שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קהילת אשחר, הגליל
    כאן חיים בכיף דתיים, חילוניים, זוגות מעורבים, חרד"לים, דתל"שים, דתל"עים, שומרי שבת, שומרי כשרות, דתיים בלי כיפה וכיפות בלי דתיים.... ה"היי-לייטס" שלהם: ההקפות בשמחה-תורה, העדליאדע ומצוות ה"על האש". בואו לאשחר

    דע לפני מי אתה עומד: אשחר הוא יישוב קהילתי מעורב (דתיים וחילונים) בגוש משגב שבגליל. היישוב נקרא כך על שם שיח שצומח בחורש הטבעי באזור. במערב אפשר לראות משולש קטן של ים, במבט דרומה רואים היטב את שחקני בני סכנין באיצטדיון דוחא. במזרח נישא הר כמון וחדי העין יבחינו בדגל ישראל שתלה עזאם מודה מודה מודה בביתו שבכפר מע'אר. מי שצופה צפונה יראה את עדי אלדר ראש עיריית כרמיאל מנצח על מקהלות המחוללים שמגיעים לפסטיבל.

     

    כיום מתגוררות ביישוב כ-80 משפחות. 33 משפחות חדשות הצטרפו לפרוייקט ההרחבה. באשחר כ-200 ילדים ועוד היד נטויה...

     

    מי ומי ההולכים: היישוב הוקם ב-1986 על-ידי קבוצת צעירים מארה"ב שחלמו על יישוב מעורב ופלורליסטי בגליל. הם חברו לגרעין ישראלים שחלמו את אותו חלום, והתיישבו. מאז ועד היום נשמר האיזון ביישוב בין תושביו ה"דתיים" לאלה ה"חילוניים". אפשר לומר כי באשחר "חיים בכיף" דתיים, חילוניים, זוגות מעורבים, חרד"לים, דתל"שים, דתל"עים, שומרי שבת, שומרי כשרות, דתיים בלי כיפה וכיפות בלי דתיים....

     

    טווח הגילאים הוא 0 עד 70, אך רוב הזוגות בשנות ה 30-50 לחייהם. ביישוב הוקמו תאגידי ענק של שטיפת מכוניות ומכירת פלאפל ע"י בני הנוער הנמרצים. יש שופטים, פרקליטים, רופאים, מתווכי-דירות שהם גם קבלנים וגם אינסטלטורים כאחד, מרפאים באור, דוקרים סינים, מספרי סיפורים, חורזי חרוזים , מעצבים, מחנכים, ובקיצור הכל.


    הנוף "השווה" מבתי היישוב (צילום: פוטופיה) 

     

    לשון אחר: התפילה היא בנוסח ספרד עם נינוח מזרחי קל. או במילים אחרות תפילה אשכנזית עם מובלעות קטנות של ספרדית. "מי שבאמת יודע לקרוא את כל הפרשות הם אחינו בני עדות המזרח." בימים נוראים נגמר היחד ויש תפילות נפרדות בשני הנוסחים.

     

    רב לכם בני ישראל: אין רב. כי איפה אפשר למצוא רב שהוא גם גבר וגם אשה, גם אשכנזי וגם ספרדי, גם דתי וגם חילוני, ובכלל למה צריך, מצליחים לריב מספיק גם בלי רב

     

    יתגבר כארי: בימי חול מגיע קצת יותר ממניין...

     

    לשם ייחוד: איפה יש עוד בית כנסת שבו מחלקים גם סוכריות על מקל וגם תופי?! יישוב מעורב קיומו הוא ייחודו, וכך גם בית הכנסת ביישוב. אשחר הוא ישוב שיש בו מקום לכולם, וכל מי שרוצה משתתף בתפילות, במידה שמתאימה לו. יש קריאת מגילה לנשים, ונשים גם דורשות בפני הקהל.

     

    על דעת המקום: "לא עולה על דעתנו שכיסא בבית הכנסת יעלה כסף". הכסף בא מתקציב היישוב ומתרומות של התושבים.

     

    כסא הכבוד: עזרת גברים מחולקת לארבעה גושים. אין מקומות מסומנים אבל בשני הגושים הקדמיים המקומות די קבועים (אוי למי שישב בכסא של פרץ...) בשני הגושים האחוריים - חלק מהמקומות קבועים ובחלק משחקים "כסאות מוזיקליים"...

     

    בין הזמנים: בשבת מתפללים כשעתיים, בחול כמה שצריך, ובימים נוראים אורכת התפילה די הרבה...

     

    שירה חדשה: רק הדוד משה והסבא של אפרים... לא מביאים חזנים מבחוץ. אולי לפעמים באמת צריך לקרוא לחזן מבחוץ...

