שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תערוכה קבוצתית שמעולם לא הוצגה
    A5 הוא מגזין אמנות עצמאי חדש ואיכותי שכל אחד יכול לפרסם בו את יצירותיו. החידוש: הדפים של A5 אינם כרוכים, כך שאפשר לקחת כל יצירה בנפרד ולתלות על הקיר

    בחודשים האחרונים אפשר היה להיתקל בשקית ניילון קטנה ומסקרנת ועליה מדבקה מפתה: "קחו אותי!" היא חולקה בחינם במקומות מסוימים בארץ, ודווקא לא הכילה חומרים מרחיבי תודעה, אלא מקבילה חוקית טובה הרבה יותר: מגזין עיצוב עצמאי חדש בשם A5, שישגר אל העולם גיליון חדש מדי רבעון. כ-70 עמודים לא כרוכים, מודפסים באיכות מצוינת ובפורמט A5 כמתבקש (כחצי מגודלו של דף A4 רגיל), מלאים ביצירות ציור, צילום, גרפיקה, טקסט וקומיקס. אנחנו הקוראים יכולים לדפדף ביצירות כבמגזין או להוציא כל דף בנפרד ולהעמיד אותו כיצירה בפני עצמה. וכולם יכולים להשתתף - אני, אתם וכל אחד אחר יכול להציע את יצירותיו למגזין.


    ענת ספרן. צוללת. מתוך גליון "פנטזיה"

     

    למרות החובבנות המצופה מגיליון ראשון של מגזין המתבסס על קוראיו, A5 עומד בדרישות עריכה גבוהות ומציג אוסף מרתק, ברובו הגדול, של יצירות טריות. "זהו קטלוג לתערוכת נושא קבוצתית שאף פעם לא הוצגה", אומר גולן, אחד מצמד יזמיו ועורכיו של המגזין. גולן וקרן הם צמד מעצבים גרפיים צעירים שמחזיקים יחד את הסטודיו העצמאי לעיצוב "קרן וגולן" בתל אביב, והחל מהגיליון השני הצטרפה גם טלי גרין לצוות העריכה. הם החליטו, כדבריהם, "ליצור משהו מקורי ולענות על משהו שדי חסר כאן בארץ. נחשפנו לדברים מגניבים בחו"ל והיה בא לנו ליצור משהו שהוא בשביל היצירה, שאינו למטרת רווח ושייתן במה ליוצרים, אמנים ומעצבים. בעיקר עניין אותנו ליצור פרויקט שיתופי".

     

    מאמץ קולקטיבי

    מיזמי יצירה שיתופיים ממין זה נפוצים בעיקר באינטרנט, שם קל יותר לאגד יוצרים ולאסוף יצירות, אך הם לא הכו שורש ממשי בישראל. Noname או DQ הם שתי דוגמאות מני רבות למגזין אמנות קבוצתי באנגלית, שפועל רק, או בעיקר, ברשת (DQ מומלץ במיוחד). הזירה המקבילה בעברית עדיין דלה, אבל דוגמאות ספורות הן "ארמדיל", מגזין קומיקס ואנימציה שיתופי (עם חבורת משתתפים קבועה) ו"אהמ.נו", דוגמה קצת אחרת למאמץ יצירתי קולקטיבי. A5 אוסף את משתתפיו ברשת, אבל יוצא ממנה החוצה אל העולם האמיתי.

     

