מבחן משווה: קטנועי 125 הטובים בארץ

זהו עולה חדש לישראל, קטנוע סיני עם חלקי פלסטיק מיפן. ה-ARN טורינג הוא הזול ביותר שבחנו, ואי אפשר לפספס את זה. איכות הגימור בינונית, למרות שיש גרועים ממנה אצל הסינים. לוח השעונים - למרות מד דלק - דל מדי. המיכל קטן מאד עם 5.2 ליטרים בלבד. מתחת למושב לא נכנסת קסדה שלמה ופתח התדלוק (מאחור) אינו נוח. פתיחת המושב קשה ודורשת לחיצה במקביל לסיבוב המפתח. המדרס אינו מאפשר הנחת חפצים, וו התלייה קטן מדי ולא נוח.

קיוואיי ARN טורינג (צילומים: טל זהר)

בכל זאת, יש כאן שני גימיקים. הראשון הוא התנעת הקטנוע בעזרת שלט-רחוק. זה לא רק מיותר לטעמנו, אלא שגם כאשר המנוע (מקורר האוויר) קר, הסטרטר מסתובב ושום דבר לא קורה בלי שימוש במצערת. אז למה? השני הוא מנגנון מכני עם שסתום על הקליפר הקדמי "למניעת נעילת גלגל". מעין ABS לעניים. לפעמים זה עבד, לפעמים לא. הבלמים דווקא טובים למדי, עם מהלך-מנוף קצר מאד. אהבנו.

אבל לא אהבנו את הדרך בה הוא נע. התמסורת מחוספסת ואינה נעימה, המתלים מרגישים זולים ובטח לא יוצאים נשכרים מחישוקי "12. הוא קטן, צפוף, ספרטני ולא נוח. המנוע הוא החלש ביותר כאן, והפגין ביצועים חלשים במיוחד. סיבובי הסרק לא היו יציבים והמנוע כבה ללא הרף. ניסינו לכוון, ואז הוא עבד מהר מדי. המראות נראות רע והן רועדות. נקודת אור חיובית, למעט המחיר - עיצוב צעיר ורענן.

בקצרה: זול מאד. ביצועים ירודים ועיצוב נאה. רק למי שממש, אבל ממש לא יכול לגרד עוד קצת כסף.

כביש מהיר? בשום אופן לא. איטי ומסוכן מדי.

לסופר ג'וקי יש קבלות בשוק השליחויות. הוא קטן וצפוף, והיחיד במבחן עם צמד חישוקי "10. בהתאם לכלי שליחויות טיפוסי, אפשר להניח את הרגליים מאחור ולהשתמש בכל המדרס השטוח להעמסת עוד שק דואר. מתחת למושב תכנס בקושי קסדה מלאה, ומאחור אתם מוזמנים להצמיד ארגז תנובה עמוס לסבל. מלפנים יש וו-תליה נוח ותא אחסון. העיצוב האחיד והמשעמם הופך יעיל בהוזלת תיקוני מפגשים כואבים. אפילו המאותתים ממוקמים בכידון ומוגנים יחסית. פתח התדלוק ממוקם מתחת למושב, הנפתח באמצעות מנעול נפרד בדופן.

קימקו סופר ג'וקי 125

המנוע הנמרץ מקורר אוויר ומזניק את הכלי הקליל בחבורה (102 ק"ג) במהירות לפנים. יחס העברה קצר מאפשר זינוק מעולה, אבל פוגם במהירות המירבית. הוא הכי זריז ביציאה מהמקום, כמעט-אחרון במהירות. הרכיבה עליו משעשעת: הוא זריז מאד, מסתובב במקום ונכנס בכל סדק בתנועה. המתלים יתרסקו על בורות עירוניים, אבל הבלמים המצוינים ידביקו לכם את הראש ללוח המחוונים הבסיסי.

בקצרה: כלי שליחות אולטימטיבי. תאוצה חזקה מהמקום, איטי מדי, ספרטני ולא נוח.

כביש מהיר? לא. איטי מדי וחסר יציבות כיוונית מספקת.