     

    קריאת קודש: סידורים של "רינת ישראל", אבל לא רק, חומשים וכל מיני, סה"כ כ-500 ספרים כולל הכל.

      

    דברים שיש בהם שיעור: באמצע השבוע יש שיעור של רב המועצה, בשבת אחרי מוסף - שיעור שמעביר אחד/אחת מבני הקהילה, אח"כ שיעור תלמוד ואחה"צ תהילים לנשים. ולא לשכוח את הכדורסל במוצ"ש.

     

    הפסק: דרשה בערב שבת (רק בשעון קיץ) – בין קבלת שבת לערבית.

     

    צאצאי צאצאינו: תפילת ילדים היתה ובקרוב תתחדש ובגדול.

     

    תרומות ומעשרות: מישהו בטוח תרם את הפרוכת ומי תרם את הכיסוי לבמה? אחרת מאין הם צצו?

     

    מצוות הקהל: חיי החברה והקהילה תוססים למדי, חוגגים הכל...ויש כמה שיאים: בשמחת תורה מתקיימות הקפות שניות במגרש הכדורסל שאליהן באים תושבים מכל יישובי משגב "וזה שוס גדול." בערב פורים - מסיבת המבוגרים הפרועה, ובבוקר עדלאידע שלא היתה מביישת את הקרנבל בריו. ביום העצמאות- הפנינג עם פינות ליטוף, מתקנים מתנפחים וכמובן מצוות החג- "עלהאש", ובשבועות איך לא - תיקון משותף לדתיים וחילוניים ומה שביניהם.

     

    ספר הזכרונות: מי זוכר אירוע יוצא דופן, היו כל כך הרבה.

     

    בישיבה של מטה: ריהוט בית הכנסת סטנדרטי - לא פשוט מדי ולא הדור מדי, "והצנע לכת עם ה' אלקיך", וגם למי יש כסף?

     

    בישיבה של מעלה: עזרת נשים מאחורי עזרת גברים ומשמאל לה. המחיצה - למטה עץ, למעלה וילון די שקוף. "כשאני צריך להגיד משהו לאשתי, היא רואה לי בעיניים"

     

    יחד, יחד: יש סיכוי לשידוך אבל לא גדול בינתיים, כדאי לחכות כמה שנים שהילדים יגיעו לגיל שאפשר להתחיל.

     

    דרור יקרא: בלוח מודעות קריאה בתורה, זמנים, והדברים הרגילים. את ההודעות החשובות והשוטפות מודיעים בע"פ בתום התפילה (ולא לשכוח את הכדורסל במוצ"ש) הודעות עוברות גם ברשת האינטרנט.

     

    קוראים ומשתחווים: מגיעים כמה עלוני השבת, אין להם רייטינג, אולי הגיע הזמן להיפטר גם מהם.

     

    לפני ולפנים: כעשרה אחוזים נמצאים לסירוגין בפנים ובחוץ, בעיקר בגלל הילדים...

     

    ברבורים, שלו ודגים: בקידושים יש סושי, דרינקים, וקוויאר. סתם... מה כבר אפשר לתת- סלטים, קישים, קיגל, יצירי כפיהן של נשות הקהילה, בהתנדבות!

     

    כיבוד אב: כנהוג מכבדים בעלי שמחה ואורחים. אין "מכירות".

     

    למען שמו באהבה: יישר כוח לועד בית הכנסת.

     

    דרך ישרה: נגישות לנכים קיימת בהחלט- גם לעזרת גברים וגם לעזרת נשים

     

    עוסקים בצורכי ציבור באמונה: בית הכנסת מהווה את מרכז הקהילה יחד עם תנועת הנוער המעורבת (צופים דתיים) והוועדות השונות שמנהלות את ענייני הקהילה ביד רמה

    בני הנוער מתנדבים בביצוע משימות שונות ביישוב, המבוגרים תורמים את תרומתם הכספית והאחרת לנזקקים ביישוב ומחוצה לו. ובקיצור כל אשה שכורעת ללדת, מביאה על עצמה לא רק ערימת טיטולים חדשה אלא גם ערימה של קישים, פשטידות, מרקים ובגדים משומשים. ומה קורה למשפחה חדשה שנוחתת ביישוב? שתשכח מארוחת שבת סולידית בביתה החדש כי יש "בוקינג" חודשים מראש, עד לבואם של קרבנות חדשים..."ככה זה אצלנו, אוהבים לתת".

     

    קהילה בשבוע:

     

    יניב מזומן הוא עמית מחקר בבית מורשה. הטור בחסות בית המדרש-החברתי, בית מורשה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אשחר
    העדליאדע בפורים
    צילום: פוטופיה
    צילום: פוטופיה
    ויש גם טיולים
    צילום: פוטופיה
    מומלצים