    עוד לפני יציאתו, זכה הגיליון הראשון ל"באזזז" ברשת, עת קרן וגולן פרסמו באתר הבית של המגזין הזמנה פתוחה ליוצרים לשליחת מרכולתם. רוב היצירות שנשלחו לגיליון הראשון הגיעו בסופו של דבר לדפי המגזין, אבל שבועיים לפני סגירת הגיליון החדש, העורכים כבר הוצפו ביותר מ-120 פניות, ועמדו בפני תהליך סינון מפרך שבסופו ייבחרו כשבעים יצירות שיודפסו בגיליון הפנטזיה. הגיליון הנוכחי, כמו הבאים אחריו, כבר לא יחולק בחינם. "החלטנו לחלק את הגיליון הראשון בחינם כפיילוט לפרויקט", מספר גולן, "כדי ליצור עניין ולהגיע לקהל רחב. הגיליונות הבאים יימכרו במחיר סמלי להחזרת עלויות ההדפסה וההפקה, שהרי המגזין ממומן בינתיים מכיסנו ואנחנו עדיין רוצים שהוא יהיה זמין ולא יקר". הצמד גם מתכנן "עתיד דינמי" למגזין, כלשונם, ומבטיח שהגיליונות הבאים יטמנו בחובם הפתעות. הגיליון הבא יעסוק בנושא "אובססיה", ואתם מוזמנים להתחיל ליצור.


     

    רוני לוין. מתוך גליון "התחלה"

     

    כל גיליון מתמקד בנושא אחר והגיליון הראשון, שיצא בינואר, התרכז בנושא "התחלה". ערן שפי, למשל, צירף איור מינימליסטי לשלושה שירים נהדרים על ניצני אהבה, ויערה רמבישבסקי יצרה סטריפ קומיקס קצר ומעורר מחשבה על הולדתו של רעיון. הגיליון השני סובב סביב הנושא הכללי "פנטזיה". גם כאן אפשר למצוא בין 70 העמודים יצירות שהחיבור שלהן לנושא אינו מיידי, כמו הרישום באש של ניר טובר או התצלום של ניר ברנד, תצלום נוף של הכפר שועפאת – קשה במבט ראשון, שני ושלישי למצוא את הקשר הישיר ל"פנטזיה", וצריך להפעיל את הראש. אך ישנן גם יצירות שהקשר שלהן לפנטזיה ברור, ולפעמים אף מרחיב את גבולות המושג "פנטזיה”, כמו התצלום המבריק "הצוללן" של בועז נובלמן, האיורים של קרן תגר, תצלום החשיפה הכפולה של גוני ריסקין או השיר המצוין של עידן נשר. הפרשנות שהעניקו המשתתפים לנושאים הגיעה הרבה פעמים למחוזות מפתיעים, מקוריים ואפילו מעוררי השתאות, בעיקר בגלל שסביב נושא אחד מציע המגזין מגוון נקודות מבט, חלקן רחוקות זו מזו שנות אור, וחלקן מוארות באור אחר ברגע שמניחים אותן תחת הכותרת "התחלה" או "פנטזיה".

     


    טלי גרין. מתוך גליון "פנטזיה"

     

    המגזין חולק עד עתה רק בתל אביב, 

     ירושלים, תל חי ו"צומת ספרים" בגבעת ברנר, אך המטרה היא להגיע עם הזמן לתפוצה ארצית, אולי דרך אחת מרשתות הספרים. בנוסף, חודשיים לאחר יציאת כל גיליון בפורמט מודפס תעלה גרסה מקוונת שלו לדפדוף נוח באתר המגזין, מהלך שיבטל את הגבולות הגיאוגרפיים שעשויים להקשות על חלק מהקוראים בהשגת העותקים. גולן, מסתבר, עדיין שומר אמונים לפורמט המודפס. "זאת מחלה של אנשי פרינט",

     הוא מתוודה, "אין תחליף לאובייקט המודפס, זאת האהבה שלנו. אנחנו מאמינים שלאובייקט המודפס יש חיים ארוכים יותר, ויש לו גם ריח! אין תחליף לאובייקט שחי, עובר מיד ליד ואפילו מתבלה. במקרה הזה אפשר גם להשתמש בו, לתלות אותו וכדומה". הפורמט המודפס אכן מהלך קסם, ואני חייב להודות שכבר פיניתי מקום על הקיר לתליית כמה מהיצירות החביבות עליי מהגיליון הראשון. אולי היצירות שלכם יגיעו גם הן לקירות הקוראים.

     

    קישורים: 

     

     

     

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תמונה של יובל ברלוביץ, מתוך הגליון הראשון של A5
    7 לילות
    מומלצים