מה חשוב לכם יותר: אנונימיות או אמינות?

האנונימיות מאפשרת לגולש לבטא את עצמו באופן חופשי ויצירתי, אך היא יכולה בקלות להפוך לכלי מניפולטיבי. רוח האינטרנט אינה תלויה רק באנונימיות, היא תלויה לא פחות באמינות המידע. חופש היצירה הנוצר על ידי האנונימיות הוא מהותי ביותר לקיומו של האינטרנט, אך אם המידע לא יהיה אמין, הרשת תאבד מכוחה.

יחד עם זאת, יש הטוענים שצמצום ולו חלקי של אנונימיות הגולשים יפגע באופן מהותי ברוח האינטרנט ובגולשים כולם. האם אומנם זה המצב? האם אין אלה הגולשים שלעיתים נפגעים דווקא בגלל אותה אנונימיות? 

אחת הדוגמאות הקלאסיות של חרב הפיפיות של האנונימית ניתנת להבנה באמצעות הסיפור של ויקיפדיה, אשר בימיה הראשונים איפשרה לכל אחד לכתוב ערך או לשנותו.

להגביל את החופש

החופש הזה תרם רבות לבניית אנציקלופדיה רחבת היקף, אך לצד ההיבט החיובי התפתחה מגמה של שינויים מגמתיים בערכים והשחתות שהבהירו, כי יש להגביל את רוח החופש. מנהלי ויקיפדיה נאלצו לבחון את מדיניות החופש והיצירה וכתוצאה מכך הוויקיפדים אינם אנונימיים עוד, לפחות לא בפני עורכי ויקיפדיה. כך, נקבעה נקודת מפגש אופטימלית בין האמינות לאנונימיות. 

בהיבטים העסקיים של האינטרנט תפחה הבעיה למימדים מפחידים. גורמים עסקיים מסוימים הפועלים באינטרנט זה זמן לא מסתפקים באתר עסקי רשמי. הם עוסקים בטיפוח בלוגים אותנטיים לכאורה, ואתרים ש"כאילו" נבנו על ידי אנשים רגילים מהישוב, ובהם מתפרסמות חוות דעת של לקוחות לכאורה על מוצרים ושירותים. לאחר כמה שעות של עבודה מרוכזת במהלכהן הם ישלחו חוות דעת מוטות מאנשים פיקטיביים, על מסעדות, אתרי תיירות, ספרים, מכוניות ועוד.

כאשר אדם נכנס לאתר מסחרי רשמי הוא מודע לכך שהאתר מבקש למכור לו מוצר. במקרה כזה, הוא יוצר הגנות פסיכולוגיות מפני השכנוע המסחרי באמצעות בחינה מוקפדת של הטיעונים המסחריים, השוואה למוצרים אחרים, העלאת טיעוני נגד ועוד.

לעומת זאת, כאשר הוא איננו מודע לכך שלאתר יש אינטרסים עסקיים סמויים הוא חסר הגנות פסיכולוגיות. חוות הדעת של הגולש המשבח את מלון סינתזה בכרתים בפורום על כרתים אמינה ביותר בעיני הגולש המתעניין מכיוון שבעיניו זוהי חוות דעת של אדם רגיל, בדיוק כמוהו.

בעיניו, מדובר באדם שאין לו אינטרס כלכלי לגרום לו לבצע קניה ולכן, השפעתו על החלטת הקניה תהיה חזקה ביותר. אילו היה הגולש הנכבד יודע שהמשוב מאותו לקוח היה למעשה מטעם בית המלון, קרוב לוודאי שלא היה מושפע כל כך. 

מפלצת השיווק מלוך נס

כתב הטיימס האנגלי סאם קאוטס דיווח לאחרונה על מלון באזור הלוך נס בסקוטלנד שנתפס בשליחת חוות דעת מזויפות של לקוחותיו לאתרים העוסקים בתיירות, שהיללו את המלון על כל מרכיביו. חוות דעת מפוברקת אחת ששלח בעל המלון לאתר מלונאות העוסק בדירוג מלונות אמרה: "כל הכבוד לצוות שהיה ממש מקסים...אל תהססו כלל והזמינו....האוכל יוצא מן הכלל...האמינו לי אתם תאהבו את המלון".

מנהל המלון שנתפס הגיב "אולי לא הייתי צריך לעשות זאת, אבל אני לא חושב שזה עניין כל כך גדול" תארו לעצמכם שעשיתם את כל הדרך מהארץ למלון הנ"ל על סמך חוות הדעת המוסמכות שקיבלתם באתרי ביקורת על מלונות ולתדהמתכם גיליתם שהמלון המעולה הוא למעשה חמישה כוכבים של תרמית. מה הייתם חושבים אז על זכותו של הגולש לשמור על האנונימיות שלו?

ומה לגבי הכפשה של גורמים עסקיים מתחרים. מה דעתכם על מנהל מלון שהחליט להוריד את הדירוג של המלון המתחרה שנמצא בסמיכות למלון אותו הוא מנהל. התחרות קשה אז אולי כדאי לעשות שימוש חכם באנונימיות של האינטרנט, הוא פשוט ישלח לכאורה משובים מלקוחות עבר של המלון שיכתבו על החדרים הקטנים, על האוכל העלוב, על המעלית שמתקלקלת מספר פעמים ביום. זה יכול "לעזור" לכולם – גם למלון השכן וגם למלון שלו. 

חוק נגד מניפולציות

התחושה שהתקבלה ברשויות האנגליות העוסקות בחקיקה עסקית היא שהתופעה הזו הגיעה למימדים מפחידים והוחלט כי מתחילת השנה הנוכחית חברה אנגלית שתיתפס מבצעת מניפולציה מסחרית באינטרנט עשויה למצוא את עצמה בבית המשפט. חקיקה זו תהפוך בקרוב לחוק באיחוד האירופי ותגן על הגולש הפשוט. לחקיקה זו יהיו שיניים אם הגולש יוותר על האנונימיות שלו באופן חלקי.

האנונימיות היא ליבו של האינטרנט אבל האמינות היא (מוסר) הכליות שלו. יש לאפשר לגולש לשמור על האנונימיות שלו באופן מוחלט ובתנאי שלא יזיק לגולש אחר. כאשר גולש כותב את חוות דעתו על מוצר או על שירות, עליו לאפשר לאתר להיות מסוגל לבדוק את אמינותו כאדם.

הסרה חלקית של האנונימיות (מול האתר) תאפשר לשמר את אמינות האינטרנט. בפעם הבאה שנקבל חוות דעת נאיבית על מלון או מכונית מגולש סתמי נוכל להרגיש בטוחים יותר שלא מדובר במניפולציה עסקית. האינטרנט הוא כלי אדיר השפעה, אך כדי שלא יאבד את אמינותו מוכרחים להגן על הגולשים בו באמצעות חקיקה.

"מרושתים" - לבלוג המלא