואים, תוכניות ותביעות משפטיות, אסי וקנין, חוד החנית בתחקיר של אילנה דיין, הרים את ידיו ומכר את מניותיו בחברה. מנגד, יצאו בן שושן ואייל מלול - מחוזקים במאנה - למלחמה על שמם הטוב והמקצועי.
"עברתי שנה קשה, הרגשתי שבאמת הגעתי לשיאים. הכל היה מבריק, הכל הצליח, ופתאום הרגשתי שבגלל שטויות וחוסר פרגון של אנשים הכל יכול לקרוס בשנייה. זו הייתה שנה שעברתי בזכות כמובן השותפים שלי, אישתי, המשפחה והחברים הקרובים. להרים את הראש מסטירה כזו מצלצלת, מחברת מוסיקה עם אמן אחד ואחרי שנה להיות עם עשרה אמנים, שהתקליט הראשון שיוצא הוא של הילה, מראה שזו הייתה שנה קשה, אבל מחזקת, מחשלת ומאד מלמדת".
לא אמרת לעצמך 'למה לי לעבור את כל זה שוב'?
"החברים הקרובים יודעים ששקלתי לעזוב את הארץ ולעשות את הקריירה בחו"ל. הייתי פגוע. אבל היום אני רואה את הדברים אחרת. כל יום יש פרסומים על כל מיני אמנים שמסתכסכים עם האמרגנים שלהם, ואין יותר פרות קדושות בתחום הזה. כל אלו שאמרו שמה שקרה זה בגלל שזה 'רוברטו', פתאום ראו שלא לעולם חוסן. אף אחד לא חסין מחוסר שביעות רצון של אמן, מהעובדה שיש לו בכלל מנהל. דווקא עכשיו, כשאני בא ממקום טוב של פיוס, אני חושב שצריך להקים מוסד שידאג למנהלים האישיים. להקים איגוד שיוכל לגשר בין אמנים לבין חברות התקליטים והמנהלים. אין כרגע דבר כזה ותמיד יש תסבוכות, אנשים נכנסים לפער הזה ויכולים לסכסך. זה קורה המון במהלך ההיסטוריה וחבל שזה כך".
אם כבר היסטוריה ואווירת החג, איך הרגשת עם הדימוי של פרעה מודרני?
"אני ממש לא פרעה. דווקא הרגשתי כמו משה רבנו, שכאילו כל מה שאני אומר יוצא כבד-פה וכבד-לשון. כל מה שאני אומר יוצא בתקשורת הפוך, אני בא ולוקח אנשים, משחרר אותם לחופשי, ואחרי זה הם טוענים שהיה עדיף להם סיר הבשר. כשהלכתי לשנייה אחת ולא שמתי לב, פתאום בני ישראל בנו עגל מזהב ושכחו את כל מה שלימדתי אותם. רק שאני לא נשארתי על הר-נבו, החלטתי ללכת בעצמי ולבנות לי עם חדש ואנשים חדשים".
את זיתון, הוא מגדיר בחיבה כ'פיצוי' על כל התקופה האחרונה. ובפסגת הקומה ה-29, במשרדו של מאנה, עם פנורמה נאה של תל-אביב, הם נפגשו השבוע כדי לצפות בקליפ המתהווה של השיר הראשון שלה, "תישאר".
זיתון, העובדה שהסוכנות עברה טלטלה כבר בתחילת הדרך שלך, לא ערערה לך קצת את הביטחון?
"כמובן שקיבלתי אינספור תגובות, גם ברחוב, כמו 'תיזהרי'. אנשים מהתקשורת ומקורבים ואמרו לי לבדוק, אבל זה בגלל שהיו להם רק חלקיקי-מידע. כבר מהפגישה הראשונה לא היה לי שום חשש. כשהתחיל הסיפור של 'עובדה' והסיפור עם מאיה, לא דאגתי כי ההתרשמות שלי מרוברט הייתה של אדם מאד אמין. הרגשתי תחושת שייכות ושנכנסתי למשפחה. גם ב'עובדה' הוא לא יצא ה'באד גאי', ואני ידעתי על מה אני חותמת. אני מכירה את כל החוזים בשוק, והתקשורת ניפחה את הדימוי כאילו מדובר בחוזה דרקוני יחסית לשאר. אני יודעת על מה חתומות זמרות אחרות ב'הליקון' ו'הד ארצי', וזה חוזה סטנדרטי לחלוטין".
