בטירוף שלו
מה מתכנן מייק פאטון להופעה שלו בישראל? תעלומה. מצד שני, אור ברנע היה בהופעה שלו בלונדון, ואחרי שכמעט נרמס על ידו בכניסה זכה לחוות שעה וחצי של אקסטזה ולשמוע אותו מסביר לקהל למה הוא אוהב את ג'סטין טימברלייק. מסקנה: תתכוננו להצגה הכי שווה בעיר
קשה לעמוד בקצב של מייק פאטון. המוזיקאי הקיצוני תמיד היה, וכנראה תמיד יהיה, הגרסה המציאותית של השפן של אנרג'ייזר. מ"פיית' נו מור", ל“Mr. Bungle”, ל"פנטומאס", ל"טומהוק", לאלבומי סולו, לשיתופי פעולה עם ג'ון זורן, דן נקמורה (אוטומייטר), "המלווינז", קול קית', להקמת לייבל מצליח משלו, ולעוד שלל שיתופי פעולה – פאטון תיזז ומתזז בין כל הצדדים והצלילים, ובכל מקום שאליו הוא מגיע, הוא עומד במרכז ומציג כשפים מטורפים.
בשבוע שעבר התקבלה הודעה משמחת ולא צפויה: כעשר שנים לאחר שהשפן האנרגטי ביקר בישראל יחד עם "פיית' נו מור", הוא יחזור ובגדול, היישר למועדון הבארבי בתל-אביב.
אז נכון, הפעם פאטון לא יגיע עם הרכב מעולה מאחוריו (וההגדרה הזו תופסת לגבי כל ההרכבים שלו), אלא עם המוזיקאי כריסטיאן פנז, בחור מאוסטריה שצולל לעמקי המוזיקה האלקטרונית-אקספרימנטלית ומאחוריו כמה אלבומים שהצליחו יפה באירופה, וינטוש לכמה רגעים את "פיפינג טום" (Peeing Tom), הפרויקט האחרון שלו, איתו הוא מסתובב בחודשים האחרונים בכל העולם.
לפני כארבעה חודשים פאטון וחבריו החדשים לפרויקט הגיעו למועדון הקוקו בלונדון, שממוקם בבניין הראשון והיפייפה שברחוב קמדן היי סטריט – רחוב ושכונה שמשמשים למרכז התרבות הכי צעיר וצבעוני שיש בלונדון. אז אם הפעם האחרונה שיצא לכם לראות את פאטון הייתה לפני עשר שנים בסינרמה, הנה קצת מעלילותיו של הגאון המשוגע בימינו אנו, וזאת כדי שתדעו ותבינו שההופעה שתיערך ב-9 ביוני, תהיה ככל הנראה, ההצגה הכי שווה בעיר.
"'דה סטריטס?' הא הא הא!"
מסביב למועדון הקוקו נוצר מעגל אנושי, מאות אנשים יצרו תור עצום שממשיך עד לרחוב המקביל. פתאום את התור חותכת דמות מסתורית, כשהיא לבושה במכנסיים צבאיים רחבים, סווטשירט עבה וכובע הפוך. "אקסקיוז מי", אמרה הדמות שיצאה מתוך הכניסה האחורית למועדון וחתכה את המעריצים שבכניסה. ניחשתם נכון, זה היה פאטון שהשאיר עשרות מעריצים פעורי פה, כשהוא בסך הכל הלך מעבר לכביש לקנות כוס קפה. לאחר שיחה קצרה עם המעריצים שמשתדלים לעקוב אחרי האיש לכל הופעה, מתברר שמדובר בטקס של פאטון, לעבור דרך האנשים שהגיעו לצפות בו ולצאת לטיול קצר לפני ההופעה.
מימין: רייזל, פאטון ואימני קופולה. טירוף חושים (צילום: אור אלתרמן)
כשעתיים אחר כך, כשהקהל מצטופף במועדון ודפיקות הלב הופכות מהירות יותר ויותר לקראת מכת התופים הראשונה – האורות כבים. אחד אחרי השני עולים על הבמה שותפיו של פאטון לפרויקט: רייזל – מכונת הקצב האנושית שמוכר לרוב בזכות עבודתו עם "הרוטס". רייזל הוא אולי אחד האנשים היחידים בעולם שמסוגל לשיר ובו זמנית לייצר קצב בשפתיו – ללא הפסקות כלשהן. אימני קופלה – זמרת נפלאה וייחודית שמאחוריה אלבום מוצלח בשם "The Black And White Album", וההרכב "Dub Trio" – שלושה צעירים מניו-יורק, גיטריסט, באסיסט ומתופף שפירקו לקצב את הצורה. השלושה גם סיפקו את המופע הפותח בערב.
והנה מגיע פאטון, כשזרקור בפניו, לבוש בחליפת גנגסטר שלושה חלקים ופרצוף של פסיכופט. באותו רגע נראה כאילו הדבר היחידי שהיה חסר לו ביד זה מסור חשמלי, אבל במקום זה הוא אחז במגפון שלתוכו הוא צעק מדי פעם. זאת בנוסף לשני המיקרופונים שחיכו לו על הבמה, כשאחד מהם מחובר לאפקט מכשיר הקשר אותו פאטון כל-כך אוהב ומרבה להשתמש בו. עכשיו כולם במקום והקרקס עוד רגע מתחיל.