קימקו לקחו את הג'וקי ושמו לו חישוקי "12. המאותתים נמוכים יותר ויש פסי קישוט על הדופן. לתוצאה קוראים עכשיו "מובי" ("Movie") והיא אפילו עולה אותו דבר. יש עוד כמה שינויים קטנים שמצביעים על יעוד בורגני יותר. את המושב אפשר לפתוח מהסוויץ' בלחיצה קלה. פתח התדלוק הגיע אל מתחת לכידון. וו התליה והסבל הקטן נשארים, וכך גם המדרס השטוח.

קימקו מובי 125

עם החישוקים הגדולים יותר, איכות החיים במובי משופרת. הוא עדיין רחוק מלהיות קטנוע מפנק או נוח, אבל הוא טוב לבטח מהג'וקי. המשקל הנוסף (119 ק"ג) ויחס העברה סופי ארוך יותר, מציבים אותו כמעט כאיטי ביותר בזינוק. המהירות המירבית אינה גבוהה מספיק עבור כבישים בין עירוניים.

בקצרה: נוח ומפנק מהג'וקי, אבל מאבד את יתרון הזריזות. מיושן?

כביש מהיר? לא, עדיף שלא. חלש מדי.

במחיר כמעט זהה נמצא סאן-יאנג VS125 החדש, שהגיע לא מזמן ארצה. הוא מודרני ומעוצב באופן ספורטיבי, עם מסיכה נאה שמכילה את יחידות התאורה, ולא מעט השקעה ביחידות מאחור. הרמת המושב (נעילה בדופן הקטנוע) חושפת תא אחסון ענק יחסית. קסדה מלאה, תרמיל מכובד ויש אפילו תאורה. מאחור יש סבל ואילו מקדימה יש וו-תלייה נוח. פתח התדלוק שנפתח בסוויץ', נמצא מתחת לכידון. לוח המחוונים מינימליסטי אך נאה וצבעוני. רגליות המורכב מתקפלות באלגנטיות פנימה.

סאן-יאנג VS125

הקטנוע קטן וקצר, וגם הכידון צר ומרגיש מעט "צעצועי". המושב לעומת זאת ארוך רחב. המנוע מקורר אוויר ומגיע במקורו מה"שארק". הוא מרשים הן בתגובה והן ביכולת המשיכה. למרות מחיר נמוך, ל-VS אין מה להתבייש ביכולת. הוא נעול בצמד חישוקי "12 ועושה שימוש במתלים טובים. התוצאה היא איכות רכיבה מפתיעה מאד לטובה, והתמודדות מכובדת גם עם כבישים גרועים. ההיגוי זריז, הבלמים מצוינים. נציין רק נקישה לא אחידה שצצה ונעלמה בקטנוע המבחן בעת בלימות חזקות.

בקצרה: נראה מודרני ונאה, נוסע טוב ובמרץ, מרגיש איכותי, מעט מפנק וזול לרכישה.

כביש מהיר? אם חייבים אז כן, בקושי.

"קטנועי גלגלים גדולים" הפכו באירופה ללהיט. אצלנו לא. הפיפל של קימקו הוא הנציג הראשון של הז'אנר במבחן. יש לו צמד חישוקי "16, מנוע מקורר אוויר, אבזור לא רע ואיכות כללית מרשימה. לוח המחוונים מודרני ומרשים, וכולל גם מד-מרחק מתאפס ושעון זמן. יש גם רגליות קפיציות למורכב. העיצוב מאד מודרני ונאה - החזית מעט "מלוקקת" עם משקף קטן, אבל זנב הקטנוע בהחלט נראה טוב.

קימקו פיפל 125

בכל הקשור לנשיאת מטען, החישוקים הגדולים מתגלים כמכשלה. מתחת למושב (נפתח ביעילות מהסוויץ') יש מעט מאד מקום, ובטח אין מה לדבר על קסדה שלמה. גם פתח התדלוק נמצא מתחת למושב. כפיצוי יש וו-תליה ותא קטן מתחת לכידון. מאחור יש סבל גדול (יחסית), וגם המדרס מאפשר נשיאה.