איך את מרגישה עם הטייטל של 'הזמרת שבאה אחרי בוסקילה'?
"מאיה פתחה את המשרד מבחינת אגף המוסיקה, אז ברור שאני נכנסת למשבצת חסרה שהתרוקנה. הבאזז הראשוני טבעי, ואני מאמינה שיתאדה מאד מהר, כי אנחנו מאוד שונות בדרך שעשינו: סגנון שירה, גוון קולי, סגנון מוסיקלי, ואולי גם בתדמית. את זה אני לא אומרת ממקום של מה יותר טוב או מה פחות טוב, אני חושבת שמאיה באמת זמרת אדירה ויש לה סטאר קוואליטי".
ההשוואה מלחיצה אותך?
"לא, זה רק עושה לי חשק לתת מה שיש לי. זה יתרון כי אני אקבל תשומת-לב, ואני לא ילדה במקצוע. כל השנים ב'בית צבי' נתנו לי המון ברמת הניסיון הבימתי, הטכניקה ובעיקר לדעת מי אני. אם זה היה קורה לפני כמה שנים, לא בטוח שהייתי מסוגלת להתמודד עם זה. היום זו מין תחושה שזה הזמן. ברור שזה מלווה בהתרגשות ומחשבות 'מה יהיה', זה טבעי וקורה לכל אמן גם באלבום השלישי".
מתוך הסט של צילומי הקליפ ל"תישאר" (צילום: דנה קופל)
את בתולי השואו-ביז שלה זיתון כבר ביתקה, מבחינתה. סעו בזמן שלוש שנים אחורה, לאודישנים של "כוכב נולד 2", אז מתיצבים למבחנים שלושה תלמידים מ'בית צבי': סקעת, עדי כהן וזיתון. בתוכנית שלפני קביעת הנבחרת של העונה היא הודחה, אבל עדיין נצרבה בתודעה הצופים בתור זאת שקרסה אל מול הבוחנים, ואחרי-כך מול עם ישראל. "זוכרת שבעונה השנייה הייתה בחורה שהתעלפה? זו אני", היא עונה על שאלת 'כוכב נולד' המתבקשת. "זה היה צירוף של כמה נסיבות: הייתי שנה שנייה בלימודים, מי שלא היה שם לא יודע תשישות מהי, וכמובן בשילוב הלחץ של אותו יום, של לחכות בחוץ, של לא לאכול, הגוף פשוט קרס. 'התמזל מזלי' וזה היה מול המצלמות. הייתי כל כך בלימודים, שלא ראיתי בכלל טלוויזיה, רק קיבלתי ריקושטים שיש קרנבל תקשורתי סביב העניין. במשך יומיים רצוף, במשך כל הפסקת פרסומות, שמו את ההתעלפות. להגיד שהיה נעים זה קשה, אבל אמרתי לעצמי שהכי גרוע כבר קרה. אחרי ההתעלפות עברתי הלאה, אבל ולפני המיונים הסופיים צביקה הדר אמר לי: 'הילה, את מקסימה, את לא עוברת איתנו לשלב הבא, כי כל פעם שאת עולה על הבמה, את גדולה מהחיים'. לא הבנתי מה הכוונה, אז פשוט בחרתי לקחת את זה לחיוב".
