קרישי דם: למה רק 20% מקבלים טיפול מונע?
למעלה מ-40 אלף איש בישראל לוקים מדי שנה בקרישי דם. ממחקר שנערך בשיבא עולה כי רק חמישית מאלו שבסיכון קיבלו טיפול מונע ומספר גדול של אלו שדווקא לא היו בסיכון קיבלו טיפול שלא לצורך. יו"ר החברה הישראלית לקרישה: "טיפול מונע בקרישי דם יכול למנוע שני שליש ממקרי המוות"
עשרות אלפי ישראלים סובלים מקרישי דם, וההערכות הן כי כ-42,600 לוקים בהם מדי שנה. בכל שנה מתים כ-1,500 מהם, לאחר שקריש דם גרם לחסימה של עורק הריאה הראשי. ועל רקע הנתונים הללו קשה להבין מדוע הטיפול המונע נגד היווצרות קריש דם, אשר נחשב לפשוט וזול יחסית, לא הפך עדיין לעניין שבשגרה.
מחקר שנערך בבית החולים שיבא בתל השומר מצא כי במחלקות הפנימיות, שבהן מאושפזים מרבית החולים הנמצאים בסיכון, לא מרבים לתת טיפול מונע להיווצרות קרישים. מנתונים שאסף ד"ר אהרון לובצקי מהמרכז הלאומי להמופיליה בשיבא נמצא כי ל-47 אחוז מתוך 180 חולים שאושפזו במחלקות הפנימיות היה סיכוי לפתח קריש דם. אולם בפועל, רק חמישית מהחולים בסיכון קיבלו טיפול מונע. וכמו להוסיף חטא על פשע, עשירית מהחולים שכלל לא היו בסיכון טופלו שלא לצורך.
מומחים ציינו כי במחלקות הכירורגיות והאורתופדיות יש מודעות של הרופאים לנושא וניתן טיפול מונע, אולם הרופאים במחלקות בפנימיות אינם מודעים מספיק לגורמי הסיכון. מומחי הקרישה נמנעו מלבקר את עמיתיהם אולם ד"ר אשר וינדר, מנהל יחידת הקרישה בבית החולים וולפסון, ציין בזהירות כי "אין לי ספק שיש גם מקרים של רשלנות, שיש מקרים שקופצים לעין".
"טיפול מונע בקרישי דם יכול למנוע כשני שליש ממקרי המוות", אומרת פרופ' אאידה ענבל, מנהלת יחידת קרישה בבית החולים בלינסון ויו"ר החברה הישראלית לקרישה. "לצורך כך אנו פועלים לחינוך, הן של ציבור הרופאים והן של ציבור החולים, להיות מודעים לגורמי הסיכון ולמנוע את הופעת קרישי הדם".
בחברה הישראלית לקרישה מתכוונים להוציא בשיתוף משרד הבריאות הנחיות מחייבות לרופאים ולא להסתמך עוד רק על הסברה והעלאת המודעות. עוד קוראים בחברה הישראלית לקרישה להרחיב את מספרן של היחידות לטיפול בקרישה בבתי החולים הכלליים "כדי לתת הסברה לרופאים וייעוץ נאות ומקצועי". כיום פועלות רק שש יחידות כאלו.
מחלה ללא תסימינים
קרישי דם, או פקקת ורידית, נוצרים בעיקר בחלקי הגוף התחתונים (רגליים, אגן או בטן), כאשר קצב זרימת הדם יורד עקב מחלה, פציעה או חוסר ממושך בפעילות. הסכנה העיקרית היא שהקריש ינדוד בעזרת מחזור הדם לאזורים שונים בגוף. כאשר קריש הדם מגיע לריאות, החולה נמצא בסכנת חיים. בטווח הארוך עלול החולה לסבול מיתר לחץ דם ריאתי או מבעיות לב קשות.
הבעיה העיקרית היא שפקקת ורידית היא מחלה ללא תסמינים. מחקרים ברחבי העולם מצאו כי אצל למעלה מ-90 אחוז מהחולים שסבלו מהיווצרות קרישי דם לא היה אף תסמין ברור. כיצד בכל זאת ניתן לדעת האם אנחנו נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מקריש דם?
- תורשה: ל-20 אחוז מהאוכלוסייה יש נטייה תורשתית לסבול מקרישי דם, כאשר רק אצל 5 אחוז הדבר יתבטא בפועל.
- ניתוחים גדולים: אדם שעבר ניתוח, בעיקר בפלג הגוף התחתון עלול לסבול מקרישים בעקבות פגיעה בדפנות הווריד.
- שברים: מי שסובל משברים או מפגיעה קשה בשרירים או שגפיו נחבשו בגבס.
- מחלות שונות: מחלות לב, דליות ברגליים ומחלות זיהומיות עלולות להגביר את הסיכון לפקקת ורידית.
- טיסות ארוכות: הישיבה הממושכת במקום צר ומוגבל (במטוס, ברכב או באוטובוס) מעלה את הסיכון להיווצרות קריש דם.
- גורמים נוספים המגבירים את הסיכון להתפתחות קרישי דם הם גיל מעל 65, עודף משקל משמעותי, היווצרות קרישי דם בעבר ועישון של יותר מחפיסת סיגריות ליום.
פרופ' ענבל ציינה כי "חילקנו בכל בתי החולים פוסטרים עם הרשימה הזו ועם דרכי המניעה. כל חולה יכול לשאול וזכותו לשאול את הרופא המטפל האם הוא בסיכון והאם הוא צריך לקבל טיפול מניעתי".
הטיפול המניעתי: תרופה לכל החיים
איך מונעים? "קרישי הדם גורמים לתחלואה ולסבל אצל החולים. המניעה זולה ופשוטה, אך הטיפול מסובך ויקר", מסביר ד"ר אשר וינדר.
הטיפול המניעתי כולל טיפול תרופתי בזריקות הפרין, שהוא חומר נוגד קרישה, וגריבת גרביים מיוחדות שמתנפחות ומגינות על הרגליים. משך הטיפול הוא כמשך האישפוז, על פי רוב למשך ארבעה עד שישה ימים.
הטיפול במי שכבר סובל מקריש דם מסובך הרבה יותר וכולל מלבד הזריקות גם מתן של התרופה קומדין לדילול הדם. התרופה קומדין עלולה לגרום לדימום ספונטני או לדימום מוחי. בנוסף, מדובר בתרופה שקשה לשלבה עם טיפול בתרופות אחרות. משך הטיפול בין 3 חודשים לשנה ולעיתים אף לכל החיים. "החיים מסתובבים סביב נטילת התרופה קומדין", מתאר ד"ר וינדר.
עוד ציין כי ההשקעה במניעה זעומה לעומת ההשקעה בטיפול. מנתונים שנאספו בארה"ב עולה כי כל מקרה של קריש דם שנמנע חוסך למערכת הבריאות בין 1,200 ל-3,000 דולר.