הפיפל נוח ומרווח דיו, מזנק מהמקום באופן סביר אבל מאבד אוויר בהמשך ומדדה באיטיות כמעט בסוף החבורה. ואיך מתפקדים הגלגלים הגדולים? הגלגלים בסדר, השאר לא. מסתבר שלא מספיק חישוקי-ענק, צריך גם מתלים שיודעים מה לעשות עם זה. לפיפל אין את זה, ולכן הוא מעניש את הרוכב עם מתלים קשיחים בצורה מוגזמת שגורמים לבעיות יציבות, בעיקר אם הרוכב(ת) הוא קל משקל יחסית. בכביש מהיר הוא לא יהיה נעים, בעיר יחבוט ברוכב בכל מהמורה. נקודת אור - צמד בלמי דיסק מאד יעילים וטובים.

בקצרה: יפה, איכותי, ידידותי ומשרה אווירה נעימה, עד שמתחילים להתנדנד עליו באיילון. פספוס.

כביש מהיר? תנסו לוותר, אנחנו לא ממליצים.

ה-HD125 הוא ה-"16 של סאנג-יאנג. על-יד הפיפל הנאה הוא נראה פחות טוב, למרות קווים מודרניים. גם הוא משלם בנפח אחסון אפסי. רוצים לקחת משהו איתכם? על הגב, על הסבל, בין הרגליים (מדרס מרווח), על וו התליה. את המושב פותחים עם מנעול בדופן הקטנוע, וכך גם את מכסה מיכל הדלק. לוח המחוונים נאה וכולל גם שעון זמן. הגימור ואיכות ההרכבה בולטים לטובה.

סאן יאנג HD125

וכאן מתחילה רשימת השבחים. קודם כל המנוע. הוא הזול בין מקוררי המים, חזק מאד ועם תמסורת טובה. עד כמה חזק? מקום ראשון במהירות מרבית, עם 114.5 קמ"ש אמיתיים לגמרי. במבחן התאוצה הוא מגיע שני. כבוד.

ואז מגיעים להתנהגות הכביש ולטיפול במהמורות, ומגלים שכאשר משלבים גלגלי "16 עם מתלים מכוילים נכון, אף אחד לא יכול להתקרב. הוא בולע הכל, מספק היגוי זריז אבל מאד יציב, וביחד עם המנוע החזק עושה צחוק מכולם מבחינה מוטורית. הבלמים אגב, מעולים. הוסיפו לזה תנוחת ישיבה זקופה ונוחה (למרות מושב מעט-צר מלפנים) ואפילו מראות יעילות במיוחד, ותקבלו קטנוע שלא רוצים לרדת ממנו. כמה חבל שצריך לשלם על זה בסעיף נשיאת המטען.

בקצרה: מזנק, מאיץ, מסתובב ועוקף בזריזות. מרשים, אבל איזה כיף לסחוב את הקניות על הגב, נכון?

כביש מהיר? בקלות, ואפילו להרגיש עם זה טוב.

קבלו נוסחה מנצחת: קחו קטנוע ותיק שנמכר היטב, שימו לו מנוע קטן יותר. קצת קשה לפספס. ואכן, הג'וירייד 125 מביא עמו ירושה מהאח הגדול, לטוב ולרע. הוא נראה זהה לגמרי, ורק הכיתוב על הדופן מסגיר את ההבדל. מתחת למושב יש מקום לקסדה, לתיק גב, ונשאר אפילו עוד קצת מקום. המושב נפתח אלכסונית בלחיצה על הסוויץ'. פתח התדלוק מתחת לכידון, אבל חסר וו-תלייה. לוח המחוונים מצוין וכולל גם מד סל"ד ושעון זמן.

סאן-יאנג ג'וירייד 125

המושב רחב ותומך - למורכב גם יש משענת - אבל הישיבה שקועה מעט לאחור באופן מוגזם. חלק אהבו את זה, אחרים פחות. המנוע מקורר הנוזל מתבלט לטובה, ומספק תגובות מצוינות וזריזות. לא פלא שהוא שני במבחן המהירות המרבית. גם הבלמים טובים, למרות שהבלם הקדמי בקטנוע המבחן היה מעט ספוגי.

