סוף לסטוצים? הנדר שהפך לאות קלון

"די כבר. הגיע הזמן לחַברה קבועה, רומנטיקה, הצגות ומסעדות", הכרזתי מול הפלדלת של הדירה שלי בסוף דצמבר. הייתי נחוש לגמרי והנדר הפרטי החל להתרקם. האמת שהתגעגעתי כבר לרגש אותנטי ולתחושות הטהורות.

התגעגעתי כבר ל"סקס האחר" הזה, מהסוג שאתה לא רוצה שייגמר. שלא יזוז הזמן, שתישאר ככה בתוך החיבוק עד הבוקר. ההיא עם הליטופים העדינים שלה, הממיסים, שמוכיחים כי בעצם יש סיבה, יש מטרה, ישנם עדיין איים של אושר אמיתי ולא מזויף או חד-פעמי.

יותר ויותר מצאתי את עצמי חולם בהקיץ על השכמות זוגיות, על נשיקות ארוכות ועל אהבה של בוקר. הייתי מהרהר בחיים נטולי קונדומים ארורים והייתי מבסוט רק מעצם המחשבה. אבל חלומות לחוד ואהבה לחוד. הייתי חייב להפנים ש"אם האהבה לא באה אלייך, אז לך אתה לקראתה והפסק עם מגעי הסרַק". לראשונה בחיי נפל הפוּר, ובסיומה של שנה אזרחית נכנס לתוקפו הנדר המפורסם.

ביום שקדם לשבועה הפרטית ביצעתי מספר פעולות הכרחיות, שבלעדיהן נדר כזה נידון לכישלון. לתוך שקית ניילון השלכתי בלי למצמץ שתי חבילות קונדומים, למרות שאחת מהן הייתה חבילת "פרימיום". את כל הקונדומים הנחתי בפח האשפה השכונתי ומתוך הארנק שלפתי שניים נוספים ונפרדתי גם מהם. מהסלולרי מחקתי אי אלו טלפונים של בחורות שעלולות לחסל לי את הנדר. בבית המרקחת הקרוב הצטיידתי במיטב חומרי הסיכה הנדרשים לכל רווק בעתות התנזרות וברחוב אלנבי הצטיידתי בשלל חומרים פורנוגרפיים, שיסייעו לי להעביר תקופה שלא תחומה בזמן.

"בחייאת בנאדם, אתה אשכרה בונה על אהבה אמיתית, כאן בתל אביב?", מלמלתי לעצמי בחנות באלנבי והעמסתי עוד ועוד דיסקים. "רבאק, מה זה הנדר הטפשי הזה? כאן עיר החטאים, מוקד עלייה לרגל של כל השרלילות. גבר, אולי תרד מהנדר האווילי הזה?", ניסה השטן שעל כתפי לשכנע אותי. אבל אין מצב שאתחרט. רק עוד ועוד סרטים, שדיים, רגליים ארוכות ואורגיות - עד שלא יכולתי להעמיס יותר.

המבחן הראשון

בחצות הלילה, כשנכנס הנדר לתוקפו, הרגשתי נינוח ושלם עם עצמי. רקדתי עם חברים במסיבת סילבסטר המונית ונהנתי. כשהתחלפו הספרות ונכנסה שנה אזרחית חדשה היו עשרות זוגות שהתנשקו בלהט ולא קינאתי בהם. התבוננתי בהם והבטחתי לעצמי שבמשך השנה החדשה אני לא עושה סקס אלא אם יכתיב לי הלב אחרת. אבל רק הלב, לא שום איבר אחר בגוף. עד מתי? עד הסוף מצדי, כל החיים. הפעם זה טוטאלי: אהבה או כלום. מילה של גבר.

באחת בלילה, בשיאה של המסיבה והמוסיקה הקצבית, קרב לעברי עכוז אנרגטי והחל לענטז בלי בושה ולנקוש על רגליי וחלציי. בעלת העכוז נתנה בי חיוך מזמין והושיטה ידיה. היא נכרכה סביב כתפיי באופן שקשה לתאר. שדיה נצמדו בחוזקה לזרועי ובכפות ידיה ליטפה לי את הפנים. עד היום אני לא יודע אם היה זה האלכוהול שגרם לה להתקרב או שמא משהו אחר. לך תבין.

שמרית ואני רקדנו ולא נפרדנו כל אותו ערב. היא לא הייתה ממש שיכורה, אבל בהחלט חופשייה, פתוחה וחיננית. "בשבוע הבא אני בניו זילנד, אתה בא איתי?", ציחקקה. "בטח, בואי נטוס כבר מחר". צחקנו וצללנו יחד לתוך הרד-בול, הבירה או מה שלא היה שם. שמרית כאילו נפלה עלי מהשמיים. לא הייתי מסוגל להקשיב לה בתוך המוסיקה והרעש, אבל הנוכחות הנעימה שלה, החיוך ושפת הגוף, הם פרמטרים שעושים את שלהם גם בלי להזדקק למיתרי קול. הרגשתי שבשמרית בהחלט אפשר היה, בנסיבות כאלו או אחרות, להתאהב. בהיסוס אמנם, בלי להתלהם או להתלהב, אבל בהחלט יש מצב.

בו ברגע ששאלה אותי אם אלווה אותה לדירתה, כמו ברק קטלני היכה במוחי הנדר הטרי. נזכרתי בכל סרטי התועבה וחומרי הסיכה שקניתי. זכרתי גם את הקונדומים האבודים והנדר הדהד בי בעוצמה רבה, כאילו היה פקודה מבלבלת או רעיון מק‎וֹמֵם.

הווידוי

השעה הייתה שלוש וחצי לפנות בוקר כשלא יכולתי לסרב לשמרית. היא אחזה בכף ידי באופן שאצבעותינו נשזרו זו בזו וכך התהלכנו עד למכונית. בסמוך לרכב אירעה הנשיקה הראשונה, ומשם התגלגלנו עד לדירה שלה ולמיטה.

"אתה יודע שהרגתָ עכשיו נדר וזה די מרגיז אותי?" פנתה אלי פתאום תוך שהציתה לעצמה את הסיגריה שאחרי. למשמע הדברים הללו חשתי בלאגן של ייסורי מצפון ושפלות רוח. מהיכן ידעה שמרית על הנדר האומלל שלי? מי סיפר לה? אך אז היא המשיכה והתוודתה: "לפני שבועיים נדרתי שלא לעשות יותר סקס בלי אהבה וזה החזיק ממש עד לפני שעה. אתה אשם". מיד השתררה דומייה בחדר. "אבל שמרית, גם אני בעצמי נדרתי", צעקתי בחרדה, "ממש לא מזמן נדרתי גם, אָת יודעת?" ובלי להתכוון הרמתי קול. היו כמה רגעים של אי-נוחות ומבוכה, ובתוך כך ביקשה ממני שמרית שאעזוב את דירתה ואותיר אותה לישון לבד.

מיותר לציין שמעולם לא נפגשנו שוב. כנראה סתם סטוץ מארץ הסטוצים ולא יותר. מעולם גם לא דיברנו, ורק הזיכרונות צצים ועולים מפעם פעם. כשחזרתי הביתה באותו לילה, נטלתי דף נייר לבן וטוש שחור, ובאותיות ענקיות שרבטתי עליו מילה מסוימת בת שלוש אותיות. את הדף הזה הדבקתי כאות קלון על הפלדלת בדירה שלי. דלת זו הייתה ותישאר העדה היחידה עלי אדמות לנדר האהבה האומלל שהוּתר בטרם עת.