מיד עם שריקת הפתיחה הבמה סוערת כהוריקן. פאטון משתולל על הבמה ופותח במחול מטורף כאילו איבריו מחוברים לחשמל ולא עוצר אפילו לקחת אוויר. הוא מוריד את כובע הגנגסטר ונשאר עם רשת לשיער, שערו מודבק לקרקפת עם ג'ל מבריק. כך הוא ממשיך עוד ועוד, קצת יותר משעה וחצי ולא נותן לאף אחד לעצור אותו. האמת שיחד עם המוזיקאים שעל הבמה, התאורה והקהל האנרגטי והמסור, השירים של פאטון נראים בהופעה בדיוק כפי שדמיינת אותם כשהאזנת לאלבום - כיפיים, פסיכיים ומלאים באורות צבעוניים.
באלבום של "פיפינג טום" פאטון משתף פעולה עם אמן אחר בכל שיר. השירים שמוצגים על הבמה נשמעים כל כך מדויקים ומתוזמנים, כאילו מישהו מפעיל את הקצב עבור הלהקה שכל-כך בטוחה בעצמה, עד כדי כך שהיא יכולה לעשות מה שבא לה בזמן שהשיר מתנגן. פאטון והלהקה מקפצים משיר לשיר, בעוד הקהל נמצא בשיא האקסטזה. מדי פעם פאטון זורק את אחד מהאפקטים הקוליים והעצבניים שלו למיקרופון בדיוק מושלם. את אותם אפקטים טבעיים סביר להניח שתשמעו הרבה בהופעה בישראל.
על הבמה. שיא האקסטזה (צילום: אור אלתרמן)
באיזשהו שלב כמה אנשים מהקהל צורחים לעברו של פאטון: "Wolfmother!!!". אותם אנשים צרחו את שמה של הלהקה האוסטרלית הפופולרית בעקבות התבטאות של פאטון בתקשורת כמה ימים קודם לכן. מול המצלמה פאטון חיסל ורבלית את חברי הלהקה וקרא להם להפסיק לנגן. "Wolfmother – You Suck", אמר פאטון שוב ושוב. צריך לציין שלפאטון אין באמת בעיה אישית עם חברי הלהקה, הוא פשוט נפגע כשלהקות מייצרות מוזיקה משעממת, ובצדק, ומנצל הזדמנויות שונות לפתוח את הפה הגדול שלו. המעריצים בקהל רצו לראות את הפה הזה נפתח ולכן התגרו בפאטון.
פאטון מקבל את ההערה, פונה חזרה לקהל ואומר: "אנחנו נגיע לנושא הזה עוד מעט". שני שירים עוברים והמאסטרו עוצר את המוזיקה. "מי בקהל רוצה לצחוק על מישהו?", הוא צורח למיקרופון ומתחיל בסימפוזיון: "על מי אתם אוהבים לצחוק? אני למשל אוהב לצחוק על וולפמאטר! הא הא הא! או למשל, איך קוראים לראפר האנגלי המצחיק הזה? 'דה סטריטס?' הא הא הא!", הוא אומר וזורק אצבע משולשת וכל הקהל בעקבותיו, "אה, וגם יש את הלהקה האנגלית הרכרוכית הזו, איך קוראים לה?", רייזל פונה אליו ושואל: "קולדפליי?". "לא, לא קולדפליי", משיב פאטון, "קאסיביאן! וואו, מה זה אמור להיות? הא הא הא!".
וכך ממשיך פאטון לפתוח את פיו על עוד כמה להקות משעממות, עד שבקהל מישהו צועק: "אן-סינק!". "לא לא", אומר פאטון, "אני לא רוצה לצחוק עליהם, אותם אני אוהב, אני אוהב את ג'סטין טימברלייק, אני רוצה להיות ג'סטין טימברלייק. תחשבו על זה, הוא זיין את בריטני ספירס".
בטירוף חושים מוחלט, החברים על הבמה ממשיכים לספק לקהל את השירים מהאלבום של "פיפינג טום". בשלב מסוים יוצא רייזל לסולו ביט-בוקסינג מהפנט, והלהקה מסיימת את המופע בביצוע מפתיע ומרגש ל"Across 110th Street" של בובי וומאק. פאטון וחבריו יורדים מהבמה ודוהרים לעבר שאר ההופעות בסיבוב האירופאי.
בימים אלה נודד הפרויקט בארצות הברית ובאמצע יוני הוא צפוי להגיע לאוסטרליה וניו זילנד. בין לבין, פאטון יעשה עצירת ביניים בארץ הקודש ויבוא לזעזע אתכם בתל אביב. עד שלא תסתיים אותה הופעה בישראל, לא נוכל לדעת איזה שפן מחביא פאטון בכובע ועם מה הוא מתכוון להפתיע אותנו. אבל תהיו בטוחים שתצטרכו להחזיק חזק, כי זה הולך להיות מסע ארוך, הזוי, מפחיד ובעיקר מעורר השראה. גאון כבר אמרנו?