(צילום: דנה קופל)
אל תוכנית גלגל ההצלה היא בחרה שלא לגשת, והפנתה את המאמצים למסלול הישן והטוב של פעם, נטול כוכבנות האינסטנט. לאלבום, שעתיד לצאת בעוד כחודשיים, גוייסו כותבים ויוצרים כמו: סמדר שיר, עמית צח, דור דניאל (שהלחין את 'משהו ממני' ו'אהבה קטנה' של שירי מימון), איה כורם (שכתבה והלחינה שיר), ואפילו שמעון בוסקילה, הדוד של, תרם מנגינה למילים של אהוד מנור. בקצב העבודה הנוכחי היא מפנטזת על הופעות ולא מפחדת להגות את המילה 'קיסריה', עוד לפני שהסינגל הראשון יצא.
אחת מהמחלוקות עם בוסקילה היה על נושא הקופות הפתוחות, על האפשרות לתת לקהל לקנות בעצמו כרטיסים.
"אני רוצה הופעות פתוחות, ומאמינה שזה מה שיהיה, כי הקו המוסיקלי הוא רוק מתובל בפופ. אני רוצה להופיע כמה שיותר, לגעת בכמה שיותר קהל, כמה שיותר אנשים, כמה שיותר גילאים. זה יכול להיות "זאפה" ו"קמלוט", וזאת יכולה להיות קיסריה. יכול להיות תיאטרון 'נגה' וכל מקום בעצם. נקרא את הקהל, נראה איך השירים מתקבלים ונמצא את הגרעין".
אז את לא רואה את עצמך, למשל, מדגמנת בגדי ים?
"למה לא? אם זו הצעה מעניינת, אני לא פוסלת בכלל. ממש לא. להציג את הגוף הנשי, נשיות ומיניות, זה חלק מהעניין של פרפורמנס וזה חשוב. אני לא פוסלת, אבל לא חושבת שבמצב הנוכחי זה אפשרי, לא כל-כך יהיה מי שירצה לראות, אבל לי אין עם זה בעיה". גם רוברט אינו פוסל שילוב בפרסומות, אבל בהחלט מכוון הפעם גבוה יותר, ונותן לטאלנטית שלו מרחב בחירה: "הכל שאלה איזה קמפיין, ומה מתאים לה. אנחנו ממתגים לפי האישיות שלה, כיוון שהיא בחורה בוגרת ועברה המון דברים בתעשייה. היא גם בחרה את החומרים והעיבודים. זה עושה לנו את החיים קלים".
באופן כללי, איך אתה מגדיר אותה?
"היא דיווה מודרנית, היא הזן החדש של הדיוות במדינת ישראל, ואחריה ילכו רבים. היא גם אלגנטית כשצריך, והיא יודעת גם להיות עממית. היא רוקיסטית מעודנת, אין למה להשוות אותה, היא לא דומה לאף אחד כי היא זן חדש".
ואיך היית רוצה שהקהל יקבל את הדיוה החדשה?
"השאיפה פה כשעובדים על אמן חדש, זה שתהיה לו נחיתה רכה ויקבל את כל האהדה והאהבה מהקהל. בארץ קשה ליצור מוסיקה ולהתפרנס ממנה, והייתי רוצה להאמין שהקהל ייתן צ'אנס, יפתח את האוזניים וידע לפרגן. הרי בשלב מסוים קוטלים את כולם. אני רוצה שיתנו לה את ימי החסד הראשונים".
(צילום דנה קופל)
איזה לקחים מההתנהלות עם מאיה אתה מיישם על הילה?
"תמיד יש טעויות, אף אחד לא מושלם. מבחינה תקשורתית ההצלחה שלנו עם מאיה הייתה אולי יותר מדי. יש לנו עשרות שערים של מאיה, היא זכתה בכל תואר אפשרי, אשת השנה, פריצת השנה, זמרת השנה בכל תחנות הרדיו. יכול להיות שנשקול להצליח פחות כדי שאחרים לא יקנאו בנו (צוחק). אבל ברצינות - טעויות ביננו לבין עצמנו היו, אבל הדרך שלנו הוכיחה את עצמה. נלך פחות או יותר באותה דרך, רק נתאים אותה להילה, היא אדם בפני עצמו".