עד כאן הירושה החיובית, עכשיו לשלילית: המתלים. עם צמד חישוקי "12, הג'וירייד לא מסתדר עם כבישים משובשים טיפוסיים. לפעמים הוא מתנדנד ולעיתים הוא סתם קורס לתוך בורות. גלגל גדול יותר מקדימה ו-או מתלים קשיחים יותר, היו עושים פלאים.

בקצרה: מנוע מצוין שמשודך למתלים סבירים. חבילה לא רעה.

בכביש המהיר? כן, אפשר.

קימקו לקחו בשנה שעברה את הדינק הפופולארי, ומתחו את פניו, הגדילו חישוק קדמי ל-"13, הניחו מושב חדש, הגדילו תא מטען, האריכו משקף, הגביהו מראות ועוד קצת מפה ומשם. לתוצאה המאובזרת קוראים, כמה לא-מקורי, "ניו-דינק". מתחת למושב שנפתח מהסוויץ' יש מקום לקסדה שלמה, תרמיל ועוד קצת. מאחורי המשענת הנוחה יש סבל, פתח התדלוק (נפתח בסוויץ') נוח לגישה מתחת לכידון ולידו יש וו-תליה. המדרס שטוח ומרווח ורגליות המורכב נפתחות בלחיצה על-ידי מנופים קפיציים. לוח המחוונים הוא המודרני והיעיל בחבורה.

קימקו ניו-דינק 125

תנוחת הישיבה מצוינת. הדינק נוח, מרווח, וכולל מושב רחב ומפנק שאינו שוקע אלא מציב את הרוכב בתנוחה גבוהה. "על הנייר" לא חסר למנוע מקורר המים כוח, אבל הזינוק מהמקום מעט איטי במטרים הראשונים, ויש שימצאו אותו עצל, כאילו יחס ההעברה הסופי ארוך מדי. המהירות המרבית טובה (שלישי בחבורה), אך היגוי ומתלים מעולים מציבים אותו גבוה יותר. הוא זריז מאד אבל גם יציב, ואילו המתלים מטפלים בבורות בצורה מצוינת. גם הבלמים מקבלים ציון גבוה, והחבילה זוכה גם לאיכות גימור והרכבה ללא דופי. מרשים מאד.

בקצרה: חדש ולעניין. משלב יכולת עירונית מצוינת, עם בינעירונית טובה מאד.

בכביש המהיר? מרגיש טבעי על כביש 4 כמו בפקקים של יפו.

אם סאן-יאנג הציגו ג'וירייד עם מנוע מוקטן, קימקו הקצינו את הנוסחה והציגו "גרנד-דינק עם חצי נפח". זה מכיוון שאת מנוע ה-250 המקורי בגרנד, מחליפה יחידת 125 סמ"ק. למעשה, מדובר ממש באותו קטנוע, ולכן לא פלא שהוא גם הכבד בחבורה, וגם אחד המאובזרים (והיקרים) שבהם. פתח התדלוק נשלט מהסוויץ' (מתחת לכידון) וכך גם המושב. בתא האחסון הענק ניתן לאפסן קסדה שלמה, תיק ונשאר אפילו מקום לחליפת גשם. יש וו-תלייה מעל המדרס השטוח וסבל גדול מאחורי משענת המורכב. שני שינויים חשובים לעומת ה-250: יש לוח מחוונים טוב, נאה ואינפורמטיבי, ואילו המראות מתקפלות כעת באופן ידני ולא חשמלי.

קימקו גרנד-דינק 125

איך הוא נוסע? לאט למדי. המנוע מרגיש עירני אמנם, אבל יש לו 155 ק"ג של קטנוע לסחוב. בהתאם - במבחן תאוצה הוא מהאחרונים. מצד שני, אי אפשר להתכחש לאיכויות ה-250 שמגיעות עמו: המון מקום, מושב מרווח, בלמים נהדרים, מתלים טובים והתנהגות כביש "בוגרת". לא פלא שהוא מככב בעיקר בכבישים מהירים יחסית, ומהווה אופציה טובה לניוד לפריפריה. בעיר לעומת זאת הוא זוכה לציון "סביר" בלבד. אם לגודל ולמשקל עוד אפשר להתרגל, המראות הנמוכות והבולטות כבר מהוות בעיה אמיתית, בעיקר בכלי עירוני מובהק.

בקצרה: "גרנד-דינק עם חצי נפח", לטוב ולפחות טוב. יקר.

בכביש המהיר? בהחלט, ובנוחות גבוהה.

הווספה, ואי אפשר לפספס כאן, היא כלי שונה. ייחודי. אולי לכן מדובר גם בכלי הדו-גלגלי היחיד כאן שפונים אליו בלשון נקבה. במילים אחרות, זה לא עוד קטנוע עירוני עם מקום לקסדה מלאה מתחת למושב, וו-תלייה ותא מסמכים מתחת לכידון.

פיאג'ו וספה LX125

למבחן היא נכנסה ממש ברגע האחרון, ובאופן טבעי הביאה עמה לא מעט חיוכים ונוסטלגיה. אם תרצו, אות ועדות להצלחת אופנת הרטרו באשר היא. בפיאג'ו האיטלקית הרי עלו על הנוסחה זה מכבר - כלי מודרני שנראה דומה למקור. וכמה טוב לגלות כי מתחת למראה המושך, מסתתר גם קטנוע משובח. הווספה מאד נוחה, למרות שהמושב צר מלפנים והמרחב לרגליים מוגבל.

מנוע מקורר האוויר אינו מהחזקים, אבל הוא מחובר לתמסורת אוטומטית הטובה ביותר במבחן. יחד הם מהווים חטיבת כוח מעולה שמאיצה את הכלי במהירות לפנים. בלם התוף האחורי ספוגי לטעמנו, הדיסק הקדמי מעולה. עוד מחמאות מגיעות מכיוון המתלים. עם חישוקי "11 מלפנים ו-"10 מאחור (שיקולי עיצוב), ציפינו לחיים קשים בכבישים משובשים, אבל השיכוך פשוט מעולה. ההיגוי זריז מאד, מבלי לוותר על יציבות ראויה בכבישים מהירים.

בקצרה: קטנוע מעולה עם ערך עיצובי ורגשי נוסף, יקר.

בכביש המהיר? אפשר, אבל בעיקר טובה לעיר.

במבחן הזה חיפשנו תשובות לשאלה עיקרית ובסיסית - איזה קטנוע 125 רשאי לכנות "הקניה הטובה ביותר". זאת אומרת, הקטנוע שמציע את יחס התמורה הגבוה ביותר למחיר שתידרשו לשלם עבורו. באופן טבעי ברור היו לנו כי הוא כנראה לא יהיה הזול ביותר, ואולי אפילו לא יהיה הטוב מכולם מבחינה דינמית, אבל כעסקה - הוא המנצח הברור.

רגע, עוד מילה או שתיים לפני ההכרזה, עבור אלה המחפשים משהו מעט שונה. מחפשים את הקטנוע הטוב מכולם ללא קשר למחירו? אתם צריכים לבחור בקימקו ניו-דינק. סאן-יאנג ג'וירייד נותן לו פייט, אבל בסופו של יום הוא הקטנוע הטוב מכולם. הבעיה היחידה והגדולה שלו - הוא יקר מדי. ואפרופו, אם הארנק מצומק במיוחד, יש לכם בחירה אחת ודאית - סאן-יאנג VS125. הוא אמנם בסיסי מאד, אבל מחירו זול יחסית והוא מציג יכולת טובה ומראה מושך. שני אלה חולקים מבחינתנו את פרס הניחומים.

כי בראש, על העמדה הבכירה בדוכן המנצחים, אחרי שקלול של עלות מול תמורה, עם התנהגות, ביצועים, איכות, וכיף כמעט ללא תחרות, יחד עם תג-מחיר יותר מסביר, ניצב בגאון סאן-יאנג HD125. קטנוע שמסוגל להתמודד בכבוד עם יקרים ממנו בכל הנוגע לנוחות, ודורש מכם רק עוד מאמץ פיננסי קטן, שכל שקל שלו שווה זהב. מלך.

הכותב הוא עורך מגזין האופנועים פול גז